כף הקלע
'כף הקלע' הוא מושג קבלי, אשר בניגוד ל'חיבוט הקבר', המבטא את תהליך הניקוי וטיהור של הגוף, מהווה מהלך של טיהור הנפש מדברים בטלים. במילים אחרות 'כף הקלע' הוא מעין תיקון טכני לחיים של סתמיות ואטימות רגשית.
את 'כף הקלע' אפשר לראות כתהליך המתבצע לאחר המוות הפיזי. המקור למונח 'כף הקלע' עולה מדברי אביגיל לדוד בספר שמואל: "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע"1.
הגמרא במסכת שבת דורשת על נשמתם של רשעים 'שהן זוממות והולכות, ומלאך אחד בסוף העולם, ומלאך אחד בסוף העולם, ומקלעין נשמתן זה לזה'2. לאחר המוות הנפש כמו צופה וחשה חזרה בחיים שעברה, אך בלי יכולת השתתפות.
מלבד הייסורים שהנפש עוברת בתהליך זה, היא מיטהרת. מאחר והנפש אינה רשאית לעלות לכור מחצבתה, למקור הנשמות, כשהיא פגומה, עליה לעבור את תהליך הטיהור המדובר, שבעצם מסיר מעליה את הדברים הבטלים בהם עסקה במהלך חיי האדם. היא נפרדת מהדברים הסתמיים שליוו אותה כשהייתה בגוף כדי שתוכל להתקדם לעבר שלבים רוחניים גבוהים יותר. 'כף הקלע' הוא כמו התפרקות מחוויות העולם הזה תוך כניסה לתהליך של עידון המאפשר להגיע לדרגה גבוהה יותר של הוויה3.
אולם כשם שאפשר להרגיש כבר בחיים האלה זעיר מכל דבר העתיד לבוא, כך כל אדם מסוגל לחוש לעתים את תהליך 'כף הקלע'. בחיי היומיום המונח מלמד על תחושה שבה הנפש כמו חסומה מבלי יכולת תפקוד. הנפש כלואה בין דבר אמיתי שהיא יודעת שעליה לבצע, לבין חיים של סתמיות ותאוות גשמיות ריקות מתוכן. כמו שקולעים אבן ממקום למקום, כך קולעים את הנשמה ממקום למקום. רגע אחד מעניקים לה להסתופף בתחושת תענוג רוחני אלוקי4, ורגע לאחר מכן קולעים את הנשמה לעבר כיסופיה הגשמיים, וחוזר חלילה.
התנודה, בין השאיפה הרוחנית הנשגבת אל האלוקי לבין הכיסופים לתאוות החומריות, גורמת לנשמה צער רב, על חוסר היכולת להיות במקום אחד. הצער עצמו איננו עונש כי אם זרז המניע לתיקון עצמי ולבחירה ממוקדת יותר של האדם בחייו5. עודף הרצונות גורמים לאדם לאבד את יכולתו לתפקד בצורה מסודרת.
כך למשל סטודנט המתפתה לצאת לבלות עם חבריו, ערב בחינה חשובה, חש ייסורים פנימיים על-כך שהוא איננו נמצא במקום שהיה צריך להיות, ולכן גם מתקשה לבלות כראוי עם חבריו. במקום להכין עצמו לקראת הבחינה בלימוד שקדני הוא מנסה לבלות. באותם רגעים הוא חווה מעין תיקון 'כף הקלע'. הנפש שואפת להיטהר על-ידי חידוד המצוקה וחוסר ההתאמה אליה נקלעה. מהבילוי הוא איננו מצליח להפיק הנאה מרובה, וללמוד ודאי שאינו יכול.
[1] שמואל א, כה, כט.
[2] שבת קנב, ב.
[3] ראו ביאור הרב עדין שטיינזלץ, ביאור תניא, לקוטי אמרים, פרק ח, עמ' 184.
[4] הנפש מצליחה ליהנות מתענוג זה בשל שורשה האלוקי.
[5] הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם טז, חלק שני, ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשט"ז, 246, 247. הרבי מליובאוויטש מביא את רעיונות השל"ה בשם פרקי דרבי אליעזר, שענין כף הקלע הוא שמקלעין את הנשמה מארץ ישראל לחו"ל. שענין ארץ ישראל ברוחניות הוא הרצון ('למה נקרא שמה ארץ לפי שרצתה לעשות רצון קונה', ב"ר פ"ה, ח), וישראל הוא לי ראש (דרמ"צ טו, ב – בשם הזוהר. שער הפסוקים להאריז"ל וישלח לב, כט. ספר הליקוטים להאריז"ל ויחי מז, כח. מח, ב). האדם מוטל, נקלע בין תאוות היתר לבין הרצון העליון לאחדות. יש להדגיש כי 'כף הקלע' הינו תהליך תיקון למי שנמשך אחר דברים בטלים, שהם תאוות שבהיתר, מקליפת נגה. אולם מי שנמשך אחר דברים שבאיסור, אינו יכול להסתפק בכף הקלע כתהליך תיקון. ראו תניא, ליקוטי אמרים פרק ח.
ב''ה
חבל שאין באתר אפשרות לשלוח כל מאמר לחבר
(ציור של מעטפה עם הכיתוב:שלח לחבר)
תודה על האתר ומאמריו וכמובן על ספריך
ישר כח מחיל אל חיל
כרמלה
כרמלה, תודה על הדברים החמים. נטפל בנושא.