חיים על הניסים – הקהילות העשירות בצפון אמריקה

חוויות נוספות, לא בהכרח סדורות, מהמשך המסע בקהילות יהודיות, לקראת ג' תמוז, יום ההילולה העשרים של הרבי מליובאוויטש.

בתחנות הבאות, ובעיקר בטורנטו וטנפלי שבניו-ג'רסי, בלטה העוצמה של בתי חב"ד כמוקד עיקרי להתכנסות של ישראלים ויהודים. השליחים במקומות הללו הם שליחים ותיקים שקהל היעד העשיר שסביבם אפשר להם להתפתח אך גם חייב אותם לקדם פעילות ברמה גבוהה.

חב"ד היא קוסמופוליטית. לרבים מהשליחים, בעיקר אלה שבאים ממשפחות חב"דיות יש בני משפחה בערים שונות העולם. המשפחות גדולות. רבים מחפשים שליחות, וכדור הארץ קטן. השליחים מעניקים ממשות לרעיון שעתידה ארץ ישראל להתפשט בכל הארצות. הקוסמופוליטיות היא רק מעטה. בפועל בכל בית חב"ד אליו תיכנסו תרגישו שהבדלי השפה, התרבות, התמ"ג – רק מסתירים על אחדות אחת. על בורא אחד ואמונה שהריבוי בעולם הוא לא יותר מאשר חלק ממציאות אחת.

השליחות באמריקה נוחה יחסית למקומות אחרים בעולם, בעיקר מהבחינה הגשמית. אבל מה שנכון לגבי הכלל נכון לגבי השליחים. ככל שבית חב"ד עשיר יותר האתגר שלו גדול יותר והוא צריך לעמוד בציפיות גבוהות יותר.

אלפים נקבצו באוהל, לפני ג' תמוז. האווירה מחשמלת. מלאת הוד ומלווה בהתרגשות. באוהל, קצת בדומה לצבא, כולם שווים, מיליארדרים ושליחים צעירים שגייסו פרוטה לפרוטה כדי להגיע לרבי. כולם יושבים על ספסלים צרים, נדחקים כדי לשמוע חוויות, דברי תורה וסיפורים. לחזק את עצמם ולחזור טעונים. האווירה הכללית היא שכסף חסר משמעות. ניסיונות וייסורים הם חלק מהדרך לגאולה. עושר ואיכות חיים? הכרחיים אך תפלים. אין בהם ממש. כולם כאן תורמים, העשירים והעניים. כולם רוצים לפדות את נפשם. רעיון הצדקה חוזר על עצמו שוב ושוב באינספור היבטים לאורך ולרוחב כל כתבי החסידות.

אולם אין לטעות, לאמונה כי "אין עוד מלבדו" יש גם צד כלכלי בולט. כאן כבר ניתחנו בעבר את המבנה הכלכלי של עולם השליחות. בקהילות היהודיות בחו"ל הדברים בולטים עוד יותר.

בשיקגו דיברנו על גילוי הנקודה הפנימית. אחת הדוגמאות שעלו היא זו של הרב שבתאי סלביטצקי, השליח באנטוורפן, אביו של השליח בשיקגו. מספרים כי כמו כל שליח תמיד חלם להקים בית חב"ד מפואר שיהפוך אבן שואבת ליהודיים מקומיים ותיירים. באחת השבתות התארח אצלו יהודי עשיר ממדינות בריה"מ לשעבר. ההתוועדות נמשכה עד למוצאי השבת. הלבבות התחממו. הגביר שמע על חלומו של השליח ובצאת השבת ניגש לר' שבתאי והבטיח לו תרומה כספית נכבדה שתכסה את בניית המבנה. ר' שבתאי לא חיכה אפילו רגע מיותר. בשמחה רבה ניגש לקדם תוכניות. לקח הלוואת גישור והתחיל בבנייה. בכל אותו הזמן עמד בקשר עם אנשיו של התורם המובטח. עוד לא הייתי בבלגיה, אבל מספרים שבאנטוורפן הוקם בית חב"ד נהדר. שוקק חיים. ר' שבתאי לא קיבל שקל אחד מאותו תורם. אם לא היה זוכה בהבטחת העשיר כנראה לא היה בונה את המקום. דחפו אותו להרפתקה כלכלית ועד היום הוא לא יודע איך עמד בה.

