הגיע הזמן לישיבת הסדר חב"דית?
לפני מספר שבועות פגשתי בחור צעיר, חב"די, שחזר משכונת קראון הייטס לארץ לרגל חתונתו באותו השבוע. הוא רכש לעצמו מגבעת, סירטוק וגערטל לקראת האירוע המרגש. הוא סיפר כי בישיבה לא היה מהמצטיינים. הוא לא ראה עצמו מאותם חבר'ה שהקדישו עצמם ללימודים. משכך, החליט להתגייס.
לדבריו, באופן מפתיע דווקא בצבא התעצב, התחזק ומשסיים את שירותו חזר לכבוש את ספסל הלימודים בישיבה. בצבא, תוך כדי מפגש עם חיילים ממקומות שונים, הוא הבין עד כמה קידום הזהות היהודית הוא בעל חשיבות. לאחר החתונה, סיפר, תוכניתו היא להמשיך ללמוד בישיבה ובמקביל למצוא לעצמו מקום לשליחות.
החתן הוא אמנם ישראלי, אבל מדובר בתופעה רחבת היקף. רחבה עד כדי כך שבכל שנה מגיע מספר לא מבוטל של צעירים משכונת קראון הייטס בניו-יורק לצבא כחיילים בודדים. המקור הרשמי לאישור המספרים צריך להיות דובר צה"ל, אולם יודעי דבר מונים עשרות רבות שעלו עד כה במיוחד כדי לשרת בצה"ל. הם מתגייסים ליחידות השונות ולרוב מקץ שלוש שנים ממשיכים בדרכם. ברוב המקרים אותם מתגייסים לא רק שומרים על אמונתם, אלא אף מעצימים את רצונם לקדם חיי תורה ומצוות.
אפשר לאתר ולמנות מספר סיבות המניעות את אותם צעירים לעזוב את חיי הנוחות הניו-יורקיים ולהתגייס לצבא בישראל. אולם הרלוונטי כאן הוא שבכל המקרים, ככל הידוע, כשהם חוזרים הביתה, למשפחותיהם החסידיות, הם מתקבלים בחיבוק, חום ואפילו גאווה.
מי שישוטט באתרים החב"דיים יתרשם כי הז'רגון החב"די מלא הערכה לחיילים. בזמן המבצע הנוכחי חב"ד על כל זרועותיה התגייסה. אלפי חב"דניקים נרתמו ברחבי הארץ על מנת לעודד את החיילים, ולטעת בהם אמונה בצדקת הדרך והניצחון. חסידים מהארץ ומחו"ל תרמו ביד רחבה ומכל הבא ליד: עשרות אייפדים, זוגות תפילין מהודרות, שוקולדים משובחים משוויץ, ציציות, סידורים, וכמובן מזון ושתייה. המעורבות של חב"ד במבצע לא הייתה חיצונית בלבד. לא בדקתי, אבל בהערכה גסה יש גם עשרות חסידים שהתגייסו לשירות מילואים. חלקם כלוחמים, ואחרים ביחידות אחרות בצה"ל, מהרבנות הראשית דרך פיקוד העורף ועד לתפקידי תומכי לחימה.
ישיבת הסדר חב"דית אמורה לתת פתרון לבחורים רבים שממילא כבר מתגייסים או רוצים להתגייס ולא מוצאים את המסגרת המתאימה לעשות זאת. ישיבה שכזו לא אמורה להפריע לישיבות הקיימות. ההפך הוא הנכון, היא עשויה להוות תוספת ברוכה עליהן. חלופה אנרגטית, איכותית, מלאת חזון חסידי אמוני, המתאימה לצעירים המבקשים לשרת ועדיין להיות קשורים ללימוד ולמשפיעים. שירותם הצבאי יכול להוות שליחות שבמסגרתה יתאפשר להם להשתתף בהגנה על העם והארץ, ובה בעת להיות חלק מקידום הזהות היהודית בצורה המעשית ביותר.
