איך לנצח את הקרב ברגע האמת | פסיכולוגיה בפרשה, וישב
רגע האמת הוא הרגע שבו צריך לבחור לנצח את הקרב הפנימי, לרצות להתגבר על הרגש השלילי או ההתמכרות שמפילה אותנו למטה. איך עושים זאת? ומה אם נופלים?
מקורות
- בראשית לט
וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃
וַיְהִ֤י יְהֹוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֖ית אֲדֹנָ֥יו הַמִּצְרִֽי׃
וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י ה' אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהֹוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃
וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכׇל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃
וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כׇּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ ה' אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת ה' בְּכׇל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃
וַיַּעֲזֹ֣ב כׇּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃
וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃
אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּ֒נִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃
וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃
וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃
וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נׇס הַחֽוּצָה׃
וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃
וַיְהִ֣י כְשׇׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נׇס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃
וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ׃
וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃
וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נׇס הַחֽוּצָה׃
וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂה לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃
וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־[אֲסִירֵ֥י] (אסורי) הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃
שלשלת שמנוגן באריכות רבה, יתכן כי בא להצביע על פעולה ממושכת, כגון התלבטות, קושי נפשי לבצע החלטה מסוימת, ואולי אפילו משבר זהותי.
- עד כמה קשה היה הניסיון
ספר הישר (מדרש), ספר בראשית, וישב ט״ו
ותאמר אליו, מה יפה מאוד שיער ראשך הנה מסרק הזהב אשר בבית, קח נא לך והסרק את שיער ראשך. ויאמר אליה,
עד מתי תדברי אליי כדברים האלה, עזוב לך את כל הדברים האלה מעליי וקום ועשה לך את כל דברי ביתך.
ותאמר אליו, אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דבריך ומאמריך.
ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ולא נשא את עיניו בה, ויתן את עיניו בארץ למטה.
ותאהב זליכה את יוסף בלבה לשכב עמה,
והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותבוא זליכה ותשב לפניו.
ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה, ולא אבה יוסף לשמוע אליה.
ותאמר אליו, אם לא תעשה את דברי אייסרך במשפט מות ואתנה עליך עול ברזל. ויאמר אליה יוסף, הלא האלוקים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים, והוא אשר יציל אותי ממאסריך וממשפטיך.
ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתותו ונפשה דבקה בו, ותיפול זליכה בחולי כבד מתאותו. ויבואו כל נשי מצרים לבקרה ויאמרו אליה, מדוע את ככה דלה ורזה ואת לא חסרת דבר. הלא אשת שר נכבד וגדול בעיני המלך את, החסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך. ותען זליכה אתהן לאמור, היום יוודע לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראיתם אותי בו. ותצו את נערותיה וישימו לחם לכל הנשים, ויעשו כן ותעש להן משתה ויאכלו כל הנשים בבית זליכה. ותיתן בידם אתרוגים ותיתן להן סכינים לקלף האתרוגים לאכלם, ותצו וילבישו את יוסף בגדים יקרים ולהביאו לפניהם. ויבוא יוסף לפניהם ויביטו כל הנשים ביוסף, ויראו את יוסף ולא הפנו את עיניהם ממנו. ויחתכו כולם את ידיהים בסכינין אשר בידיהן, וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן בדמם. ולא ידעו את אשר עשו, אך הביטו לראות ביופי יוסף ולא הפנו ממנו את עפעפיהן. ותראה זליכה את אשר עשו ותאמר אליהן, מה המעשה הזה אשר עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם לאכול ותחתכו אתם כולכם את ידיכן. ויראו כל הנשים את ידיהן, והנה מלאים דם וירד דמן על כל בגדיהן. ויאמרו אליה, כי זה העבד אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו מיופיו.
