מהי אהבה

כפי שהאסונות שהתרחשו בתשעה באב, מחטא המרגלים דרך חורבן בית המקדש, עבור לגירוש ספרד, מסמנים יום זה כמועד אפשרי לפורענות, כך ששת האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בט”ו באב מדגישים את מעלת היום והפוטנציאל הטמון בו. ובמילים אחרות את האפשרות להשפעות חיוביות ביום זה, לתפנית אמיתית בחיים, ולכן כמובן להצלחה במציאת בני זוג וכינון זוגיות טובה. הצלחה שהיא גם בכמה היבטים הגשמת התכלית והשלמות האנושית בעולם.

על משמעות הזוגיות והזיווגים ביהדות והקשר לפרשת השבוע הרחבנו כאן (1, 2) בארוכה בדיוק בעונה הזאת בשנה שעברה. בישראליות המודרנית זכה ט”ו באב בכינוי ‘חג האהבה’, כנראה כתוצאה מיבוא וגיור של יום הולנטיין הנוצרי. בכל מקרה הקשר האינטואיטיבי בין מציאת בני ובנות זוג לבין אהבה הוא ברור, ומהווה הזדמנות טובה לעסוק בהכרת אחד הרגשות החשובים ביותר בחיינו – רגש האהבה.

מושג מעורפל ורבגוני

נדמה שאין לנו מונח נפוץ יותר בחיינו הזוכה ליותר המשגות, תיאורים ותשומת לב מהמושג אהבה. מדובר ברגש מורכב הן במאפייניו והן במושא כלפיו הוא מתבטא, שכמעט בלתי אפשרי להגדירו בצורה קולעת.

מצד אחד אהבה היא רגש דומיננטי הנדרש לקשר, כל סוג של קשר. ללא אהבה ברמה כלשהי קשה לקיים ולתחזק קשר בין האדם לבין כל דבר אחר.

מהיבט אחר אהבה מעוררת אצל כל אחד מאתנו דבר מה שונה. אצל אחדים היא מתקשרת עם עונג, רוגע ושלווה. אצל אחרים אהבה מזכירה דווקא כאב, קנאה והשתוקקות. מפורסם למשל הסיפור, המסופר בוריאציות שונות ונועד להמחיש את הגוונים השונים ברגש האהבה, על בני זוג שישבו עם בתם במסעדה. המלצר ניגש אליהם ושאל האם הם אוהבים דגים. הילדה ענתה שהיא ממש אוהבת דגים, אך כשהגיע הדג הצלוי פרצה בבכי, והסבירה שהיא אוהבת אותם בחיים…

מהיבט שלישי ישנם אינסוף מושאי אהבה. ישנה אהבה עצמית, אהבת בני זוג, אהבת הורים לילדיהם, אהבת רעים, אהבת נופים, אהבת הארץ וכן הלאה. וכמובן המקור הראשוני והעיקרי לאהבה – אהבת הבורא.

אהבה היא רגש רבגוני. הרבגוניות באהבה היא תוצאה של דרכי הביטוי של רגש זה וציפיית האוהב בעקבות אהבתו. יתר על כן האהבה מגלמת פרדוכס מובנה בין רגש ההתקרבות של האוהב למושא האהבה לבין העצמת תחושת מציאותו של האוהב במקביל להתפתחות רגש האהבה. האוהב מתקרב לאהוב משום שהוא אוהב אותו[1]. כלומר, באופן פרדוכסלי, לפחות בסוג אחד של אהבה, ככל שהאדם אוהב יותר הוא גם בדרך כלל מפתח תחושת ישות גדולה יותר.

אם לסכם, השימושים הרבים של המונח אהבה והפרדוכס שרגש זה מכיל הם ההופכים אותו למעורפל כל כך.

