חסידות וציונות ללא סתירה

מלכתחילה חשבתי להתעלם מהביטוי שניתן לקולות אנטי ציוניים ופוסט ציוניים בחב"ד בעקבות הדלקת המשואה על-ידי הרב שמעון רוזנברג (וכאן וכאן לקריאה נוספת). אולם מאחר והדיון התפרץ בזירות תקשורתיות רבות ומגוונות, וגרר עמו ביקורת חריפה וקשה כנגד התנועה החסידית, נראה שאין מקום עוד להתעלם מהדברים. מה גם שלטעמי האוחזים בעמדות השונות סובלים משימור משקעי העבר ומשימוש בטרמינולוגיות שאינן רלוונטית לחיים שלנו כיום במדינת ישראל.

האם ישנה סתירה בין מחשבת החסידות לבין הציונות? כיצד בכלל ניתן להגדיר את המגמה הציונות בימינו?

1. אני מדלג לרגע על הויכוח ההיסטורי בין שומרי אמוני ישראל לבין התנועה הציונית. מה זו היום הציונות? זו מפלגת העבודה? הליכוד? לא! זו ההכרה בזכותנו לחיות בארץ ישראל במסגרת מדינת ישראל, ובכוחנו להקים כאן חברה מוסרית או לפחות להשפיע על קיבוץ האנשים החי כאן לצעוד לעבר חברה מוסרית. עכשיו כשאנו כבר כאן, אנחנו מקיימים דיון ער ומרתק על אופי החברה, גבולותיה, יסודותיה, היחסים בתוכה, בין חבריה ובינם לבין הבורא. בהיבט הזה, מי שלא רוצה לקחת חלק בדיון, מי שדוגל בסגרגציה, הוא באמת לא ציוני. חב"ד כפי שניכר, בהחלט לוקחת חלק ער ופעיל בדיון על אופייה של המדינה ועל עצם ההצדקה לקיומה ולכן בהגדרה הזו היא בהחלט תנועה ציונית.

2. מה מעדיפים אותם אנטי ציונים? לחזור לוורשה? סוריה? אלג'יר? ארה"ב? אני אוהב את הארץ הזאת. היא חשובה לי ואני מבכר לגור כאן מבכל מקום אחר בעולם. יש קלקולים? איפה לא? טוב מעשה אחד מאלף אנחות. צריך לקחת חלק בתיקון המעוות ולא להרים ידיים ולפרוש מהמערכה. מאות הבחורים שמגיעים במיוחד משכונת קראון הייטס כדי לשרת בצבא ומאות החב"דניקים אזרחי ישראל שמשרתים בצבע מעידים על הנכונות למעורבות הזו.

3. היהדות הייתה במצב טוב יותר בימינו ללא מדינת ישראל? בבקשה להיזכר בתנועת ההתבוללות וזריקת המחשבה היהודית במאה השנים שקדמו להקמת מדינת ישראל. אפשר גם ללמוד קצת על תופעת ההתבוללות באירופה ובארה"ב. מדינת ישראל, גם עם פחות מחשבה יהודית מזו המיוחלת, וגם עם אי הסכמה בתחום הגיורים וחוק השבות, היא מקום יהודי לאין ערוך מכל מקום אחר בעולם.

4. אי אפשר להיות א-ציונים, כלומר ניטרליים. צריך לבחור צד. בעד או נגד. אדישות היא עמדה שמגלמת בתוכה לא רק רפיסות וסכנה לעתיד המדינה אלא טענה קשה שליהדות אין עמדה ביחס לשיבת עם ישראל לארצו. זוהי טענה שישנה מציאות אלוקית שהיהדות איננה מצליחה לפרש. וטענה כזו נשמעת מוזרה לחלוטין ורחוקה מרוח ספרות החסידות.

