להפוך אמונה לביטחון | לעבור מנפש מרה לשמחה
האדם יכול להיות מלא אמונה ועדיין מריר ודואב, לחוץ, ביקורתי ולא חש במקומו. בשביל זה נועדה ההבחנה בין אמונה לביטחון, שיכולה לסייע למעבר מנפש מרה למנוחת ושמחת הנפש.
מקורות
- כללי – מעשי
הביטחון מקנה שינוי פרטי ממשי בחיים
- שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשכ"ב
על-דרך שבנוגע לצרכיו הגשמיים של יהודי תובעים ממנו שני הפכים:
מצד אחד – שתהי' לו אמונה פשוטה שהכל בא מהקב"ה, ומכיון שהכל בא מהקב"ה, שהוא תכלית הטוב, הרי הכל הוא טוב בתכלית, אלא מאי, לעיני בשר נראה שהדבר הוא ח"ו היפך הטוב – הרי אדרבה, הא גופא מורה על מדריגה נעלית ביותר בטוב (טוב של "עלמא דאתכסיא"), שאינו יכול להתגלות למטה139 ;
וביחד עם זה, תובעים מיהודי את הבטחון הגמור, ללא ספיקות כלל, שיהי' טוב הנראה והנגלה,
שהרי המשמעות של "בטחון" אינה שהאדם בוטח שהקב"ה יעשה דבר שרק הקב"ה יודע שהוא טוב , אלא הוא בוטח שהקב"ה ייטיב עמו בטוב הנראה והנגלה, שגם האדם יראה שהוא טוב.
ובטחון זה צריך שיהי' אפילו בזמן שבו ע"פ טבע אינו נראה שום סיכוי לכך ח"ו, ואעפ"כ ה"ה בוטח שבודאי יעזור לו הקב"ה, כיון שהקב"ה אינו מוגבל ח"ו ובידו לשנות הטבע .
עד כדי כך אפילו כשהמצב לא טוב, שמראים לו סימנים מלמעלה או מלמטה – הוא בוטח שהמצב הבלתי רצוי יתהפך לטוב הנראה והנגלה – טוב נעלה יותר, כיתרון האור מן החושך.
- מקור מים חיים על הבעש"ט
והוא, שצריך האדם להחזיק במדת האמונה והבטחון בהשם יתברך, ולהאמין באמונה שלימה שהוא יתברך מלך העולם, היינו שהוא מנהיג את כל העולם מששת ימי בראשית עד תכליתו בהשגחתו וברצונו ובגזירתו, בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, שאין שום דבר בעולם יוכל להתהווה בלא השגחתו ורצונו וגזרתו יתברך, מכלליות ופרטיות עד פרטי פרטיות, וכמו שהוא השגחתו ורצונו וגזרתו כן מוכרח להתהוות כל דבר שבעולם בלי שום שינוי וגרעון ותוספות, ויאמין באמונה שלימה שהשם יתברך הוא טוב ומטיב וחסיד ורחום בשלש עשרה מדות הרחמים, ובפרט לנו לישראל עם קרובו, על כן יהיה לו תמיד אמונה ובטחון באמת בהשם יתברך
שבודאי ימציא לו השם יתברך ויעשה לו כל צרכיו הן ברוחניות מה שצריך לו לעבודתו יתברך, והן בגופניות מה שצריך לו מענין חיותו ובניו ומזונותיו ופרנסתו, ויאמין ויבטח בהשם יתברך שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ד"ס ע"ב) כי מאתו לא תצא הרעה ח"ו ובודאי גם זה לטובה (תענית כ"א ע"א) ויהיה תמיד אך שמח וטוב לב רק יכניע עצמו בענווה גדולה, וידע בעצמו שאינו ראוי לכל הטובות של הקדוש ברוך הוא.
2. תמידי – זמני
אמונה היא עניין תמידי. זוהי הנחה ודאית שכך הוא העניין, לפי אמונתו.
ובמילא העניין הזה מתקיים תמידי, גם כאשר האמונה אינה נוגעת לפועל.
אני מאמין שכל מזונותי באין לי בהשגחה."
האם זה גורם לחוסר סטרס? לא בהכרח.
אבל אני לא מאמין בזה רק בעת שמתעסק עם פרנסתי אלא האמונה היא בנפש מיד
משאין כן ביטחון, הוודאות וההישענות על הבורא בפרנסה היא הרגש המתעורר בשעת הצורך – בשעה שהאדם עוסק במלאכתו להשתכר 0 הוא בוטח בכך שוברכך בכל אשר תעשה
או כאשר האדם נופל בצרה ואינו רואה כל אפשרות בטבע להינצל בכך, אינו נופל בייאוש – מאין יבוא עזרי, אלא בטוח שעזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, שיכול לשנות גם את הטבע.
