מהם רגשות מאירים המונעים את פיזור הנפש • פסיכולוגיה בפרשה, בהעלותך
הרגשות הם מנוע שנועד לחבר אותנו החוצה, לזולת, אבל הם גם חייבים להיות מחוברים לנקודה פנימית מהותית, שורשית, כדי שיאירו בנו בצורה חיובית.
מהי אותה נקודה ואיך מגלים אותה.
מקורות
- במדבר ח, ב
וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃
וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה׃
- רש"י
בהעלתך. לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? לְפִי שֶׁכְּשָׁרָאָה אַהֲרֹן חֲנֻכַּת הַנְּשִׂיאִים חָלְשָׁה אָז דַּעְתּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה עִמָּהֶם בַּחֲנֻכָּה לֹא הוּא וְלֹא שִׁבְטוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה חַיֶּיךָ שֶׁלְּךָ גְדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם, שֶׁאַתָּה מַדְלִיק וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת (עי' תנחומא):
בהעלתך. עַל שֵׁם שֶׁהַלַּהַב עוֹלֶה, כָּתוּב בְּהַדְלָקָתָן לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א), וְעוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן שֶׁמַּעֲלָה הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב (ספרי):
אל מול פני המנורה. אֶל מוּל נֵר הָאֶמְצָעִי, שֶׁאֵינוֹ בַקָּנִים אֶלָּא בְּגוּף שֶׁל מְנוֹרָה (עי' מנחות צ"ח):
יאירו שבעת הנרות. שִׁשָּׁה שֶׁעַל שֵׁשֶׁת הַקָּנִים, שְׁלֹשָׁה הַמִּזְרָחִיִּים פּוֹנִים לְמוּל הָאֶמְצָעִי — הַפְּתִילוֹת שֶׁבָּהֶן — וְכֵן שְׁלֹשָׁה הַמַּעֲרָבִיִּים רָאשֵׁי הַפְּתִילוֹת לְמוּל הָאֶמְצָעִי, וְלָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ (עי' תנחומא):
- המשך תער"ב, חלק ראשון, ש"פ בהעלותך, תער"ג, רסה (סיכום בנקודות)
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות,
וצ"ל מהו פני המנורה שא' אל מול פני המנורה יאירו כו', גם צ"ל דהול"ל ששת הנרות דע"פ פשוט פני המנורה הוא הנר האמצעי,
וא"כ הול"ל ששת הנרות מהו שבעת הנרות.
והנה רש"י הביא בשם המדרש כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, א"ל הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות, וצ"ל במה גדול הדלקת הנרות מקרבנות הנשיאים כו'.
- לקוטי תורה:
הרצון הוא פנימיות המידות.
"ואהבת מלשון אבה שהוא פי׳ הרצון לפי שהרצון הוא פנימית המדות
כמו שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג המדות של אדם שאפי׳ אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות אם מסלק רצונו ממנו מפני איזה טעם ודעת אינו מקבל נחת ותענוג ממנו.
וכן להיפך אם יש לפניו ח״ו דבר של צער ויסורים והוא עושה רצונו לכך אינו מרגיש היסורים כ״כ והרי המדות תלוים ברצון והיינו שהוא פנימיותם וחיותם".
- המשך הרש"ב:
מה מעורר את הרצון – חיצוניות השכל
למה? כי כוח הבינה הוא כוח ההשגה.
כל השגה הרי היא בריחוק מן העצם, שאינו מאיר שם העצמות כי אם הארה בלבד.
בינה היא תפיסת הפרטים, לא תפיסת הכלל כמו החכמה.
והיא לא נוגעת בעצם אלא בהארה – בתולדות. נישואין, עבודה – מה הנקודה – הנקודה היא הכסף
עיקר ההשפעה הרגשית היא מבינה.
זאת אומרת ההארה מבינה מעוררת רגשות ביצועיים. הבינה היא מקור המידות
יסוד דאמא נעשה מוחין לזעיר אנפין – ובעיקר לבחינת נצח הוד יסוד דאבא
ויש את פנימיות השכל, עצמות השכל, שהוא מעורר רצון פנימי
והנה להבין איך בהשגה יהיה המהות
הגם שכל השגותינו היא בחינת המציאות
כוח התפיסה של החכמה שונה מכוח התפיסה של הבינה. לא רק בכך שהחכמה היא כלל ובינה היא פרטים
החכמה תופסת במהות העניין ואילו הבינה רק באופן מקיף.
היה רק הרגשה שכלית.
השגה מהותית – שיקשר את עצמו איך היה אצלו העניין בעת שנפל לו בשכלו בראשית ההתגלות –
כלומר שינסה להתעלם מהפרטים ויקשר את עצמו לשורש העניין ולנקודת ההשכלה כפי שהונחה אצלו בזמן הברקת הרעיון.
ועל ידי זה העניין יהיה בבחינת שכל גלוי יותר מהרגשת ההנחה, ואז יבוא גם לידי השגה.
כלומר ההרחבות לעתים לא מאירות את ההנחה השכלית בנקודה.