5. במחשבה החסידית אין כזה דבר 'סתם מציאות' או 'מציאות קיימת ותו לא', כפי שהתבטאו כנגד המדינה. הכוונה ב"בשבילי נברא העולם" היא שאם מאורע מתרחש אזי הוא אמור להגיד לי משהו. לשאת עבורי מסר פנימי בעל משמעות. לא ייתכן שהקמת מדינת ישראל היא 'סתם מציאות' שכאילו מלמדת על מציאות הפנויה מהנוכחות האלוקית. זה הרי הפוך לכל מחשבת החסידות ותפיסת הבורא ביהדות. לכן קשה להאמין שהרבי מליובאוויטש התבטא כך על משהו, ועל אחת כמה וכמה על מדינת ישראל.

ניתן לבחון את הדברים מגמרא המלמדת כי איש האמונה, המנהיג הדתי, הרבי, צריך לכבד אדם עשיר[1], בצורה אמיתית ופנימית. מדוע? לא די בכך שעשיר פלוני נהנה מחלוקה לא שוויונית של משאבים, הוא עוד אמור לנחול כבוד בשל כך? מדוע דווקא מי שיש לו די והותר לכלכלתו אמור לזכות ביחס רם יותר מזה המתקשה להשיג כדי מחייתו? האם העשיר מייצג ערכים נעלים שבשמם הוא ראוי ליתר הכרה? ואולי הוא השיג את הונו בדרכים לא כשרות, או שזכה בו בירושה ואת ימיו הוא ממלא בהתבהמות מוחלטת? שהרי אם הוא מקיים מעשים טובים, בהחלט מגיע לו כבוד, אך כבוד זה מגיע במידה לא פחותה לעני. ואילו המאמר מרמז כי הכבוד מגיע דווקא לעשירים שהם לא בהכרח צדיקים או ישרי דרך[2].

את העשיר מכבדים כי הקב"ה עשה אותו עשיר. וכי כעת הוא בעל יכולת השפעה, הרבה יותר מאיש עני. הכבוד וההזדהות הם על שום פוטנציאל ההשפעה שאנחנו מקווים שיממש.

מעלת תפקיד העשירים בלטה דווקא בזמן אמירת המאמר, לאחר חורבן בית שני, בתקופה של מעבר בחיי עם ישראל, מחיים שלווים יחסית לתקופה של גזרות ורדיפות. רבי יהודה הנשיא נדרש באותה תקופה לגייס את כל הכוחות שעמדו לרשות עם ישראל, ובכלל זאת היה עליו למצוא את היתרון ואפשרות התרומה של כל אדם ואדם, כדי לאפשר לעם לעמוד בניסיון ולצאת ממנו מחוזק. רגש הכבוד שהובע כלפי יכולת ההשפעה של העשירים נוצל כדי להגן על הדברים הקדושים לעם. רוצה לומר, מבחינה היסטורית פעולת הכבוד כלפי עשירים היא בעלת היגיון רב שנועד לשמר את ערכי היהדות, כוחה ומקורותיה[3].

הדיון מהגמרא הובא כדי ללמד – אם מדינת ישראל הוקמה ברצון הא-ל, ויש בה פוטנציאל השפעה עצום ומכריע על עתידו של העם היהודי, היא ראויה לכבוד אמיתי ולהזדהות. שכן באמצעות מסגרת זו, בין היתר, ניתן לשמר את ערכי היהדות, כוחה ומקורותיה.

6. איך אפשר להגיד למי שחי כאן, שירת כאן בצבא, איבד חברים במלחמות ישראל, ילדיו מתחנכים בארץ הזאת וכהנה – להפסיק להאמין בארץ הזאת במסגרתה הקיימת, במסגרת מדינת ישראל שנוסדה בכוח הציונות? מי שאומר זאת יכול לוותר מראש על הלגיטימיות שלו לקדם מסרים ורעיונות הקשורים לפנימיות התורה. אי אפשר לערער לחלוטין על לגיטימיות אופני החיים והאמונות של אנשים, ואחר כך לצפות שיקשיבו לך. זהו לכאורה רק טיעון טכני רטורי, אבל למען האמת הוא הרבה יותר פנימי. הוא נוגע בקשר בין צמיחה אישית לבין קבלת האחר. השני הוא תנאי לראשון.