תמונות של לוחמים חב"דיים הפזורים ביחידות צה"ל השונות, כשהם מסייעים לחבריהם בצוות להניח תפילין, לומדים יחד בזמן הפנוי שיחה, מאמר, דף גמרא, ומפיחים אמונה ביחידה כולה, הן עוצמתיות ורבות משמעות. אלוף משנה עופר וינטר מן הסתם היה משתוקק לחיילים שכאלה. חיילים נמרצים שיעלו את המורל והאמונה ביחידות הלוחמות.
בציונות הדתית ישיבות ההסדר מהוות את חוד החנית לא רק מבחינת התרומה הצבאית למדינה אלא גם מבחינה אמונית ולמדנית. בחב"ד, ישיבת הסדר שכזו יכולה להוות חוד חנית למגזר החרדי כולו. אחריה, קבוצות חרדיות גדולות הקשורות בטבורם למרקם הישראלי, בחורים מש"ס ומישיבות ליטאיות, עשויות לראות את היתרונות שבהסדרי שירות, הן לחלק מהבחורים, הן ללימוד התורה ולרוח האמונה והן לצה"ל, וכתוצאה מכך לפתח מוסדות דומים.
קשיים? אמנם לא חסרים מכשולים בדרך, אולם באופן כללי, הצבא כיום נכון יותר מאי פעם להתגבר על משוכות הניצבות בפני החייל הדתי-חרדי. אפשר לומר שהאתגרים המצפים לבחורים חב"דיים צעירים בצה"ל לא קשים מאלה עמם צריכים בחורים היוצאים לשליחות בהודו, בתאילנד ובדרום אמריקה ובאזורי תיירות אחרים.
מה לגבי איכות החיילים? כל מי שהתוודע למערכת החינוך החב"דית, יסכים שהחייל החסיד הוא בעל פוטנציאל לעמוד בשורה הראשונה של החיילים והלוחמים. מדובר בחבר'ה שהם ברובם נטולי ציניות, ראש גדול, רציניים במשימות שהם ממלאים, חדורי אמונה ותחושת שליחות, נחושים בדרכם. החיסרון היחיד שאני מצליח לחשוב עליו קשור לתחום הכושר הגופני. אולם גם היבט זה, עם סרגל מאמצים נכון ניתן לפתרון.
התנגדויות? ידוע היחס אל חיילי צה"ל בתנועה החסידית כאל גיבורים, קדושים, מצויינים וכדומה. בה בעת, אפשר להודות כי במסגרת החב"דית הרחבה קיים מיעוט של קולות א-ציוניים ואפילו אנטי ציוניים מובהקים. אולם אלה הם שוליים. רוב הציבור החסידי אוחז בעמדה ששרטט הרבי, לפיה התורה, לימודה והפצתה, היא התרומה הגדולה ביותר לחיים היהודיים. בלעדי החיים הרוחניים אין גם ערך לחיים הגשמיים. כפי שישנה זירה צבאית ישנה זירה רוחנית. תלמידי הישיבות הם החיילים בזירה הרוחנית. יחד עם זאת כל מי שלא מושקע בכך, או בשפה התורנית, כל מי שאין תורתו אומנתו, חייב להירתם לשמירה הביטחונית. רווח הציטוט של דברי הרבי ממסכת סנהדרין שנאמרו למי שרצה להשתמט ממילואים: "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי" – רוצה לומר, הדם שלך אינו אדום יותר מאלו שמשרתים בצבא.
יחד עם האמור, רוב הטיעונים התומכים בהקמת ישיבת הסדר חב"דית כלל אינם נוגעים לדיון הנפוץ בדבר שיויון בנטל. הטיעונים הם אחרים לחלוטין. כאמור ישיבה כזאת אמורה לתת מענה מתאים למצב קיים, יותר מאשר ליצור מצב רצוי. מצב בו לא מעט מהבחורים אינם בעלי יכולת להיות שקועים בעולמה של תורה, ומסגרת של ישיבת הסדר יכולה לחזק אצלם גם את הלימוד וגם את השליחות.
ברור כי מסגרת שכזו דורשת בחינה שיטתית של הרבנים ושיתוף פעולה מלא עם הצבא, אך נראה כי כעת זה הזמן המתאים להתחיל בכך.
***
הרבי ונכי צה"ל:
