דברים

רק תקום כבר, תלחם! | פסיכולוגיה בפרשה, כי תצא

המאבק מתקיים ממילא. רק שרבים נמנעים מלצאת למלחמה. הם חוששים, לא נוח להם, לא רוצים לשלם מחיר. הבשורה היא שכשקמים כבר ויוצאים לקרב, מתגלה נקודת פנימיות הלב.

השיעור יתקיים הערב בשעה 20:00. להצטרפות לזום

מקורות

להורדת דף המקורות

דברים כ״א: (י,יא)

“ִּֽכי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱ-לֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃

וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃"

מלחמת רשות

רש"י על דברים, כ"א: י:יא

"כי תצא למלחמה. בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּמִלְחֶמֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין לוֹמַר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, שֶׁהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר (דברים כ') לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:"

מלבי"ם

"כי תצא. מלת כי יציין את הרשות כמ"ש בזה בהתוה"מ ויקרא (סי' יב) שעל מלחמת חובה היל"ל בצאתך למלחמה וגם שאיך אמר ושבית שביו הלא מוזהר בלא תחיה כל נשמה, ומ"ש על אויביך כי לא תעשה מלחמת הרשות כנגד עמים שאתה בשלום עמהם רק כנגד אויבים, וכן אמר בפרשת שופטים כ"פ, ומ"ש אם עשית כל האמור בענין היינו כל מה שנצטוו בפרשת שופטים לעשות בעת מלחמת רשות:"

לא להיפגע

אדרת אליהו

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' א-להיך בידך ושבית שביו. יובן בס"ד לפרש כי הנה דרך המלחמה יהיה בשני אופנים הא' הוא שילחמו זע"ז מערכה לקראת מערכה והנה באופן זה הגם שינצח הא' את חברו עכ"ז לא יבצר שיהיה נהרג מחיל של אותו הנוצח ג"כ. ואופן הב' שילחמו זה מלמעלה וזה מלמטה דהיינו שהא' עומד בראש ההר והב' עומד בתחתית ההר ונלחמים והנה באופן זה אפשר שזה העומד למעלה שנוצח ואין נהרגים מחיל שלו אפי' אחד כלל כי מאחר שהוא למעלה ואויבו למטה הרי זה הורג ואינו נהרג כלל והוא שולט ואין שולטים בו גם ידוע שעיקר הניצוח הוא שהשר של אותה אומה ג"כ יפול מלמעלה וימסר ביד כמ"ש יפקוד ה' על צבא המרום­­ במרום וכו' ואחר שנפל אותו שלמעלה בנקל אז יפול אותו שלמטה ובזה יובן כי תצא למלחמה הנה הקב"ה יעשה עמך כמה טובות הא' שיצליח אותך הרבה עד שלא ימות מכם אחד כאלו אתה עומד במלחמ' על אויביך על דייקא כלומר למעלה ממנו שאתה למעלה והוא למטה וכמו אופן הב' של המלחמה האמור והכוונה שאפי' שאתה יוצא מערכה לקראת מערכה עכ"ז הקב"ה יצליח אותך ג"כ שתהיה כאלו אתה עומד על אויביך באופן שלא יהיה לך נזק כלל… "

הכל תלוי במטרה

אור החיים על דברים כ״א:י

"כי תצא למלחמה על אויביך וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר כל זה שלא היה צ"ל אלא כי תראה בשביה אשת וגו', עוד אחר שאמר כי תצא למלחמה לא היה צריך לומר על אויביך, ואולי כי לפי שבא הכתוב להתיר יפת תואר שאסורה שלא בשעת מלחמה, גם להתיר קדלי דחזירי (חולין י"ז.) ושאר איסורין, חש הכתוב שביציאת ישראל למלחמה רגליהם לרע ירוצו כדי שיהנו מדבר איסור, לזה בא הכתוב והתנה ואמר כי תצא תהיה יציאתך למלחמה להנקם מאויביך שהם אויבי ה', על דרך אומרו (תהילים קל״ט:כ״א) הלא משנאיך ה' אשנא וגו' לאויבים היו לי, לטעם זה תהיה יציאתך, ואם תעשה כן ונתנו ה' א-להיך בידך ושבית שביו, ומזה אתה למד שזולת כן אם תהיה יציאתך לטעם אחר והטעם מובן ממה שאמר בענין אינו מובטח שיתנהו ה' בידו:"

דברים רבה ו׳:ד׳

"דָּבָר אַחֵר, בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, כֵּיצַד, כְּתִיב לְמַעְלָה (דברים כא, י יא): כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וגו' וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְתִּי אוֹתָהּ לְךָ, אָמַרְתִּי לְךָ (דברים כא, יב): וְגִלְחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּתְשַׁלַּח אוֹתָהּ. וְאִם לֹא עָשִׂיתָ כֵן, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (דברים כא, יח): כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כא, כב): כִּי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת, הֱוֵי עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. וּמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה מִנַּיִן, תְּחִלָּה כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, ח): כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, י): לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, מִתּוֹךְ כָּךְ (דברים כב, יב): גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ, הֲרֵי מִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה."

