תפילה ותשובה
- הופעות בתקשורת
מהי תשובה | ד"ר יחיאל הררי מתראיין אצל מירי שניאורסון
לתשובה יש משמעות הלכתית אבל יש גם מובן אישי נפשי. כיצד משפיע זה האחרון על החיים האישיים והזוגיים? שיחה אישית עם מירי שניאורסון, רדיו קול חי
- קצרים
מהי תשובה ומהו תיקון? – בשלושה משפטים
אין נפילה, חטא, ריחוק, פגיעה או מחשבה לא רצויה שאי אפשר לתקן.
תפילה היא שיחה
ישנן שתי משמעויות לשיחה. אחת תפילה והאחרת שחיה. ושתיהן קשורות זו בזו
"מלך זוטא"
על ההבדל בין ששת ימי המעשה ליום השבת, על-פי אדמו"ר הזקן
שלוש דרגות בביטחון
איזו דרגה יותר גבוהה בביטחון, כשהאדם בשאת סכנה או כשהוא מצליח בדרכיו ועסקיו משגשגים
אל תחכו שתהיו מוכנים. תחטפו
אם מזדמן לנו משהו, הוא כנראה שייך אלינו
מדוע כדאי להימנע מגישה של "הכל או כלום"
מי שמעולם לא היה לו כסף, לא מבין בכלל מהי רווחה. מהי עשירות ומהי פעולתה. לעומתו עשיר, גם אם ירד מנכסיו, יודע מה זה להיות עשיר. הוא מכיר את התנועה של רחבות וביטחון. אמנם אין לו כסף בהווה, אך נותרה בו התנועה של עשיר. מה המסר? הנקודה היא שבלימוד, התבוננות, עבודה עצמית, הגישה לא צריכה להיות גישה של הכל או כלום. "עד שלא מתפנה לי זמן, אני גם לא לומד בחמש הדקות הפנויות". או "אם אני לא הכי טוב, אני לא ניגש לזה בכלל". רצוי לטעום, להשקיע קצת. לחטוף דקות מכאן ומשם. להרגיש את העושר. לחוש את המעלה הרוחנית וההתעלות הרגשית. ואז גם כשנופלים שוב למרוץ, לחומר, אנו כעשירים שנפלו מעושרם. עדיין נותר בנו הרושם מועיל של מה שלמדנו ושל עומק ההתבוננות. (וראו הרבי הריי"צ, שמחת תורה, ספר השיחות ה'ש"ת-תש"א)
לפעמים אדם צריך לפדות את נפשו. לחלצה מהמאסר של בלבולים ורגשות לא טובים
לפעמים אדם צריך לפדות את נפשו. למה הכוונה? נפשו נמצאת במאסר, במקום נמוך וקשה, במעגל של בלבולים או רגשות לא טובים והוא צריך לחלץ אותה מהמאסר, מאותם כוחות האוזקים אותה. כיצד פודים את הנפש? כמו שפודים דברים אחרים. נותנים משהו חליפי, בתמורה. צדקה, נתינה, מסירות נפש לעניין כלשהו. משהו שישחרר את הנפש מהכוחות המחזיקים בה וישביע את רעבונם. לעתים כעומק בור המאסר כך יוקר העסקה. כלומר יש פעמים שכדי להיחלץ צריך לשלם, והרבה. רק שלפעמים אנו מעדיפים לתת לדברים להמשיך כשגרתם. מתקשים לשלם. וזאת צריך לזכור, בכל מקרה מחיר הפדיון, כל מחיר, לעולם יהיה נמוך מכאב המאסר.