שהרי גם דקות האור שהיה מושג בנקודה נעלם בהשגת הפרטים בבינה
ולכן המטרה לבוא אל נקודת התמצית של כל השגה ועומק המושג שלה – איך שמושג עצם העניין מכל השגה פרטית.
לעשות מעין סיכום עם עצמי מהי הנקודה.
אותה נקודת ההשגה היא בחינת האין דבינה – הפשטת ההשגה.
זה לא התאמתות – אלא התיישבות
וזוהי הנקודה הפנימית דבינה שהיא כלי לפנימיות נקודת החכמה
הנקודה הזאת נקראת נקודה בהיכלא
כלומר – נקודה השוכנת ומתגלית בהיכל הבינה
זהו היכל החכמה בתוך הבינה
וזהו עניין מיצר ים – מצרים – מן המיצר נהיה הרחבה
תמצית – הרגשות מתעוררים בעקבות הפנימיות עצמות החכמה המתגלה בבינה
זהו לא תהליך של התפשטות אלא של כיווץ.
תהליך של מיצר וצמצום.
בהשגה החיצונית אין צורך לצמצמם את כוח שכלו. הוא משתדל לגלות את העומק והפנימיות של הנקודה.
וזהו בחינת יחוד פנימי של משפיע ומקבל שבא בבחינת נקודה והמיצר בא אחר כך למרחב ביותר על ידי תפיסת תמצית נקודת העניין ומזה יכולה להיות לו התרחבות.
זהו פנימיות הבינה מקבלת מפנימיות החכמה
וע"פ הנ"ל יובן מ"ש בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה כו', פני המנורה זהו בחי' פנימי' החכ',
דהנה אור המנורה בכלל זהו בחי' החכ',
וכנודע ההפרש בין אור המנורה לאש המזבח, דאש המזבח הוא בחי' המל' ובשרשו הוא בחי' בינה (בחי' חיצוני' בינה)
שבבחי' התלהבו' ורשפי אש כו',
ואור המנורה הוא בחי' חכ' והו"ע השמן שהוא בחי' חכ' כו'…
ואהרן המשיך בחי' זו בנש"י…
לפי שאהרן הוא בחי' בינה וכידוע דמשה ואהרן הן חו"ב, אבל זה בחי' פנימי' בינה בחי' השגת המהות כו',
וזהו דאהרן פעל בחי' אה"ר בנש"י ואה' היא ע"י השגה דמבחי' ראי' דחכ' העיקר הוא בחי' היראה כו', וכל אה' בא ע"י השגה כו', ואהבה דאהרן הוא מבחי' השגת המהות כו',
וכנודע ההפרש בין אה' דאברהם לאה' דאהרן, דאה' דאברהם הוא ע"י השגה שזהו מבחי' חיצוני' בינה, ואה' דאהרן
הוא מבחי פנימי' בינה כו' ועמ"ש בלק"ת ד"ה בהעלותך הא' (ושם מבו' שזהו מבחי' ראי' וע"י המרירות כו' וכמ"ש במ"א).
וזהו בהעלותך את הנרות, נרות הן נש"י ואהרן מעלה את הנרות שממשיך בהם בחי' אה' שע"י השגת המהות כו', וז"ש יאירו שבעת הנרות שהן ז' מדות דשרש נש"י הוא מהז"מ וכמ"ש בלק"ת שם, ואהרן מעלה את השבעה נרות שממשיך בכל נש"י בחי פנימי' בינה כו'. וזהו חייך שלך גדול משלהם, דחנוכת הנשיאים הוא בעבודת הקרבנות שע"ג מזבח החיצון שזהו בחינת חיצוני' בינה כו' וע"כ שלך גדול שאתה מדליק ומטיב את הנרות המשכת בחי' פנימי' בינה שזהו למעלה באין ערוך כו'….
- לקוטי תורה, בהעלותך
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.…
כי הנשמה קרויה נר כמ״ש נר ה׳ נשמת אדם וכללות נש״י נקרא מנורה
ויש בה בחי׳ ז׳ נרות שהם ז׳ מדרגות בעבודת ה׳
יש עובד מאהבה משוך כמים.
ויש מאהבה כרשפי אש ויש ע״י התורה קו הממוצע
ויש ע״י נצחון לנצח ולהתגבר בעבודת ה׳ בסור מרע ועשה טוב
ויש ע״י הודיה
וכן יש עבודה ע״י התנשאות
ב והנה אהרן הוא המדליק את הנרות הללו לפי שהוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלהות לכללות נש״י והוא ממשיך להעלות אהבה עזה לה׳, ולהגדיל מדורת אש האהבה כרשפי אש שלהבת מתלהטת בקרב איש ולב עמוק.
ואהבת מלשון אבה שהוא פי׳ הרצון לפי שהרצון הוא פנימית המדות
כמו שאנו רואים בחוש שהרצון מנהיג המדות של אדם שאפי׳ אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות אם מסלק רצונו ממנו מפני איזה טעם ודעת אינו מקבל נחת ותענוג ממנו.