 

לעולם אינה בטהרתה

מצבים שבהם האדם הוא נטול כל יכולת לאהוב, או שהוא רק אוהב, ואינו מסוגל לעורר רגש מאזן אחר, הם מצבים קיצוניים ונדירים. בין שני הקצוות הללו, של חוסר יכולת לאהוב ועודף אהבה המובילה עד לכדי נתינה בלתי מוגבלת, ניתן למתוח ציר שרובנו ממוקמים באמצעו.

אולם השרטוט של ציר לצורך תיאור יחס רגשי במציאות הוא חד ממדי. המציאות היא יותר מורכבת. אהבה היא רגש כה דינמי ומשתנה, עד שלעיתים קרובות האהבה מהולה ברגשות אחרים. גבר הנפרד מאשתו האהובה לרגל נסיעה ארוכה, עשוי לחוש צער עמוק על הפרידה ובה בעת לשמוח, להתרגש ולאהוב את המשימה המפתיעה לקראתה הוא יוצא.

אהבה אחת היא לא רק מהולה באחרת אלא היא גם משתנה תכופות ומושפעת מכוחות אחרים בנפש. ממרחק של חודש מילואים או פעילות עסקית מתישה, אותו בעל עשוי להתגעגע לבני ביתו, לייסר עצמו על שנהג כלפיהם בקפדנות מוגזמת, נזף לעתים שלא לצורך והעמיד את עצמו ואת דאגותיו במרכז. כבר בדרך חזרה לביתו הוא נשבע לעצמו שישנה מאורחותיו, ישקיע יותר בילדיו ויפנה זמן לבת זוגו. והנה, שעות בודדות לאחר שנחת בביתו, שוב הטרדות הכלכליות השוטפות הופכות אותו לרטנן, המקשה על בני ביתו את חייהם. האהבה העצומה שבקעה ממנו, חזרה ונסתתרה תחת העלם השגרה.

 

אהבה ומצב רוחני

האהבה לא נוגעת רק ליחסים בין האוהב והאהוב. מופעי האהבה החיצוניים ורגש האהבה הפנימי הם ביטוי למצב הרוחני בו מצוי האדם, למודעות העצמית שהוא מפגין ולמידת עבודתו העצמית. ישנו קשר ישיר בין פעולות פשוטות המעידות על אהבה, כמו היכולת לתת, לבין היחס של הפרט אל עצמו[2].

עבודה עצמית, פנימית, היא תנאי בסיסי ביחסו של האדם אל זולתו. הזולת הוא ראי למצבו הנפשי של האדם. בשעה שאדם שונא את עצמו, הוא בדרך כלל יימצא חסר סבלנות לסביבתו. אין לו כח לטרחנות של אנשים הטורדים אותו במה שנראה בעיניו כזוטות. מאידך, כשהוא עסוק בהתבוננות לצורך תיקון עצמי, שמטרתה שיוכל לסבול את עצמו גם בזמנים שהוא נהנה מהצלחות וגם בתקופות פחות מחמיאות, גם כשדברים מסתדרים וגם בכישלונות, אזי עבודתו משפיעה גם על יכולתו לשאת את הזולת כפי שהוא, בהצלחותיו ובקשייו.

עבודת האהבה

אהבה, נתבאר עד כה, היא לא מצב סטטי. זהו רגש פעיל, המתעורר, משתנה, מתפתח וכבה. למרות שעיסוק באהבה נתפס כפחות מחייב ביחס לצרכים הבסיסיים שבמסלול המרכזי בחיי האדם, העבודה והמרוץ הכספי, וכנושא פחות קשה וחיוני בחיים, ספר הזֹהר מלמד ש’לית פולחנא כפולחנא דרחימותא’[3], אין עבודה כעבודת האהבה. בעיני רבים אהבה נתפסת כתכונה ספונטנית, הקיימת או שאינה קיימת. הפרט הוא אוהב או שאינו אוהב. בדעה הרווחת אדם אינו יכול ללמד את עצמו לאהוב.