3. מקיף – פרטי
האמונה היא כוח מקיף בנפש.
הביטחון כוח פרטי. ולכן צריכה להתחדש כל העת.
כוחות פרטיים מתחדשים.
4. הביטחון הוא שהמעשה שלי יוצר שינוי. כלומר ביטחון מחייב כלי כלשהו לפי דרגת הביטחון
וּבְצֵירוּף עוֹד הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן, לִהְיוֹת נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה׳, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְחַנּוּן וְרַחוּם וְרַב לִסְלוֹחַ, תֵּיכֶף וּמִיָּד שֶׁמְּבַקֵּשׁ מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ (״כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי״ ״כַּבְּסֵנִי טַהֲרֵנִי״, וְכָל עֲווֹנוֹתַי מְחֵה״ וְכוּ׳), בְּלִי שׁוּם סָפֵק וּסְפֵק סְפֵיקָא בָּעוֹלָם.
- תניא, אגרת התשובה יא.
- עצם הביטחון הוא מעשה שממשיך ישועה
ביטחון פירושו שה' יושיע אותו ויטיב לו בטוב הנראה והנגלה. כלומר לא רק שהוא יודע שזו טובה עבורו אלא הוא גם רואה זאת.
ואולי מפני שהנהגתו אינה כדבעי על מה יסמוך, מהו היסוד לביטחון – בעצם זה שהוא מראה ביטחון ומונח אצלו בפשיטות שהקב"ה יטיב עמו בלי חשבונות זה גופא ממשיך מלמעלה שהבורא יתנהג איתו מידה כנגד מידה.
- לנבוכי הדור, הרב קוק
ציור הבטחון כשהוא בטהרתו, כשהוא נלמד יפה, כמה דברים טובים הוא מסבב בחיי האדם הפרטי ובחיי הכלל. וביחוד כמה נכבד הוא לישראל, ״אשרי אדם עוז לו בך״ ״ישראל בטח בד׳״. אבל כמה צריך הוא שיובן כפי מה שהוא. יסוד החיים הלא הוא הכח לפעול ולעשות, כל איש לפי ערכו, וכל חברה לפי ערכה. החיים הטובים המה, שתהיינה הפעולות מסודרות יפה ועולות תמיד במעלה בהוספת ערך והשלמה. והנה האדם הוא איננו חפשי גמור, פעמים רבות יתיצבו לו כצר מונעים רבים שיעכבוהו שלא יוכל ללכת מהלך החיים שלו, שלא יוכל לפעול לפי תכונתו וערכו, ואז הוא צריך להתגבר עליהם בכל עז. ועל זה צריך שיבטח בד׳, שאם אפילו כחותיו לא יספיקו לו, מכל מקום ״אין מעצור לד׳ להושיע״, ותשועת ד׳ תשגבהו להסיר המניעות, למען יוכל לפעול ולעבוד ולחיות כראוי. חיי האומה בכללה הם גם כן כחיי האדם הפרטי. החיים הטובים שלה הם כשהיא יכולה לפעול כפי ערכה בכל כחותיה. החיים הרעים הדומים למות, כמו ״חללים שוכבי קבר״, הוא המצב שבו לא תוכל לעבוד ולפעול. הנה אלהי ישראל הפליא עמנו ניסים בעת אשר לא היתה בנו אפשרות לעבוד, בעת שהיינו משועבדים לפרעה במצרים, והראה אותנו שלא יפול לבבינו. כל המניעות שבעולם לא יוכלו למנע אותנו מלחיות את חיינו כשנלך בדרך ד׳ הטובה שהיא מביאה אותנו לתכליתנו. על כן, הבטחון הבא מהידיעה של ימין ד׳ שעלינו לטובה, צריך להוסיף בנו אומץ לפעול בכל אשר תשיג ידנו לתשועתנו, ולא להניח שום סבה המסבבת טובתנו הכללית ולא לחתור על ידה להכין תשועה לעמנו, שלא לפחוד פן לא יעלה בידינו. הרי אנו בטוחים שחסדי ד׳ לא יעזבונו.