ותאמר אליהם, הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם הדבר הזה ולא יכולתם להתאפק עליו. ואף אנוכי אשר הוא בביתי תמיד ואראה אותו יום יום הולך ובא בביתי, ואיך לא אדל ואמות מזה. ויאמרו אליה, אמת תדברי כי מי יוכל לראות את התואר הזה בביתו ויתאפק ממנו, והלא עבדך הוא ומשרת את ביתיך ולמה לא תדברי אליו את אשר עם לבבך ותעזבי את נפשך למות בדבר הזה. ותאמר אליהם, מתחזקת אני בכל יום להסיתו ולא אבה אל דברי, ואבטיחהו בכל טובה ולא מצאתי בו דבר על כן דלותי כאשר ראיתם אותי. וזליכה חלתה מאוד מתאות יוסף, ויכבד עליה חוליה מאהבתו. וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ידעו את הדבר הזה, וכי חלתה זליכה מאהבת יוסף. וישאלוה כל אנשי ביתה, מדוע את ככה דלה וחולה ואת לא חסרת דבר. ותאמר אליהם, לא ידעתי את הדבר הזה אשר בא יום יום אליי. וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום יום לראותה ולדבר עמה, ותאמר אליהן אין זה כי אם מאהבת יוסף. ותאמרן אליה, פתי אותו והחזיקי בו בסתר, אולי ישמע אלייך ויסיר מעלייך רק את המות הזה. ותוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף, ותלך הלוך ודלה עד כי לא היה בה כח לעמוד. ויהי היום ויוסף עושה מלאכת אדוניו בבית, ותבא זליכה בסתר ותיפול עליו פתאום, ויקם יוסף עליה ויתחזק ממנה ויושיבה לארץ. ותבכה עליו זליכה מהתאוה אשר בלבבה אליו, ותתחנן לפניו בבכיה ודמעותיה יורדות על פניה. ותדבר אליו בקול תחינה ובמר נפש לאמור, הראית או השמעת או הידעת אישה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר אליך יום יום ואדל מאהבתך, ואעש לך את כל הכבוד הזה ולא שמעת בקולי. ואם על אשר יראת מאדוניך פן ייסר אותך, חי המלך אם יקרך עוון בדבר הזה מאדוניך. ועתה שמע נא אליי ועשה למען הכבוד אשר כבדתיך והסר מעליי את המות הזה, ולמה אמות בעבוריך. ותכל לדבר ויען יוסף אותה לאמור, חדל לך מעליי ועזוב את הדבר הזה, חלילה לי לעשות את הדבר הזה לאדוני. הן אדוני לא ידע איתי מה בבית, וכל אשר לו נתן בידי. ואיך אעשה את הדברים האלה בבית אדוני.
כי גם הוא כבדני מאוד בביתו, וגם הפקיד אותי על ביתו וינשאני. אין איש גדול בבית הזה ממני ולא חשך אדוני ממני מאומה כי אם אותך באשר את אישתו, ואיך תדבר אליי כדברים האלה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים ולאישך. ועתה חדל לך עוד מעליי ואל תדברי אליי עוד כדברים האלה, כי אינני שומע אל דברייך. וזליכה לא שמעה אל יוסף בדברו אליה את הדברים האלה, אך מסיתה אותו יום יום לשמוע אליה. ויהי אחרי כן ויתמלא נחל מצרים על כל גדותיו, ויצאו כל יושבי מצרים וילכו לראות את הנחל בכל כלי שיר כמשפטם בארץ מצרים. וגם המלך והשרים יצאו לראות בתופים ובמחולות, כי שמחה גדולה היא למצרים ויום טוב בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו שם לשמוח על המים. ויהי בצאת המצריים אל היאור לשמוח כמשפטם, ויצאו גם כל אנשי בית פוטיפר איתם. אך זליכה לא יצאה לה כי אמרה חולה אנוכי ותשב בבית לבדה, בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא. ויהי בצאתם ותישאר זליכה בבית לבדה, ואין אחר בבית איתה. ותקם ותעל אל הבית אל היכלה, ותלבוש בגדים כבגדי מלכות. ותשם על ראשה אבנים יקרות מאבני שוהם משובצים זהב וכסף, ותייפה את פניה ואת בשרה בכל תמרוקי הנשים. ותקטיר את ההיכל ואת הבית בקדה ולבונה, ותפזר בכל ההיכל מור ואהלות. ותשב אחרי כן בפתח היכלה על דרך הבית, במקום אשר יעבור משם יוסף לעשות מלאכתו. והנה יוסף בא מהשדה, ויבוא הביתה לעשות מלאכת אדוניו. ויבוא עד המקום אשר יעבור משם, וירא את כל מעשה זליכה וישב אחורנית. ותרא זליכה את יוסף שב אחורנית מפניה ותקרא לו לאמור, מה לך יוסף בא אל מלאכתך והנני פניתי את הדרך עד עברך אל מושביך. וישב יוסף ויבוא הבית אל מקום מושבו, וישב לעשות מלאכת אדוניו כמשפט. והנה זליכה באה אליו, ותעמוד לפניו בבגדי מלכות וריח שלמותיה יצא למרחוק. ותמהר ותחזק ביוסף ובבגדיו ותאמר אליו, חי המלך אם אינך עושה דברי כי היום תומת. ותמהר ותשלח את ידה האחרת ותשלוף את החרב מתחת בגדיה ותיתן על צואר יוסף, ותאמר קום ועשה את דברי ואם אין אתה מת היום.
