| השכל מורכב משלושה כוחות. הכח הראשון הוא כח המשכיל המכונה חכמה. השני הוא כח ההשגה הנקראבינה, ושלישי הוא כח ההתקשרות – הדעת. שלמה המלך אומר 'בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר'1.
החכמה היא הקשר לאין סוף, מקור הגילוי המוליד רעיון במוחו של אדם. החכמה, הרעיון העולה בשכל האדם, היא רק נקודה, תמצית של מגוון פרטים החבויים ברעיון. נקודת החכמה היא רק התחלת הגילוי. הרעיון עדיין אינו נהיר לאדם לגמרי. הגילוי רק מנצנץ, נוגע לא נוגע, ומצפה לחילוץ והבהרה.
תהליך חשיפת הפרטים הגנוזים בנקודת החכמה מתבצע על-ידי הבינה. האדם מקרב באמצעות הבינה את העניין שצץ במוחו אל מושגיו במספר דרכים, ובהם משלים, דימויים וניסויים, שנועדו לבחון את סדירות הופעתו של הרעיון וביטויו בעולם2.
באם כח החכמה הוא הקליטה ראשונית של הרעיון, הבינה היא חקירתו וניתוחו, הדעת היא ההתמדה המביאה לידי התקשרות לנושא. ההתמדה וההתמקדות מפגישים את האדם עם נקודות מבט שונות, צפויות ובלתי צפויות, באותו רעיון או נושא בו עסק, ואף מולידים יחס רגשי לאותו עניין3. לכן הדעת נחשבת גם כמפתח לעולם הרגשות, כגורם המעודד את רגשות האדם לפעול4.
[1] משלי כד, ג, ד.
[2] ישנם שלושה היבטים לבינה – עומק רוחב ואורך. ראו: אדמו"ר האמצעי, נר מצוה ותורה אור, שער היחוד, קט, ב.
[3] חשיבות הדעת, 'תקיעת המחשבה בחוזק', כתחילתה של כל עבודה פנימית, מתבטאת בכך שבעל התניא בוחר לחתום את הספר ב"ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב". עניין הדעת, ההתקשרות, מלשון "והאדם ידע את חוה", הוא תנאי בסיסי לכל הבנה ובוודאי להכרה ועבודת הבורא. ראו: ביאור הרבי מליובאוויטש לאגרת התשובה, בתוך שיעורים בספר התניא, ברוקלין, הוצאת קה"ת, כרך ג, עמ' 1304, 1305.
[4] נושא החב"ד, חכמה, בינה ודעת מבואר בכמה וכמה מקומות. בליקוטי אמרים מתחיל מפרק ג. הדעת בלשונו של בעל התניא: "הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה פי' אהבה וענפיה ויראה וענפיה". תניא, ליקוטי אמרים, פרק ג. |