על הקול הזה שמתעקש להגיד כנגד כל עצה – "אבל זה קשה ליישום במציאות"
הנה העצה, הרעיון. זוהי הדרך המתוקנת. והוא, הקול ההוא, מתעקש שזה קשה ליישום כרגע. אני רק ריאליסט הוא אומר, ומצביע על אותה ריאליה קלוקלת שדורשת תיקון. כשמצביעים חזרה על המציאות האמיתית שאפשר לגלות, המציאות הרצויה, המתוקנת, אז הוא מתרץ, נו זו בריחה מהמציאות. משל למה הדבר דומה? לאדם שנמצא במצב של התעלפות ומתיזים עליו מים והוא טוען: עתה אינני יכול. עזבו אותי, זה קשה. מה רצונכם ממני עתה. אתם לא רואים שאני מתעלף עכשיו. כשאחזור למצבי הרגיל ואהיה בריא אז תתיזו עלי מים ואקח את התרופות.' (את המשל ראו אצל הרבי מליובאוויטש, ש"פ בראשית, ה'תשי"ד)
- קצרים
עד כמה צריך להתעקש בתפילה
האדמו"ר מקלויזנברג, שאיבד את אחד עשר ילדיו, מלמד עד כמה צריך להתעקש עם הקב"ה
- קצרים
תשובה אצל הרמב"ם ותשובה בחסידות
מה בין התשובה אצל הרמב"ם לתשובה בחסידות? הרמב"ם מתאר את מהלך התשובה בשלבים. צריך לעזוב את החטא, ולגמור בלבו שלא יעשהו עוד לעולם, וצריך להתודות בשפתיו. ומדרכי התשובה שיצעק ויתחנן ויתרחק מהחטא וגולה ממקומו שגלות מכפרת, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות ענו ושפל רוח. התשובה על-פי החסידות מזמינה בעיקרה את החיבור לעצמות הנפש, ל"אני" הפנימי. ישנו הבדל משמעותי בין היחס של תפיסות פסיכולוגיות רווחות כלפי עצמות הנפש, או מה שנהוג לכנות העל-מודע של האדם, לבין היחס של ספרות החסידות אל אותה מהות נפשית נעלמת או כוחות על-מודעים. האני הפנימי אינו נתפס בחסידות, כמו בתפיסות פסיכולוגיות שונות, כגורם קמאי, פרימטיבי, יצרי, שכוחות הנפש הגלויים, השכל והמידות, נדרשים לרסנו. האדם אינו מחביא בתת מודע שלו שלדים הדורשים טיפול. ההפך הגמור הוא הנכון. הכוחות הנעלים והלא מודעים נתפסים כמדרגות טהורות ונשגבות שבנפש האדם, שעליו לחשוף בעדינות. דרגות שבכוחן למלא את האדם בתקווה ואמונה בעצמו ובעולם. התשובה שלו היא ההתחברות לאותה דרגה עצמית נעלית.
"חוזרים קדימה" והפספוס של עולם המחקר את הבעל-שם-טוב
מה התרומה הגדולה של הבעל-שם-טוב שאינה זוכה להדגשה בספרות המחקרית? התרומה הזאת עולה מהסדרה החדשה בהנחיית מאיר סוויסה
- לדעת להתפלל
תפילות ראש השנה בצפת
בצפת, היכן שלא תצעדו, היכן שלא תתפללו, יהיה מי שיבדוק את רצינות כוונותיכם
אילת מתחזקת?
רוב מכריע של המסעדות בפארק הקרח החדש נושאות בגאון תעודת כשרות. מספר בתי הכנסת הוכפל. הרדיו המקומי מדגיש תכנים יהודיים. מה זה אומר לגבי תהליכים המתרחשים בבירת הנופש והתיירות?
קשת, רומח, חרב, אלה ומגן
שעת התפילה היא שעת קרב. לרשות המתפלל חמישה כלי נשק: קשת, חרב, רומח, אלה ומגן. מה משמעות כלי הנשק הללו בעבודה הפנימית ומתי יש להשתמש בכל אחד מהם. שיעור מוקלט מערב שמחת תורה
החזן העיוור
מה גורם לנו להישבר ולבסוף גם להתעלות? חוויה שחווה קרליבך בבית כנסת אירופאי לאחר מלחמת העולם השנייה מרמזת על התשובה
ללמוד איך להתפלל
על מה צריך לחשוב בזמן שקוראים את 'מילות' התפילה? כיצד מתגברים על מחשבות זרות? במה כדאי להתבונן וכיצד? על הצורך בתוכנית אימון אישית לתפילה
חוויות רוחניות ויום הכיפורים במושב לכיש
אתם מאלה שמבקשים לזרז את התפילה, לקצר את ההקפות, לוותר על הקורבנות, להריץ את הפתיחה, או שאתם לוקחים את הזמן, מתענגים על כל מזמור, מטעימים כל הברה? על שני סוגי טיפוסים של באי בתי הכנסת שהם גם שני קולות שבכל אחד מאיתנו.