יוסף מלפניה בעשותה את הדבר הזה ויקם לברוח מלפניה, והיא תפשה את בגדו ממול פניו. ויהי בברחו בבהלה ותקרע הבגד אשר החזיקה בו זליכה, ויעזוב יוסף הבגד ביד זליכה וינס ויצא החוצה כי ירא. ותרא זליכה כי נקרעו בגדי יוסף ויעזבם בידה וינס, ותפחד לנפשה מאוד פן ישמע עליה הדבר. ותקם ותעש בערמה ותסר את הבגדים אשר לבשה אותם, ותלבש את בגדיה. ותיקח את בגדי יוסף ותנח אצלה, ותלך ותשב במקום חוליה אשר ישבה שם טרם צאת אנשי ביתה אל היאור. ותקרא את נער אחד קטן אשר היה בבית ותצוהו לקרוא אל אנשי ביתה, ויבואו אנשי הבית אליה. ויהי כראותה אותם ותאמר אליהם בקול גדול ובצעקה, ראו אשר הביא אליי אדוניכם איש עברי אל הבית כי בא היום לשכב עמי. ויהי בצאתכם ויבוא הביתה וירא כי אין אחד בבית, ויבוא אליי ויחזק בי לשכב עמי.
סוטה לו ב
יוֹסֵף מַאי הִיא — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵירָה נִתְכַּוְּונוּ. ״וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. ״וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת וְגוֹ׳״, אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ?! תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם חַגָּם הָיָה, וְהָלְכוּ כּוּלָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא אָמְרָה לָהֶן חוֹלָה הִיא, אָמְרָה: אֵין לִי יוֹם שֶׁנִּיזְקָק לִי יוֹסֵף כַּיּוֹם הַזֶּה. ״וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳״, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֲתָה לוֹ בַּחַלּוֹן, אָמַר לוֹ יוֹסֵף! עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְךָ מִבֵּינֵיהֶם, וְתִקָּרֵא רוֹעֶה זוֹנוֹת? דִּכְתִיב: ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״. מִיָּד — ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״,
- ראשית חכמה – שער הענוה ז
המדה הראשונה שיטעה היצר לאדם הוא שיהא מתקן בגדיו ומסלסל בשערו וכיוצא, ומראה שאין בזה עבירה, ולא ידע שמזה ימשכהו אל מדת הגאוה, שאם יבזוהו יאמר בלבו לאדם נכבד כמוני מבזים. ובבראשית רבה (פרשה כב, ו) אמרו ז"ל אמר רבי אמי אין יצר הרע מהלך לצדדים אלא באמצע פלטייא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו מסלסל בשערו מתלה בעקבו אומר הדין דידי הוא, מאי טעמא (משלי כו, יב) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. אמר רבי אבין כל מי שמפנק את יצרו בנערותו סופו להיות מנון עליו בזקנותו, מאי טעמא (שם כט, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון, עד כאן לשונו.
וכן פירשו בזוהר (פ' וישב דף קצ ע"ב) שתחלת תפיסת היצר לאדם הוא בתיקון מלבושיו,
איך נחלצים מזה?