הזהר מלמד כי תפיסה זו אינה נכונה. אהבה היא תוצאה של בחירה עצמית. ללמוד לאהוב היא אולי המלאכה הקשה והנשגבת ביותר הניצבת בפני האדם, והיא משפיעה על כל המסלולים בחייו.

מאחר ואהבה קשורה במצב רוחני, היא שייכת ברובה לעבודתו האישית של האדם. האהבה כדברי הזֹהר היא תוצאה של עבודה. כשאחד מבני הזוג מחליט להיפרד מהאחר בטענה שהוא לא אוהב מספיק, מוצנעת באמירה הזאת העדות כי בני הזוג לא עבדו ככל הדרוש על מנת לעורר את האהבה.

מרכזיות רגש האהבה במכלול הקשרים שאנו מקיימים, לרבות הקשר עם האלוקי, וכוחו לעורר לפעולה, הם המחייבים את היחיד להכיר רגש זה וללמוד לעוררו ולכוונו בצורה מועילה. באמצעות הלימוד מופשט רגש האהבה מהמשיכה האינסטינקטיבית לתענוג ומתעלה לדרגה גבוהה יותר.

בשל חשיבות האהבה, עוסקת ספרות החסידות באריכות ברגש זה ומתארת סוגים שונים וכמה מדרגות של אהבה בכלל ואהבה לבורא בפרט. הלימוד של הדרגות השונות באהבה בהכרח יהפוך אותנו לאנשים אוהבים יותר. אוהבים את מציאות חיינו ומכאן גם את מקורה.

1. ראו ספר הערכים חב”ד ע’ אהבה, חלק א’ ע’ רכב.
2. המצוות מתחלקות בהכללה לשני סוגים – מצוות שבין אדם לחברו, ומצוות שבין אדם למקום. מצוות האהבה אינה רק עיקר המצוות שבין אדם לחברו אלא גם העיקר במצוות שבין האדם למקום, ראו בתניא, לקוטי אמרים, פרק לב; ה”צמח צדק”, דרך מצותיך, ספר המצות, איסור שנאת ישראל ומצות אהבת ישראל ובעוד מקומות.
3. ראו זֹהר ח”ב נה, ב; ח”ג רסז, א.
Print Friendly, PDF & Email

תבדקו גם

על סוד כוחן של נשים מצליחות ומאמינות – טלי אברהמי וצוות ה”רוח החיה”

על סוד כוחן של קבוצת נשים מצליחות ומשפיעות שרוצות לשנות את העולם

8 comments

  1. אהבתי את הנושא, אני צריך להעמיק את הידע שלי ברמות האהבה השונות.נראה לי כאילו אתה עוקב אחרי התפתחות חיי ועל פי זה אתה מחליט על אילו נושאים לתת את הדעת :)

  2. שלום , הנושא הוא עמוק ורחב, ברצוני להוסיף מבט נוסף.

    אהבה היא רגש שממלא אותנו. מהרגשות הנעימים ביותר. ואולי המענג ביותר.

    תחושת האהבה העונג שאנו חווים , הוא אור אלוהי . מי שמחובר לבורא באהבה, מרגיש אותה תחושה של נעימות, בחושים הרגילים שלנו. זו אהבה שבאה ממקור עליון, רק בעוצמה שאין דומה לה בעולם הזה.

    הטעות היא שאנו מצפים שדרך האהבה שנקבל מהשני, וניתן לשני, נוכל להתמלא כל הזמן. אנחנו לא מבינים איך פתאום אנחנו בכעס וריב עם מושא אהבתינו.

    אנחנו מוגבלים בכח הנתינה, ולכן אין מה לצפות מבן הזוג או עצמינו שנוכל לעמוד ברמת נתינה, אהבה כל הזמן.

    הדרך היחידה להתמלא באהבה כל הזמן היא , להתחבר למקור של האהבה.

