איך צריכה להיראות אהבה אמיתית | פסיכולוגיה בפרשה, כי תצא
כולנו רוצים אהבה, אבל לא בטוח שאנחנו יודעים כיצד אהבה אמיתית צריכה להתבטא. פסוק אחד מהפרשה מלמד איך אהבת אמת צריכה להיראות.
מקורות
- דברים כג, ד-ו
לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל ה' גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל ה' עַד־עוֹלָֽם׃
עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃
וְלֹֽא־אָבָ֞ה ה' אלוקיך֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ ה' אלוקיך לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ ה' אלוקיך׃
- אגרא דכלה, כי תצא ז׳
ולא אבה י"י אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וכו' (דברים כג ו). לכאורה מה זה ענין לכאן, דכאן איך שייך לומר רק נתינת טעם לתיעוב מואב על אשר שכר וכו'.
אהבה צריכה להתבטא
- אור החיים על דברים כ״ג:ו׳
ולא אבה וגו'. אומרו ולא אבה פירוש הגם שהיה מקום לשמוע מצד ענפי החטא שהיה בלעם נאחז בהם, אף על פי כן נתרצה ה' בלא טעם ולא שמע וגו', ונתן הטעם כי אהבך ה' פירוש לא לצד שהיית ראוי לדבר זה, ועיין מה שפירשתי בפסוק ולא אבה סיחון (לעיל ב' ל'):
- אהבה אמיתית כשאתה לא מרגיש נפרד, אין אתה והוא
- אדמו"ר הזקן, כי תצא, ה׳
ולא אבה הוי׳ אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה׳ אלקיך לך את הקללה לברכה כו׳.
להבין מהו הפלא הגדול ועצום מה שלא אבה לשמוע בקול איש בליעל כבלעם הרשע
וגם מהו ויהפוך ה׳ את הקללה לברכה מאחר שלא שמע אל בלעם כלל.
הענין הוא שיש מקטרגים שמקטרגים על ישראל שלכך נוטלין שופר בר״ה לערבב הקטגור והוא שמחפש אחר עוונות בני ישראל ומדקדק אחריהם ללמד עליהם חובה
וזהו נק׳ בחי׳ בלעם
שכך היה דרכו של בלעם ג״כ שהיה מחפש ג״כ למצוא מקום עון לישראל ראש הפעור הנשקפה ע״פ הישימון וישת אל המדבר פניו מקומות שהיו עתידים שם ישראל לחטוא כו׳
וזהו השבח ששיבח הכתוב כי אע״פ שבא בטענה אעפ״כ ולא אבה הוי׳ אלקיך לשמוע
ופי׳ שלא אבה לשמוע אל דבריו כלל ולא שיש להשיב על דבריו תשובה נצחת מטעם ודעת המושג ומובן רק שאין מקבלין ושומעין את דבריו כלל בלי טעם ודעת.
וכ״כ למה ביאר הכתוב ולא אבה הוי׳ אלהיך כי הוי׳ הוא אלהיך ממש שבכל נפש מישראל יש בחי׳ והארה משם הוי׳ וכמ״ש כי חלק הוי׳ עמו יעקב חבל נחלתו שהם חלק והארה משם הוי׳ ממש [ועמ״ש מזה בד״ה ראה אנכי].