תפילה לעני כי יעטוף – על פערים כלכליים ופערים בתפילה
האם למצב הכלכלי יש השפעה על עומק התפילה וסיכוייה לפתוח שערי שמיים? האם אנחנו זקוקים למשבר, כלכלי, פיזי או נפשי על מנת לעמוד 'טוב' יותר לפני הבורא? ומדוע תפילתו של העני קודמת לתפילת העשיר
מה יהיה? בין דטרמיניזם לבחירה חופשית
עד כמה אנחנו יכולים להשפיע על מסלול חיינו? ומה בין חטאים לתשובה, בין ניוון ליזמות, בין שקיעה לצמיחה
קריאת שמע – למה הכוונה?
מה המשמעות של הקריאה היהודית הנצחית וכיצד היא מגלמת בתוכה את עיקרי האמונה היהודית?
ניסיונות
מעשה ברוריה נועד להוכיח כי אין אפוטרופוס לעריות, אלא שבזמננו הוא בעיקר מעניק לגיטימציה לחולשה האנושית. גם אם המעשה לא באמת התקיים, ניתן ללמוד ממנו מהם ניסיונות וכיצד ניתן להתמודד עמם
להתפלל חסידות בסגנון מזרחי
הצבעים, הקולות, הריחות, הטיפוסים. לא בשוק. בבית כנסת. הריתמוס המשתנה של התפילות הוא גם הריתמוס המשתנה של דפוסי המחשבה ואופני גיבוש הזהות היהודית
סדר המערכה
כיצד ניתן להתקרב אל הבורא? תשובה אחת חבויה בדיון אודות סדר הפעולות שהתבצעו על-ידי הכהנים בבית המקדש ובקשר בין הקורבנות, המנורה והקטורת
על דתל"שים, תשובה ושאלה
סקר הלמ"ס מצביע על שתי מגמות מרתקות והפוכות זו לזו, המתרחשות בו זמנית בחברה הישראלית – התקרבות לדת והתרחקות ממנה. על מנת לדעת מהי תשובה צריך גם להכיר מדוע אנשים עושים את הדרך ההפוכה.
על תשובה, מועד ב' ופסח שני
מה גורם לאנשים לחזור בתשובה? מן הסתם לשאלה זו תשובות רבות. חום אנושי, השתייכות לקהילה, התעוררות כוח האמונה, משבר פנימי או חיצוני, גילוי רצון לשימור מורשת אבות וכן הלאה. יותר מאלה, נדמה לי שהסיבה הנפוצה ביותר היא שהתשובה מגלמת את הצורך בעדכון המערכת הפרשנית למציאות ולחוויות הבסיסיות שאנו חווים במהלך חיינו. לכל אדם יש משקפיים, מסוג מסוים, דרכם הוא מתבונן במציאות. ולא רק מתבונן אלא גם מפרש ומפענח אותה. מרקסיסט רואה את העולם כמאבק מתמיד בין מעמדות. הפמיניסט מאמין, או לרוב מאמינה, שההיסטוריה האנושית היא ההיסטוריה של המאבק בין המינים. הביולוג עשוי לראות בכל דבר חי רצף ייחודי של גנים. המציאות האמיתית שהוא רואה כשהוא מביט בבני אדם היא הגנים שהם נושאים. על-פי אותו ניתוח מציאות הוא מעבד את תפיסתו כלפי החיים. הכימאי, לעומת הביולוג יתפוס את העולם כאסופה של תרכובות מולקולאריות, ועל-פיהן הוא ינתח את מראה עיניו. הפיזיקאי, בשונה מעמיתיו, יתבונן במתרחש סביבו כמאבק מתמיד בין כוחות, וקטורים פיזיקאליים בעלי כיוון. באמור אינני מתכוון לחלק מהתיאוריות הרווחות לגבי הבניית המציאות, אלא לזווית הראייה של המציאות שבאמצעותה יוצקים תוכן ומשמעות לחיים. המרקסיסט והפמיניסטית, הביולוג, הכימאי והפיזיקאי, כולם שותים קפה בבוקר וקוראים לו קפה ולא רצף של גנים או תרכובת מולקולארית או פרי קולוניאליזם וניצול מעמדי. המחשבה היהודית, כמערכת של ידע…