הגיע הזמן לגדול – הכנה רוחנית לראש השנה
הבנה שגויה של הפיוט "ונתנה תוקף" מקלקלת את המסר העיקרי של ראש השנה. מסר שנועד לשנות את האופן שבו אנחנו מממשים את הפוטנציאל של השנה החדשה.
מקורות
- אור זרוע, חלק ב, ער״ו
מצאת מכתב ידו של ה"ר אפרים מבונא בר יעקב. שר' אמנון ממגנצא יסד ונתנה תוקף על מקרה הרע שאירע לו וז"ל
מעשה בר' אמנון ממגנצא שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה
והחלו השרים וההגמון לבקש ממנו שיהפך לדתם וימאן לשמוע להם
ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם ויפצר בו ההגמון
ויהי כהיום בהחזיקם עליו ויאמר חפץ אני להיוועץ ולחשוב על הדבר עד שלשה ימים וכדי לדחותם מעליו אמר כן
ויהי אך יצוא יצא מאת פני ההגמון שם הדבר ללבו על אשר ככה יצא מפיו לשון ספק שהיה צריך שום עצה ומחשבה לכפור באלקים חיים
ויבוא אל ביתו ולא אבה לאכול ולשתות ונחלה
ויבואו כל קרוביו ואוהביו לנחמו
וימאן להתנחם כי אמר ארד אל ניבי אבל שאולה
ויבך ויתעצב אל לבו
ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג וישלח ההגמון אחריו
ויאמר לא אלך
ויוסף עוד הצר שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה
וימאן ללכת אליו ויאמר ההגמון
מהרו את אמנון להביאו בעל כרחו וימהרו ויביאו אותו ויאמר לו
מה זאת אמנון למה לא באת אלי למועד אשר יעדת לי להועץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי
ויען ויאמר אמנון אני את משפטי אחרוץ
כי הלשון אשר דבר ותכזב לך דינה לחתכה
כי חפץ היה ר' אמנון לקדש את ה' על אשר דבר ככה
ויען ההגמון ויאמר לא כי הלשון
לא אחתוך כי היטב דברה אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דברת אלי אקצץ ואת יתר הגוף איסר
ויצו הצורר ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו
ועל כל פרק ופרק היו שואלין לו התחפוץ עוד אמנון להפך לאמונתנו
ויאמר לא
ויהי ככלותם לקצץ
צוה הרשע להשכיב את ר' אמנון במגן אחד וכל פרקי אצבעותיו בצידו
וישלחהו לביתו
הכי נקרא שמו ר' אמנון
כי האמין באל חי וסבל על אמונתו יסורין קשין מאהבה רק על הדבר שיצא מפיו.
אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ר"ה בקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל ש"צ.
ויעשו כן ויהי כאשר הגיע ש"צ לומר הקדושה וחיות אשר הנה א"ל ר' אמנון המתן מעט ואקדש את השם הגדול ויען בקול רם ובכן לך תעלה קדושה כלומר שקדשתי את שמך על מלכותך ויחודך ואח"כ אמר ונתנה תוקף קדושת היום.
ואמר אמת כי אתה דיין ומוכיח כדי להצדיק עליו את הדין שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו וכן כל הענין והזכיר וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי שכך נגזר עליו בר"ה.
וכשגמר כל הסילוק נסתלק ונעלם מן העולם לעין כל ואיננו כי לקח אותו אלקים ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.
אחר הדברים והאמת אשר הועלה ר' אמנון ונתבקש בישיבה של מעלה ביום השלישי לטהרתו נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן רבנא משולם בן רבנא קלונימוס בן רבנא משה בן רבנא קלונימוס ולימד לו את הפיוט ההוא ונתנה תוקף קדושת היום ויצו עליו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה להיות לו עד וזכרון ויעש הגאון כן:
סליקו להו הלכות ראש השנה
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה[4]
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת
כִּי לא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה
וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ
אִם יָשׁוּב מִיַָד תְּקַבְּלוֹ.
- שיחת צום גדליה ה'תשנ"ב
מג' התיבות תשובה (צום) תפלה (קול) צדקה (ממון) – ג' הדברים המעבירין את רוע הגזירה – שבתפלת "ונתנה תוקף", תפלה שבה מתבטא ה"תוקף" של כל (המחזור) תפלות היום,
שאמרנו זה-עתה בשני הימים דר"ה (ולאח"ז גם ביום השלישי – יוהכ"פ).
וענין זה בא לאחרי שמזכירים בינתיים כו"כ ענינים דהיפך הטוב – אע"פ שבר"ה (וגם ביוהכ"פ, ובפרט כשחל בשבת) נזהרים שלא להזכיר ענינים דהיפך הטוב17.
ויש לומר הביאור בזה – שלבנ"י ניתן התוקף18 שיוכלו לפעול שמכל הענינים, גם הענינים הבלתי-רצויים שנזכרים בתפלת "ונתנה תוקף", תהי' תוצאה אחת ויחידה – כפי שממשיכים תיכף לאחרי סיום תפלת "ונתנה תוקף" – "כתר יתנו לך"19 (שבזה מרומז שתפלת "ונתנה תוקף", עם כל פרטי הענינים שבה, מהוה הכנה להענין ד"כתר יתנו לך").
ויתירה מזה – שמלכתחילה לא נשמעים ענינים דהיפך הטוב,
ע"ד הסיפור אודות דברי אדמו"ר האמצעי: "כשאבא קורא לא נשמעים ענינים שהם היפך הברכות"20, ועד"ז בנדו"ד, שכאשר תפלת "ונתנה תוקף" נאמרת באופן ש"האבא קורא", כולל גם מתוך ידיעה שממנה באים ל"כתר יתנו לך"21, אזי לא נשמעים מלכתחילה ענינים דהיפך הטוב.
ומזה מובן גם בנוגע לתיבת "צום" בשמו של היום ("צום גדלי'") שלמחרת ר"ה – שבזה מרומזת השייכות לתיבת "צום" שמודפסת בתפלת "ונתנה תוקף" – שבה מודגש התוקף דבנ"י להפיכת הענינים הבלתי-רצויים, ועד לאופן שמלכתחילה אין ענינים דהיפך הטוב…
כנרמז ב"נתנה תוקף": "נתנה" (גם) מלשון נתינה, "וכל הנותן בעין יפה הוא נותן", ו"(נתנה) תוקף" – תוקף לבני-ישראל.