7. לכל מי שמגדיר עצמו כאנטי ציוני – מה הבהלה לחפש את המפריד, השונה, המרחיק? ממה החשש? מה הדחף למאבקים ריקים? מה ההישג בצעקה על לא כלום? מניין הדחף להפוך את תורת החסידות לתורה אזוטרית, נחלת קבוצת מעטים שחושבת באופן חריג ומתייחסים אליה בצורה חריגה? מלחמות לא חסרות לנו וגם לא להט אש קדושה שלא מוכנה להקשיב, להתפשר לעיין, לבחון. קנאות שאינה מבינה את מורכבות המציאות תמיד איימה על שרידותנו, והיא בדרך כלל גם לא תורמת לקידום מערכת חיים הלכתית או מחשבה יהודית מעמיקה. היא מעוררת ריב, מחלוקת, התקבעות בעמדות, חוסר יכולת לחשוב בצורה עצמאית בהתבסס על ארון הספרים היהודי בכלל והחסידי בפרט וכן הלאה. סובלנות וקבלה של האחר הן בדרך כלל הדרך היחידה לקדם עמדות, לשכנע, להפוך את האמיתות שלנו למשמעותיות. ובבקשה לא למהר עם ציטוטים מהנהגות הרבי מליובאוויטש. כן הרבי הקפיד על קלה כחמורה. אך רוח דבריו והנהגותיו היא חשובה לאין ערוך מכל דוגמא הניתנת לפרוש בכמה מובנים. הרבי ביקש לקדם את החסידות, האמונה, היהדות, ולא את התגרה והמחלוקת.

8. עדיין לא מתיישב לי כיצד ניתן להיות נגד מדינת ישראל ובה בעת להיאבק על עתיד שטחי ארץ ישראל. הסתירה כאן היא עמוקה מדי. מי שרוצה לקחת חלק בוויכוח על אדמת ארץ ישראל חייב לתמוך ביושבים כאן כציבור. אחרת זה לא נשמע אמין ולא משכנע.

9. אם לחזור למחלוקת מתחילת המאה הקודמת, הציונות בהחלט הייתה תנועה של דתל"שים. זמנים משתנים ויחסי כוחות משתנים. מתקרבים, רוחניקים, חובשי הכיפות הסרוגות, חרדלניקים וחב"דניקים מוכיחים במעשה היומיומי כי הציונות היא כבר לא רק תנועה של דתל"שים. היא לאט לאט לובשת צביון חדש. צביון של תשובה, אמונה, חסידות, שמחה, נחישות וחיפוש אחר הבורא. ואשתדל להימנע שוב מקטלוגים.

10. זה תרגיל אינטלקטואלי נחמד לדמיין באיזה צד הייתם נוקטים לו הייתם חיים בתקופה טרום הקמת מדינת ישראל. הייתם מפתחים עמדה נייטרלית כלפי הציונות? מתנגדים לה? מצטרפים אליה? מחזקים בה את המחשבה הדתית? האמת, שהשאלה מעניינת רק כתרגיל אינטלקטואלי. ולא משנה באיזו תשובה תבחרו, היום ההכרעות הן אחרות. והיום אנחנו רוצים לפתח ולקדם את המדינה, לחזק אותה ואת הלגיטימיות שלה, להאדיר בה את לימוד התורה ואת האמונה כי דברים לא קורים סתם. הם בעלי משמעות עבורנו. ולכן גם החיים כאן במדינת ישראל הם בעלי משמעות מכרעת עבורנו.

11. בעיני, להיות יהודי, מאמין, חסיד וציוני אינה בבחינת סתירה הדורשת יכולת נשיאת הפכים. זו הדרך הנכונה עבורי לחיות בארצנו.

12. ומכיוון אחר, אירוני לגלות שדווקא אותם פוסט ציונים שמקיימים טכסי זיכרון אלטרנטיביים וכל מיני טקסי ציון ל"נכבה" מבקרים את מי שאינו מגדיר עצמו כציוני.