וביאור ענין זה הוא כי הנה בכל נפש מישראל יש בחי׳ אהבה הטבעית המיוסדת ומוטבעת בטבע נפשו האלהית שלא להיות נפרד מיחודו ואחדותו ית׳
ואין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות המטעה אותו לומר שאף על פי כן עודנו ביהדותו כו׳ אבל ליפרד מיחודו ית׳ הרי אפי׳ קל שבקלים מוסר נפשו על ק״ה כו׳ מחמת טבע נפשו נר ה׳ נשמת אדם כנר הדולק שהשלהבת עולה מאליה כו׳ בלי טעם ודעת אלא שהיא מסותרת ומכוסה בלבוש שק הוא הגוף הגשמי וממנו בא הרוח שטות כו׳
אבל כשמעורר את האהבה עד שתחפץ לצאת מלבושיה הרי הוא בא לידי יראת חטא שלא לעבור אפי׳ על דבר קל של ד״ס כי חמורים ד״ס יותר מד״ת שלכן נקראו סופרים
כי הנה יש בחי׳ סופר וספר וספור ספר הוא בחי׳ תשב״כ וסופר הוא העושה את הספר היא בחי׳ תשבע״פ א״ח עטרת בעלה כו׳ [ועמ״ש מזה בד״ה ושאבתם מים בששון ובד״ה שחורה אני ונאוה]
ובחי׳ אהבה זו הוא בחי׳ קוצו של יו״ד של שם הוי׳ כי הקוץ שעל היו״ד פונה למעלה ורומז שהוא נמשך למעלה לא״ס ב״ה שהוא למעלה מגדר ההשגה ולית מחשבה תפיסא ביה וכולא קמי׳ כלא חשיב כי אני ה׳ לא שניתי כו׳ וכך הוא ענין אהבה זו שהיא בלי טעם ודעת היא מצד השראת אור א״ס ב״ה ממש המלובש בחכמה שמחיה את הנפש שהיא למעלה מגדר ההשגה כו׳ ולכן היא כשלהבת העולה מאליה ומעצמה כו׳ רק לפי שהיא מסותרת צריך האדם לעוררה ובאתעדל״ת אתעדל״ע להיות ג״כ ולא אבה לשמוע מבחי׳ שהיא למעלה מן הטעם והדעת [ועיין בשע״ק להרח״ו ח״ג שער א׳ כי קוצו של יו״ד כו׳ ע״ש וע״ש שער ב׳ ויחידה כו׳]:
- אין צד שמאל – אהבה מביאה ברכות
- באר מים חיים – ר' חיים מצ'רנוביץ
וזה מאמר הכתוב (דברים כ"ג, ו') ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. כי גם אלהיך בחינת אלהים ברכך בברכה, והוא בחינה גדולה ומעלה נפלאה לאין קץ כשישראל מתברכין גם מסטרא דשמאלא בבחינת משמאל ומימין על ישראל שלום שהוא ברכה מקוימת ועומדת לעד ולעולמי עולמים כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת. ואמנם בלעם לעצמו הרע מאוד כי על שבקש לעורר בחינת אלהים להרע לישראל ח"ו נתעורר בחינת אלהים בבחינת הדין עליו. ועל כן תיכף אחר נבואה זו אמר ועתה הנני הולך לעמי שנעשה כשאר עמו שנסתלק הקב"ה מעליו כמאמר חז"ל (הובא ברש"י). וגם הרע לבבו לתת עצה לבלק ונהרג על ידי זה בהולכו ליטול שכרו. וגם לזה יכוון הכתוב באומרו ותהי עליו רוח אלהים. שנעשה לו כאשר זמם לעשות לבני ישראל ונהפך עליו בחינת אלהים בבחינת הדין לסילוק השכינה מאתו ולדונו בחרב.
וזה מדת שמו יתברך כשמבהיק אורו הנכבד והנורא רשעים נדונין בה וצדיקים מתרפאים בה כאמור.
- באהבה יש כוונה – הכל תלוי בכוונה
- דגל מחנה אפרים, כי תצא ח׳
ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה: הנה תיבת לך מיותר וי"ל בדר' פשט דהנה ידוע כל המברך מתבר' והיה יכול לטעון ולומר כיון שמקללתו של בלעם נעשה ברכות נמצא שהיה בלעם בגדר מברך ויתברך ג"כ לזה דקדק מקור החכמה באמרותיו הטהורים ויהפו' לך דייקא את הקללה לברכה והטעם כי אהבך ה' אלקיך אבל זולתך יחשב בכלל מקללים והבן:
- באהבה אין גאווה
ליקוטי מוהר"ן י׳:י״א:ד׳
כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא [מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְצָרִיךְ לֵילֵךְ אֶצְלָם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלָיו] עֲלֵיהֶם, אֲבָל בַּעֲלֵי־גַּאֲוָה אֵין הוֹלְכִים אֶל צַדִּיקִים לְבַקְשָׁם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם, וְגַם אֵין מַנִּיחִים שְׁאָר בְּנֵי־אָדָם שֶׁיֵּלְכוּ אֵצֶל צַדִּיקִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ אֵלּוּ בַּעֲלֵי־גַּאֲוָה, שֶׁגַּם הֵם צַדִּיקִים וִיכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ יוֹתֵר מֵהֶם, וּבָזֶה הֵם נִקְרָאִים בְּשֵׁם אֲבִימֶלֶךְ; אֲבִי – לְשׁוֹן רָצוֹן, כְּמוֹ: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ וְכוּ':
- אהבת ישראל – באהבה אין הפסק
מי השלוח, חלק ב, ספר שמות, כי תשא ח׳
ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו וישב אל המחנה. ואיתא במדרש (רבה תשא פמ"ה,א') שהש"י אמר לו שישוב כשאהיה בכעס אתה מרצה אותי וכשתהיה בכעס אהיה מרצך, בזה הראה לו הקב"ה שאהבת השי"ת לישראל אינה פוסקת אפילו רגע, וכמו שכתיב (דברים כ"ג,ו') ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך שזה הפסוק הוא התשע וארבעים בפרשת תצא שפרשת תצא היא הפרשה המ"ט בתורה, וזה רומז שאחר זיקוק שבע שבועות שבעתים שהוא תכלית הזיקוק נתגלה שכל התורה היא אהבת ישראל, ואף מה שנראה לפעמים ההיפוך ג"כ היא אהבה, שאהבה רבה מהשי"ת לישראל היא אהבת עולם שאינו פוסק אף רגע, וכמו שכתיב (תהלים פ"ה,ט') אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, והענין נתבאר בחלק ראשון (ספר תהלים) שרצה לשמוע במה עוסק השי"ת בינו לבין עצמו לכן אמר אשמעה מה ידבר, כי בעת שהשי"ת משפיע נבואה על הנביא או שהוא מתפלל להקב"ה והכנת הנביא היה תמיד להמשיך רצון ושפע טוב, אז ודאי היה רואה שהשי"ת הוא עוסק בטובת ישראל ורואה אהבת השי"ת לישראל, אכן רצה לדעת ולשמוע מה ידבר השי"ת בינו לבין עצמו, ושמע שמדבר שלום אל עמו, וזה ראיה הגדולה מבלעם שהוא קטרג על ישראל ורצה להמשיך כעס ומכל מקום גם אז עסק השי"ת בטובת ישראל ויהפך לנו את הקללה לברכה.
- הביטוי הוא הכי חשוב – אהבה אמיתית צריכה להתגלות בביטוי שלה
ביאור יש"ר על התורה, דברים כ״ג:ו׳:ב׳
ויהפך, כי בלעם היה חפץ בקללה, והתאמץ להוציא מפיו מה שהיה בלבו, אבל הוכרח נגד רצונו לברכם, והרי נתהפכו הדברים בפיו:
אהבה שהיא הסכם
המשך תער"ב, חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר, א'רלט
והענין הוא דהנה ידוע שיש ב' מיני רצון בנפש,
הא' הנק' רצון העליון ע"ש שהוא למעלה מן הטעם, והיינו שרצון זה אינו נלקח באדם מצד השכל וההתבוננות רק מצד עצם הנפש שיש לו הטי' והמשכה לזה כו',
והב' נק' רצון התחתון והוא הרצון שנלקח באדם מצד השכל והטעם שיש לו למה הוא רוצה בדבר זה כו' (וע"פ פשוט הוא הרצון של המדה כמו אהבה שהוא ל' אבה דפי' רצון כו', אך העיקר הוא הרצון שהוא פנימיותם של המדות וחיותם
(שהרי במדות יש ג"כ יראה וכו') והוא הרצון המנהיג את המדות כו',
וכמו אם יש לפניו דבר שיש בו תענוג לפי טבע המדות אם מסלק רצונו ממנו מפני איזה טעם ודעת אינו מקבל נחת ותענוג מזה, וכמו בעבודה שמסלק רצונו מהדברים החומרים מפני שהם מעבים ומגשמים גופו ונפשו שזה היפך רצה"ע והיפך התכלית שבשביל זה נברא כו' דמשו"ז אינו מקבל תענוג מהם כו',
או כמו בהתבוננות דראה נתתי לפניך את החיים כו' דעי"ז מסתלק רצונו ותענוגו מכל הדברים הגשמיים שאינו מוצא בזה טעם ועונג ואדרבא נמאס אצלו הדבר כו' וכמשנת"ל, וכן להיפך ח"ו אם יש לפניו דבר של צער ויסורים והוא עושה רצונו לכך אינו מרגיש היסורים כ"כ כו', וכמו בסיגופים שמסגף ומצער נפשו והוא לו לתענוג מפני תיקון נפשו שבזה כו', ומשו"ז התירו להתענות ת"ח בשבת כו', והוא בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה בהעלותך הא' ובהבי' דכי על כל כבוד כו'). והנה הרצון התחתון הזה כאשר מאיר בו אור השכל ה"ה בבחי' רצון פנימי שחפץ ומשתוקק בהדבר מפני השכל המחייבו ויש בו חיות וגילוי אור כו',