שני סוגי מלחמה

הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר על דברים, כ״א:י

"כי תצא למלחמה על אויביך. בפרשה הקודמת למדנו שני אופני מלחמות. א׳ במלחמת תנופה שיוצאים במחנה מול מחנה. ובזה כתיב כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס וגו׳. ב׳ שמצירים על עיר ובזה כתיב כי תצור על עיר. ומדכתיב כאן כי תצא למלחמה על אויבך. מבואר דמיירי באופן הראשון. ולא כמש״כ הראב״ע. מעתה יש להבין דלפי הנראה ענין פרשה זו שייך יותר במלחמת מצור על עיר מלאה אנשים ונשים וכשנפתחה והרי רואה אשה יפ״ת. משא״כ כשיוצאים במלחמה בשדה מה לנשים בשם. אבל כבר ביארנו בס׳ בראשית י״ד ט״ז שדרכם היה באוה״ע. בעת שיוצאים בחורים למלחמה. יוצאות ג״כ נשים יפות מקושטות ועומדות לינשא. ומי בחור שמזדרז במלחמה ורוח גבורה נוספה בו. קופצות עליו נשים היפות. ועפ״י זה מתחרים הבחורים בעוז. והיינו דכתיב שמלת שביה. ומשמעות שמלה בכ״מ בגד חשוב כמו ושמת שמלותיך עליך. ומשום שהיו מתקשטות וכשלוקחים אותן בשביה נמצאות בקישוטן. משא״כ במלחמת מצור ואין הבחורים עושים מלחמה ודבר גבורה ומה להנשים להתקשט אז בשעת השבי:"

גילוני נקודת פנימיות הלב

אדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה, פרשה תצא, לה ג

"הנה איתא בזוהר שעת צלותא שעת קרבא ומלחמה זו היא מה שכתוב מלחמה לה' בעמלק מדור דור. שבכל דור ודור ובכל יום ויום צריך להיות מלחמה זו בנפש האדם כי זה לעומת זה עשה א-להים נפש דקדושה מעשה דבור ומחשבה מדות ושכל דקדושה וכנגדה נפש החיונית הבהמיות כו' וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ.

וצריך האדם להגביר נפש דקדושה ושעת מלחמה היא שעת התפלה שאז הוא שעת הכושר למעלה וכו'.

והנה איתא בזהר מאן דקטיל לחויא יהבין ליה ברתא דמלכא חויא הוא נחש הקדמוני בחינת עמלק ומאן דקטיל לחויא שנצח המלחמה יהבין ליה מלעילא בחינת ברתא דמלכא.

והענין כי הנה במלחמה זו יש בה ב' בחינות
האחת היא מצד כח הנפש הא-להית שהיא שכל ומדות כו' ויש לה כח דקדושה להתגבר ולנצח המלחמה. וע"ז אמרו מאן דקטיל לחויא כו'.
והב' היא מה שאין בכח הנפש מצד עצמה להתגבר. ועל זה אמרו יהבין ליה מלעילא הוא בחינת מלחמה לה' בעמלק.

וביאור ענין זה הנה ברתא דמלכא הוא נקודת ציון וכנסת ישראל שכונסת ואוספת לתוכה הארת ישראל דלעילא… והיא בחינת נקודת הלב ופנימיותו המתגלה בכללות נשמות ישראל בבחי' רעותא דליבא וכמ"ש בכל לבבך שיש ב' לבבות חיצוניות הלב ופנימיות הלב .

חיצוניות הלב היא למטה מן הדעת שממנה לוקחה והיא התגברות הנפש בכח השגתה והשכלתה שמשכלת ומתבוננת שאין לך עשב מלמטה שאין לו מהל כו' וגבוה מעל גבוה וגומר עד רום המעלות ומקור וראשית כל ההשתלשלות והתהוות החיות הוא וברוח פיו כל צבאם ואתה מחיה את כולם.

וכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו' שבכל דבר נברא יש בו בחינת מות וחיים שהמות הוא גשמיות הדבר וחומריותו והחיים היינו הרוחניות שבו שעל ידי זה ובחרת בחיים לאהבה את ה' כי הוא חייך וגו'.

שהוא חיי החיים ב"ה ומקורא וראשיתה דכולא והכל נגדו בחי' מות… והנה התבוננות זו היא מבחי' מלכותו ית' הממלא כל עלמין כי מלכותך מלכות כל עולמים כתיב…

אך בחי' פנימיות הלב היא רעותא דליבא ותעלומות לב אשר למעלה מעלה מן הטעם ודעת המושג ומושכל בכח השגת הנפש והשכלתה והיא בחי' א-להות שבנפש המתגלה בבחי' יחידה שבה להשתפך נפשה אל חיק אביה ממש בבחי' ביטול כו'

והארה זו היא מבחי' סובב כל עלמין כי הנה ממלא כל עלמין היינו חיות ואור א"ס ב"ה שיורד ומשתלשל בהשתלשלות המדריגות מעילה לעילה הארה והארה דהארה כו' וסובב כל עלמין היינו שהוא לבדו ית' כמו קודם שנברא העולם כו' ואינו בגדר עלמין כלל ולא שייך לפניו ית' בחינת השתלשלות כלל וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא ששמים וארץ שוה

וכמאמר והקדוש בשמים ובארץ שהוא קדוש ומובדל בשמים ממעל כמו על הארץ מתחת שגם הרוחניות כמו גמשיות יחשב לפניו ית'

ולכן המלאכים אומרים איה מקום כבודו ואומרים מלא כל הארץ כבודו…

ושם הוא שרש נקודת פנימיות הלב להיות האהבה לה' למעלה מבחי' טעם ודעת בבחי' רעותא דליבא…

והנה אהבה זו בנפש היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק בבחי' גלות בתוך הגוף ונפש הבהמית וכענין מאמר רז"ל גלו לאדום שכינה עמהם. דשכינה היא ניצוץ א-להות שבנפש (ע' בע"ח שמ"א פ"ג) שהוא בבחי' גלות ושעבוד דאגת הפרנסה שמקפת ומלבשת את פנימיות הלב והנפש כי בנפשו יביא לחמו וטרוד לבו ברבות מחשבות כו' וע"ז נאמר מאן דקטיל לחויא בהתגברות הנפש בחיצוניות הלב במלחמה המסורה בידה בכח שכלה והשגתה יהבין ליה מלעילא ברתא דמלכא היא בחינת גילוי נקודת פנימיות הלב בנפש והיא מלחמה לה' בעמלק להוציאה מההעלם אל הגילוי…

וזהו כי תצא למלחמה דהיינו מלחמת הנפש בזה לעומת זה אזי תהיה על אויביך היא בחי' גילוי נקודת הלב שהוא מבחי' סובב כל עלמין למעלה מאויביך שאין לאויב שלמטה שליטה ואחיזה שם וכמ"ש אשר חלק וגו'. ואזי ושבית שביו שנתהפך הרע לטוב בהסרת הבגדים הצואים כו'.

והיינו בהגלות נגלות אור ה' הסובב כל עלמין בבחי' פנימיות נקודת הלב שהוא למעלה מאויביך דוקא:

והנה גילוי זה שע"י ניצוח המלחמה בכח הנפש שלמטה הוא גילוי הארת נקודת הלב בנפש להפוך לבושי מחשבה דיבור ומעשה שבזה לעומת זה ולקבץ כחות הנפש הא-להית המפוזרים בפיזור הנפש בלבושים ההם שכחותיה והארותיה בלבד הם שמתפשטים בלבושים הללו. ועל זה נאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו' שהנדחים הם הארת הכחות המתפשטות מן הנשמה להתפשט ולהתלבש בגוף ונפש הבהמית ברבות מחשבות הטורדות ומבלבלות ומפילות את האדם להמשך אחריהם וכנודע מענין החלומות וכף הקלע שהם מהלבושים המלבישים את הנפש מראשה ועד רגלה עד שהיא אסורה וקשורה בהם והקבוץ הוא ע"י הארת גילוי נקודת הלב שמבחי' סובב כל עלמין דיהבין לי' מלעילא ע"י דקטל לחויא כנ"ל."

דרגו את הפוסט!
[כללי: 0 ממוצע: 0]

תגובה אחת

  1. שיעור נפלא כתמיד
    זו בשורה משמחת
    הייתי שנחה לשמוע ללמוד ולהבין לעומק כיצד מגיעים לנקודה המיוחלת הפנימית שמגלה את הרצון הפנימי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button