וכן להיפך אם יש לפניו ח״ו דבר של צער ויסורים והוא עושה רצונו לכך אינו מרגיש היסורים כ״כ והרי המדות תלוים ברצון והיינו שהוא פנימיותם וחיותם
(כי הרצון הוא בחי׳ כתר ואית רצון ואית רצון עמ״ש מזה בד״ה ויקהל משה. עכ״פ גם רצון התחתון הנמשך מהשכל הוא למעלה מהמדות הנמשכים מהשכל.
והוא ענין פני המנורה והוא כלי לבחי׳ רצון העליון שלמעלה מהשכל שזהו ענין העלאת הנרות שע״י אהרן).
- דרך מצותיך, איסור לא תבערו אש א׳
וביאור הדברים הוא כמ"ש בזהר דאית רצון ואית רצון
פי' אית רצון התחתון שלמטה מן החכמה
בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א
ואית רצון העליון שלמעלה מהחכמה והוא בחי' כתר הכללי דא"א,
ויובן ע"ד הידוע בעבודת ה' כי בצלם אלקים עשה את האדם (בראשית ט' י')
דהנה הרצון שנעשה בק"ש בפסוק ואהבת את ה' (דברים ו' ה') לשון אבה שפירושו רצון היינו ע"י התבוננות באחד דוקא איך שהוא אחד בז' רקיעים והארץ ובד' רוחות העולם כי כל חיות העולמות הוא רק בחי' זיו והוד כמ"ש במ"א
וזהו הנק' רצון התחתון הגם שהוא בבחי' עומקא דלבא ונק' רעותא דלבא מ"מ מאחר שנולד ע"י ההתבוננות הרי הוא למטה מן השכל הגם שלגבי המדות אהוי"ר שהם למטה מהשכל ומקבלים מהשכל הארה נמוכה יותר מהארת השכל שהוליד הרצון שלכך הרצון הוא בבחי' עומק הלב ולכן נק' רעותא דליבא שהוא עטרה ומקיף על המדות שבלב עכ"ז לגבי מקור השכל עצמו הוא למטה ממנו ונק' רצון התחתון,
אבל בחי' רצון העליון הוא הרצון מבחי' יחידה שבנפש והוא למעלה מהשכל והטעם לגמרי והיינו בחי' אהבה רבה שלא נולדה ע"י התבוננות כלל אלא היא באה בבחי' מתנה מלמעלה למטה בנפש האלהית וזהו בחי' רצון העליון בחי' הרצון שלמעלה מן השכל וההתבוננות של הנפש בק"ש כנ"ל,
אך אין דרך אה"ר זו לבוא כ"א אחר שיש כלי למטה שתאחז בה והכלי היא האהבה והרצון שנולד ע"י ההתבוננות שאז ע"י העלאה מרצון התחתון לרצון העליון הנ"ל יבא בגילוי להאיר ברצה"ת עד שיהי' למעלה מהשכל והטעם כנ"ל.
והמחברם יחד הוא הדעת כי ידוע בכהאריז"ל ומבואר במ"ח מסכת ב' מסדר זרעים שהדעת לקח חיצוני' הכתר הראוי לו מבחי' היותו במנין ספירות,
ור"ל כי פנימי' הכתר הוא הרצון שענינו התקשרות לדבר הרצוי וחיצוניותו הוא הדעת שענינו ההכרה בזולתו ואז יתקשר אליו והנה בחי' הדעת באלהות הוא המחבר רצה"ע ברצה"ת להיות גילוי האה"ר בלב, וכן יובן למעלה אית רצון ואית רצון
כביכול בו ית' אנו מתארים ב' מיני רצון א' הנק' כתר דז"א כי מדותיו ית' חסדו וגבורתו ורחמנותו וכו' הנק' ז"א הם המאירים בששת ימי המעשה להחיות העולמות יום ראשון מאיר מדת חסדו ושארי מדות כלולים בה ויום שני מדת הגבורה ושאר מדות כלולים בה וכו' כדאי' בלק"א ח"ב (פ"י) וגם נמשכים מוחי' במדות אלו מחכמתו ובינתו ודעתו של א"ס ב"ה
להיות המדות מתנהגים ע"י החכמה והוא ענין נה"י דאו"א שנעשו מוחי' לז"א שהיא בחי' אחרונה שבחב"ד דא"ס ב"ה הוא שנמשך להיות מוחי' למדות אמנם בחי' הכתר דז"א ר"ל הרצון שבמדותיו הללו שהוא הרצון להתחסד וכו' עדמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה (תלים קל"ה ו') שבכל השפעה ועשי' שממדותיו ב"ה יש לזה חפץ ורצון והוא הנק' כתר דז"א שמאיר ג"כ בכל ששת ימי המעשה להחיות העולמות כשם שהמדות עצמן מאירים כנ"ל הנה הוא נמשך מת"ת דאימא שהת"ת הוא גבוה מבחי' נה"י כי נה"י הם לבר מגופא ות"ת גופא כידוע ור"ל שנמשך מבחי' גבוה שבחב"ד שלו ב"ה מבחי' המוחי' של המדות וע"כ הוא כתר ועטרה להם
ועכ"ז נק' רצון התחתון מאחר שהוא רצון הנולד ע"פ החכמה והשכל.