- וינס – לא לקיים משא ומתן – המחשבות בונות על השיח
אברבנאל על תורה, בראשית ל״ט:י״ב
ולכן כשהציקה אותה חוזק האהבה והוא לא היה כבר שומע דבריה תפשתהו בבגדו כי חשבה כי אחרי שהעיזה פניה להחזיק בו יבוש מלבזות אותה ולומר לה איני רוצה אותך. והוא לפחדו שמא יתפתה בדבריה ומעשיה ברח מפניה ויצא החוצה ולא המתין לקחת בגדו מידה כדי שלא תחזיק בו ונשקה לו וזהו וינס. גם לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול מפני שהיתה גברתו והסירה אותו מעליו כי היה בגד יתעטף בו כמעיל וצניף כמו שכתב הרמב"ן.
- לשים לב להתחלה
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), וישב י״ד
ותתפשהו בבגדו לאמר שככה עמי. לכאורה תיבת לאמר יתור נפיש ויובן בס"ד לפרש שהיא לא דברה אותו היום תכף עמו שישכב עמה כדרכה כי היתה מפחדת פן תכף בשמעו דברים אלו ממנה יברח החוצה ולא תוכל לתופסו ולכן הוכרחה להיות תחלה תופסת אותו בבגדו בלתי שתדבר עמו קודם ואחר שכבר תפסה אותו בבגדו אז תבעתו בפה ותאמר שכבה עמי ולכן הוצרכה תפיסת הבגד מעיקרא וז"ש ותתפשהו בבגדו בשביל כדי לאמר לו שכבה עמי שאם לא היתה תופשת בגדו מקודם לא היתה א"ל שכבה עמי כי ידעה שתכף מתחלת דבריה יברח ומה תועיל לה זה אבל אחר שתפשה בבגדו בטחה שאז תוכל לדבר עמו ולא יברח וזהו דקדוק תיבת לאמר שהכוונה עשתה כן בשביל לאמר כן.
- לנסח תועלות. ליצר אין עתיד
דעת זקנים על בראשית ל״ט:י״ב
וינס ויצא החוצה. אמר לו הקב"ה בזכות וינס. בחייך שהים ינוס מפני ארון שלך זהו שאמר הכתוב הים ראה וינס מה ראה ארונו של יוסף
- צא החוצה – אל מקום אחר. תחליף סביבה
העמק דבר על בראשית ל״ט:י״ב
וינס ויצא החוצה. משמעות חוצה מתפרש בשני אופנים. א׳ חוץ המקום והחדר שעומד. ב׳ השוק והרחוב שבעיר שנקרא חוץ ומעתה אי כתיב וינס החוצה היה במשמע שנס מן החדר לחוץ. ע״כ כתיב ויצא. שהלך עוד למרחוק מחדרו. היינו שיצא אל השוק להסיח דעת ממה שאירע לו ולא נס בשוק אלא הלך כדרך יוצא לשוק:
רבנו בחיי, בראשית ל״ט:י״ב
וינס ויצא החוצה. יצא לחוץ כדי שתתיאש ממנו ולא תתבענו. או אולי מפני שרצה הצדיק לכבוש את יצרו נתחכם למצוא דרך ויצא החוצה להתקרר מפני שנתחממו לו כחות הגוף.
ובמדרש וינס ויצא החוצה. אמר לו הקב"ה אתה נסת היום, הים ינוס מפני ארונך, שנאמר (תהילים קי״ד:ג׳) הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף.
- צא מהעולם למשהו גבוה יותר זה מקרר את היצר
- אור תורה, ויצא, מא
ורחל באה עם הצאן. איתא במדרש כדי לדבק ביופיה, ולכאורה אינו מובן. אבל הפירוש האמיתי רחל העליונה, שעל ידי שיראה רחל זו ידבק יעקב ברחל עליונה, שכל היופי של זו התחתונה באה מן העליונה. וזהו פי' גם כן ויבא יוסף [הביתה] לעשות מלאכתו, ואמרו רז"ל שראה [דמות] דיוקנו של אביו. פי' לפי שידוע שאשת פוטיפר היתה מתפארת לפניו עד מאוד וכו', (כנ"ל) [כדאיתא] במדרש בגדים שלבשה [לו] בצפרא לא לבשה ברמשא, כדי לפתותו. ויוסף הצדיק לא היה חפץ בהתפארות זו, אבל היה חפץ והתלהב מהתפארות זו להתפארות העליון שהוא דיוקנא של אביו תפארת ישראל. וזהו [פירוש] וינס ויצא החוצה, [ר"ל] שנס מהתפארות זו הגשמיות והתלהב לנוס החוצה, חוץ לעולם הזה, והתדבק בתפארת העליון.