אבל מה מוזר הוא ציור הבטחון כשהוא נהפך לעצלות וחסרון חפץ לפעול ולהתעודד. וכי בשביל כך יצר השי״ת כח הבטחון בנפש, כדי להמית את האדם או את האומה במדת העצלות והיאוש? על כן, כל זמן שלא נזדמנה לנו שום סבה איך לעשות לטובת כללנו, ודאי היה כח הבטחון משמש שלא לאבד תקוה, ולדעת כי חוט של חסד ד׳ עלינו נטוי ולא יעזבנו לעד בגלותינו, ועוד נקום ונחיה לפניו.
5. הביטחון הוא הפרי של האמונה
האמונה והביטחון לרמב"ן, א
אע"פ שאין הבטחון עמה ואינה צריכה לו בקיומה, ולפיכך אינה מורה עליו.
אבל הבטחון הוא מורה עליה, שאי אפשר לו להיות קודם לה ולא להתקיים בלעדיה.
וכל הבוטח יקרא מאמין, אך לא כל המאמין יקרא בוטח.
כי האמונה כמו האילן, והבטחון כמו הפרי.
והפרי לאות על האילן או על עשב שגדל את הפרי ההוא. ואין האילן או העשב לאות על הפרי, כי יש אילנות שאינם עושים פרי, וכן עשבים הרבה, אבל אין פרי בלא אילן או עשב.
וכן הבטחון והאמונה: כל הבוטח מאמין, לפי שאין אדם בוטח אלא במי שמאמין בו שהיכולת בידו למלאות שאלתו, ואין כל המאמין בוטח, כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא, או שמא קבל כבר על מעשיו הטובים בנסים שעשה לו הבורא.
6. אמונה היא לאחר מעשה, ביטחון לפניו
צריך להחזיק קצוות
מצד אחד אמונה פשוטה שהכל מאת הבורא, וכיוון שהכל ממנו והוא תכלית הטוב, הרי גם כשדבר מסויים נראה היפך הטוב – מורה עובדה זו על דרגה גבוהה יותר של טוב, טוב מעלמא דאתכסיא, העולם המכוסא, עד שאינו יכול להתגלות ולהתבטא למטה.
יחד עם זאת צריך להאמין בביטחון גמור שהדברים הולכים להתטבא בטוב נראה ונגלה, ללא כל ספק. שגם האדם יידע שמדובר בטוב.
כאשר כבר באים ייסורים – צריך לקבלם בשמחה ולהאמין שהם טוב גמור.
אך משלא באו ייסורים, או כשלא יודע כיצד ייצא מהסיטואציה, חייב לשאת ביטחון שזה יסתדר.
ולכן הביטחון לא מהווה הפרעה לאמונה – אלא לאחד מיסודות ועיקרי האמונה.
7. הביטחון ניכר במנוחת הנפש. בחיוך, בשמחה
האמונה ככוח מקיף לא חייבת להיות ניכרת.
שער הביטחון – רבנו בחיי
מהות הביטחון:
אך מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו.
אבל העיקר אשר בעבור יהיה הביטחון מן הבוטח, ואם יפקד ולא ימצא הביטחון, הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו שיקיים מה שאמר, ויעשה מה שערב, ויחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו – שיעשהו נדבה וחסד.
**
מעלות הביטחון:
אמר המחבר: מפני שקדם מאמרנו בחיוב קבלת עבודת האלוהים ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלוהים ית', והוא הביטחון עליו בכל דבריו בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות בעניין התורה ובעניין העולם, ותועלותיו בו בתורתו.
מהם מנוחת נפשו וביטחונו על אלוהיו יתברך, כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו, מפני שאם איננו בוטח באלוהים בוטח בזולתו.
- הריי"צ לקו"ש ח"ג, עמ' 883
אבל עניין הביטחון בה' הוא כשאין לו אפילו צל מראה מקום להוושע שאין אפילו קש במה להחזיק ואין לו אלא הביטחון שבוטח בה', ואף שהוא בוטח בה' הנה נפשו מרה לו מאוד והוא עצם תוגה חרישית נסוכה על פניו וכל רואהו יכירנו כי דאגה גדולה לוחצת על לבו –
והנה הבוטח בה' ונפשו מרה עליו ודואג ומתאנח אין זה עדיין ביטחון הגמור בה'.
כי הבוטח בה' אין מצבו הלא טוב או חס ושלום הרע צריך לנגוע בלבבו לצערו ומה גם לעגמו אלא הוא צריך לעשות כל מה שביכולתו ולבטוח בה' ולא להיות אפילו בספק ספיקא כי יעזרהו ה'