אבל יש עוד בחי' רצון והוא אשר גמר בדעתו פ"א שראוי לרצות דבר מה ואח"כ נשכח הטעם והשכל לאותו הרצון, ולא נשאר רק ההסכם בלבד שהוא הסכמת הרצון שכך נגמר בדעתו ורצונו פ"א ועכשיו אינו יודע מאיזה טעם הוא רוצה אלא רק הסכמה בלבד שכך הוסכם אצלו,
הנה זהו הנק' בחי' מצחא דז"א למעלה, והוא עד"מ באדם התחתון שהמצח מסתיר על המוחין שבראש ומעלים אותם כו',
כך הענין בבחי' ההסכם שנשאר אחר ההתבוננות שאין השכל מאיר בזה כלל אלא הסכם פשוט בלא טעם והוא מעלים ומסתיר על השכל שיש ברצון זה כו' וזהו הנק' מצחא כו',
וההסכם יש בו תוקף גדול יותר מהרצון שע"פ השכל כי הוא באמת עצם הרצון שלמעלה מהשכל כו', וזהו שמצח ונצח הן דבר א' כמ"ש באד"ר דקל"ו ע"ב, דהרצון שע"פ השכל יכול להשתנות משא"כ ההסכם לא ישונה כו', והו"ע מ"ש גם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא כו' דבציור אדם שייך נחומים כו' אבל בחי' לא אדם לא ינחם כו' וכמשנת"ל (ד"ה תקעו הא'), והמצח הוא למעלה מציור אדם וכנודע דהתחלת ציור אדם הוא מן
בלא לב ולב ויהי' בכוונה לש"ש כו' כמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל), וא"א שיהי' בעבודה כל היום כו', ואפי' יושבי אוהלים שעוסקים בתורה כל היום א"א להיות בהתפעלות אהבה בעת הלימוד ועוסק התורה וכמ"ש בסש"ב, רק שנשאר ההסכם על כל היום כו', והיינו מאחר שהוחלט אצלו בשעת התפלה ע"י ההתבוננות בגדולת הבורא איך שה' הוא עיקרא ומקורא דכולא ונתפעל מזה בפנימיות מוחו ולבו כו', ע"כ כל היום גם אחר כלות ההתפעלות נשאר אצלו הסכם חזק להיות סו"מ וע"ט, וגם שהוא בלא התפעלות ההסכם חזק הוא מאד כו'…
והענין הוא דהנה ידוע שיש ג"כ מדות ברצה"ע ונק' טורא חשוכא… והטעם שנק' טורא חשוכא מפני שהם בחי' העלם שלמעלה מבחי' הגילוי כו', דהמדות שע"פ הטעם נק' טורא דנהורא מפני שהן בבחי' גילוי והיינו שהן בבחי' אור בכלי כו', דלהיות שבא ע"י הטעם והשכל ה"ז מגביל את המדות שהן בערך הכלים להיות בחי' גילוי כו', אבל מדות שברצון הן לא בערך הכלי ואינם בבחי' הגילוי כו' ומשו"ז הן מדות הבלתי מוגבלים, וכמו האה"ר שלמעלה מטו"ד ה"ה אהבה הבלתי מוגבלת כו'.
וכמו שהרצון בכלל הוא בחי' העלם ובלתי מוגבל בעצמו כו', כך כל הכחות שיש בו המה בלתי מוגבלים כו'…
והנה כשם שברצון התחתון יש בחי' ההסכם והוא שנתעלם הטעם ונשאר רק הרצון כו', כמו"כ ברצה"ע יש ג"כ בחי' ההסכם והוא כמא' שתוק כך עלה במח' לפני, והוא שנעלם הטעם לגמרי ובא בבחי' רצון פשוט לגמרי שאין לו טעם כלל כו', וה"ז ענין ההסכם והוא שכך הוסכם והוחלט בלי שום טעם כו'. והנה ידוע בענין שתוק כך עלה במח' שאין זה בדרך עקשות ח"ו רק שיש ע"ז טעם, רק שהטעם הוא נעלם כ"כ שא"א להתגלות כלל וכלל עד שההתגלות היא הרצון כמו שהוא בלי שום טעם לגמרי כו'. והענין הוא כמשנת"ל (ד"ה ש"ה הנ"ל וד"ה העושה סוכתו) שיש ב' מדרי' בח"ס, בחי' חיצוניות החכ' שבבחי' מקור לחכ' דאצי', ובחי' פנימיות החכ' שאינו בבחי' מקור כלל כו', והיינו דבחי' חיצוניות ח"ס הוא רק שלמעלה משכל ומ"מ אפס קצהו בא לידי גילוי כו', ויש בזה מדרי' גבוהות וכמו עמוק עמוק כו' וכמש"נ שם, אבל בחי' פנימיות ח"ס הוא שאינו בגדר גילוי כלל מצ"ע וכמו ואתה חתום וסתום הדבר כו', והוא בחי' חכ' סתימאה עילאה דעתיקא כו'. ונת' ג"כ (בד"ה תקעו הנ"ל) דמדות שברצון ובחי'