- הכל תלוי בך
תורת מנחם, כט, שנת תשכ"א, 266
יש לפרש כן גם במ"ש ביוסף "וינס ויצא החוצה", שמורה על היציאה מכל העולמות וכל סדר ההשתלשלות, ומצד זה נתבטל כל ענין החשבון והשקו"ט, כך, שאין אפשרות שיהי' מעמד ומצב ד"חטאתי לאלקים".
מג. וזוהי גם הוראה לכל אחד בעניניו:
ובהקדם הידוע בפירוש הפסוק236 "נוהג כצאן יוסף", שכל ישראל נקראים על שם יוסף, לפי שכלכלם בימי הרעב, כמ"ש237 "ויכלכל יוסף את אחיו גו'"238. ומזה מובן, שהנהגתו של יוסף מהוה הוראה לכל "צאן יוסף", בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים"<201>.
וההוראה היא:
כאשר יהודי בא (או שנדמה לו שבא) לידי נסיון, ועד שנדמה לו שהוא במעמד ומצב של עבד בבית אדוניו המצרי,
– בדוגמת הנסיון דיוסף שהי' בבית אדוניו המצרי, ואשתו שידלה אותו רק "לשכב אצלה"239, "ותתפשהו בבגדו", והבטיחה לו ש"אין איש מאנשי הבית שם בבית", אף אחד לא יראה, אף אחד לא ישמע ואף אחד לא ידע מזה, ויש לו כו"כ היתרים, והעיקר, שעי"ז יציל נפש אחת מישראל, שלא יענישוהו במיתה רח"ל, אלא ישאר בחיים, ולמחרת יוכל לשוב בתשובה, לפעול ענינים ולהציל עולמות כו', עד למעלה מעלה –
אזי צריך שתהי' "דמות דיוקנו של אביו" נראית לו בחלון:
עליו רק להפנות את ראשו ולהביט על דמות דיוקנו של אביו; עליו לפקוח את העינים, ואז יראה דמות דיוקנו של אביו – יעקב אבינו, ששופרי' מעין שופרי' דאדה"ר, יציר כפיו של הקב"ה240, ואז, הנה כל מעשה פרטי של איש פרטי במקום וזמן פרטי, חדל מלהיות ענין פרטי, אלא הוא ענין שבו תלוי כללות הבנין של ה"עולם מלא"<20> (או ח"ו הפכו – ע"י המעשה שעומד בפניו עתה), בדוגמת פעולת יעקב אבינו בתיקון חטא אדה"ר.
והוראה זו – ככל ההוראות שבתורה (שבזה נכללים סיפורי התורה שגם הם הוראות241) – כוללת גם נתינת-כח שיוכלו לקיימה,
וגם אם לשעה קלה ישנם קשיים בדבר, כמו אצל יוסף שישב בבית הסוהר – הרי גם בבית הסוהר גופא נעשה יוסף המושל ושולט242, ולאח"ז הנה "מבית האסורים יצא למלוך"243, שנעשה "מושל בכל ארץ מצרים"244, "המשביר לכל עם הארץ"245, ועד ש"וילקט יוסף את כל הכסף"246 מכל הארצות, ומזה נעשו האוצרות ("מטמוניות"247) שיתגלו בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.
ש"שופרי' דיעקב אבינו מעין שופרי' דאדה"ר"46, ומה שקלקל אדה"ר ע"י החטא (שהרי בתחלת הבריאה "עולם על מילואו נברא"47, וע"י החטא ירדה זוהמא לעולם48) – תיקן יעקב49.