    הבורא הוא אין סוף של אהבה, והחיבור הוא פשוט ולא כמו שחושבים שהוא לצדיקים, חכמים. בפיך ובלבבך לעשותו.

    ראשית נכיר בזה שהיכולת שלנו או של הזולת, לאהבת אמת קרי, שאנחנו נותנים בלי ציפיה לשום תמורה, אפילו לא לקבלת סיפוק, אלטרואיזם מוחלט. אינה ביכולתינו האנושית זו תכונה אלוהית.

    אם אנחנו מכירים בזאת ומקבלים עובדה זאת, נוכל לפנות בליבינו לבקש את האהבה, משום שהבנו שבאמת, בלעדיו אין לנו סיכוי לאהוב. הוא יתן לנו סבלנות , את כח הויתור כלפי השני ואפילו לא נרגיש חסרים.

    כשאנחנו רוצים משהוא מהשני, והוא לא נענה, זהו המקום בו אנחנו יכולים לבחור, או לכעוס כי לא קיבלנו מה שרצינו , להתאכזב להיפגע וכו’. או לומר רגע לכל הרצונות וההרגשות לומר לבורא אתה רואה אני רוצה זה וזה , אני מחזיר לך את הרצון את הצדק כל מה שקשור לענין. אם תרצה תתן לי, ואם לא, אני מסכים, אתה יודע מה טוב בשבילי.

    אם החזרתם , באמת ויתרתם, התחברתם לאהבה של אלוהים . הרגש משתנה, לא תרגישו שחסר לכם דבר. תהיה לנו היכולת, מנקודת מוצא של אהבה, איך לטפל במצב וכיצד לגשת לזולת.

    זוהי הנוסחה לשכינה ביניהם.

    אילת השחר.

    • יפה מאוד. את מתארת אהבה בדרגה מאוד גבוהה, שצריך מידה של זכייה כדי שהיא תתאפשר. רובנו יכולים רק לדקים אחדים להרגיש מהי אהבה בדרגה נעלית שכזו, המסתמכת על טבע הטוב להיטיב, והיא נטולת תמורה. רוב הזמן אנחנו נאבקים בעצמנו וחווים אהבה כאש. האהבה היותר נפוצה היא אהבה מלווה בכאב, וכזאת שאנחנו כל הזמן צריכים להקריב כדי להגיע אליה. על מנת לטפס לדרגה הגבוהה ביותר באהבה, צריך להכיר גם את הדרגה הנמוכה יותר.  

      • שלום

        אתה צודק שרוב הזמן אנחנו חווים אהבה המלווה בכאב . הכאב בא כיוון שהאגו לא קיבל מה שרצה.

        איננו יכולים לשנות את טבעו של האגו, אנחנו רק אמורים לפנות לכל יכול שיברא בנו טבע חדש טבע מתכונות הבורא.

        גם התהליך הזה כואב, כי האגו לא מוותר, שדה הקרב נימצא בתוכנו, רגש מול רגש רצון נגד רצון. אנחנו מרגישים וחווים את הלידה החדשה, יציאה מרוח אנושית אגואיסטית, לרוח אלוהית.

        בדרגה הנמוכה אנו ממילא נמצאים, אי אפשר לברוח ממנה, לרוב אנו לא רוצים להכיר בה . האגו לא רוצה לראות את שיפלותו.ולכן אין מספיק בקשה לצאת ממנה.

        אין צורך להיות בדרגה גבוהה כדי להגיע לחיבור עם הבורא. במיוחד לדור הזה דור הגאולה, בפיך ובלבבך לעשותו. כל מי שבא בלב פתוח לבורא ומבקש להידבק בו באמת ובתמים, אלוהים מנווט אותו, לתהליכים שיצטרך לעבור על מנת לקבל מרוחו.

        בבלוג שלי דוד וגולית אני עוסקת בזהוי מצבי אמת ושקר, ובתהליכים הפנימיים שעלינו לעבור, ולמה אנו נידרשים היום , בשפה פשוטה משלים סיפורים ופסוקים מהתנך.

        אני עדה יום יום , שדווקא מי שחושב עצמו, עני בחכמה עני במעשה, בקיצור לא מחשיב את עצמו, ומוכן בתמימות לפנות לבורא, למסור את עצמו ורצונותיו או בלשון אחרת להקריב אותן. מגלה אהבה חדשה , את אהבת הבורא.

        ברור שתחושה זאת לא נימצאת בקביעות, כי כדי להשיג אותה בניצחיות, צריך לעבור טיהור הרצונות. יוצאים ממצב וניכנסים למצב. ובהתאם לכך הרגשות.

        אני לא מתפלספת , אני לא רואה טעם בדיבורי סרק אינטלקטואלים, שלא מביאים ליישום פנימי. ואני אומרת בודאות מי שרוצה, יכול ברגע זה, להתחיל בתהליך .

        בברכה אילת השחר.

      • איילת, כל התורה (החסידות?) על רגל אחת! תני לינק שנוכל לקרוא.

        רק בדבר אחד אני לא מסכים לחלוטין. אין כזה דבר פלפולים אינטלקטואלים. גרידא. המטרה של המאמץ השכלי היא לעורר את הרגשות, ולכן כל פעילות שכלית מעוררת בדרך כזו או אחרת את הרגשות כלפי הנושא הנלמד.

      • אוי מצאתי, למי שקורא ומתעניין, צריך פשוט להקליק על השם.

    • אהבתי את מה שכתבת, אני בעצמי חוויתי את מה שאת מתארת. ורק לאחר שלמדתי לאהוב אותי ולקבל את עצמי למרות כישלונותי, רק אז הבנתי כיצד אפשר לאהוב את האחר, אהבה שלא מותנת בדבר.ו-ה’ לימד אותי בבסרי וברוחי. פשוט כך. בחיי הפרטיים והכלילם בחיי היום יום למדתי.והבנתי ש-ה’ אוהב אותי.והוא מורי.

  3. יחיאל שלום.
    אני מציעה לקרוא מהרשומה הראשונה טעמו וראו כי טוב,

    ולהמשיך לקרוא לפי הסדר.

    בכל בלוג יש מסר שיכול לבנות , מהלך פנימי.

    באודות אני מתארת מעט, שלבים בחיי, שהביאו אותי לתובנות אלה.

    אני שמחה שאתה מזהה ששאני מדברת על פנימיות. אנשים שעוסקים יותר במחקר והשוואת דעות, מניסיוני לא מתחברים לפנימות וזה נשאר אצלהם כחכמה ללא מימוש.

    אני התכוונתי בעיקר, לגבי הדברים שאני מדברת עליהם, שהם לא בגדר תאוריה או פילוסופיה אלא, אורח חיים יישומי ואפשרי.

    האמת היא אחת , אולי השפה שונה , שפת החסידות, שפת הקבלה, שפת התנך. חשוב ששום שפה לא תהפוך לתנאי שרק דרכה אפשר להגיע לחיבור.

    לא למדתי חסידות באופן עיקבי אולי פה ושם .רצית פעם ללמוד תניה אך איכשהוא לא יצא. המורה הישיר שלי וכמו של כולם הוא ריבונו של עולם.

    אני לא קוראת לזה חסידות אלא תורת אדוני שכתב בקירבי ובליבי. כמו שכתוב בנביא ירמיהו: פרק לא’ פסוק לב’ “כי זאת הברית אשר אכרת את ביתישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקירבם ועל ליבם אכתבנה והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם.”

    אני מאחלת לכולנו את המשך הנבואה פסוק לג”ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה’ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה’ כי אסלח לעונם ןולחטאתם לא אזכור עוד”

    אני מבינה שמצאת את הקישור, ללחוץ על אילת השחר.

    אילת השחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software