הרב לנדא מטורנטו לא חיכה לדחיפה. הוא הפשיל שרוולים ובנה בית חב"ד מפואר במיקום מרכזי בטורנטו. עלות הבנייה הסתכמה בכששה מיליון דולר. העצה שקיבל מהשליח הראשי בבאר שבע, הרב גורליק, הייתה שיצלם עצמו לפני תחילת הבנייה. אחרי הבנייה הוא ילבין. כמו שכבר סיפרנו כחלק מחוויה אישית– כל הבונה מתמסכן. המבנה בטורנטו חכם ומפואר. כשהבעתי התרשמות לא היסס ואמר שנכון שהבניין מרשים, אבל עכשיו צריך למלא את המקום ברוחניות. במשימה עוזר לו שליח צעיר ומוכשר, ר' שמעון בינשטוק. לאירוע שערך לקראת 20 שנה להילולת הרבי מליובאוויטש הגיעו קרוב לשלוש מאות מחברי הקהילה. חוד החנית של הפעילות שלו הוא במידה רבה המאבק נגד התבוללות. ההצלחות גדולות, אבל תמיד יש יהודים נוספים שצריך להגיע אליהם.

אבל רוחניות, איך שלא נגדיר אותה, עולה כסף, ולא מעט. תקציב הפעילות של בית חב"ד גבוה. ישנם גם תשלומים על המבנה. הדילמה תמיד ברקע. להגביר פעילות, הכרוכה בהוצאת כספים או להחזיר למגירה יוזמות כדי לחסוך.

לכל שליח סדרי הגודל שלו, אבל האתגר הכלכלי תמיד, או כמעט תמיד מצוי שם ברקע. ההכנסות לעולם אינן מכסות את ההוצאות. השלוחים עובדים מסביב לשעון כמו משוגעים. הם חייבים להצדיק את התרומות, ולדחוף קדימה. אני עוד לא פגשתי שליח שאינו בעל חוב. הרבי לא היה שבע רצון משלוחים בעלי ממון. אם יש להם כסף, מדוע אינם מנצלים אותו לעוד פעילות. הקהל צמא. העולם מוכן. לחסוך לפנסיה זה מהלך רציונלי, ואינו סותר את הכמיהה לגאולה, אך בוודאי מפחית מעוצמתה של אותה כמיהה.

עובדי מדינה ושכירים מוטרדים פחות. המשכורת נכנסת בכל ראש חודש. השליחים לעומתם רואים השגחה פרטית על ימין ועל שמאל. הם חיים על ניסים. על אמונה טהורה שעד סוף החודש יגיע הסכום החסר לתשלום החשבונות. האמונה עוצמתית. בלעדיה אי אפשר לשרוד אפילו יום אחד בחיים שכאלה. חוסר הביטחון הכלכלי יכול להטריף ללא אמונה, גם אם הוא אינו סותר חיי רווחה. במידה רבה אפשר לומר שהרבי רצה שהשלוחים יחיו במבנה הכלכלי הזה. הוא אמנם דחה חיי דלות ועוני אך סבר כי משכורת קבועה עשויה להפחית מהלהט, מהמחויבות, מעוצמת הפעילות, מהמרוץ של השליחים לקרב עוד יהודי ועוד יהודי.

במבט מסויים אפשר לחשוב שיש כאן מידה של הפיכת היהדות למוצר צריכה. אולם במבט פנימי אין זה כך. הכסף הוא אינדיקציה לאיכות הפעילות. תהיה טוב, תתאים מסרים, תבנה קהילה – כולם גם ירצו להיות שותפים בקהילה שלך. לא יכול להיות שלהתמדה ולנחישות לא יהיו תוצאות.

בטנפלי שבניו גרסי ממוקם אחד מהעשירים שבבתי חב"ד בעולם. השליח המקומי הפועל עם הישראלים הרבים המתגוררים באזור אומר שהמקום מלומד בניסים. מופתים קטנים. לפני מספר שנים נפטרה אישה עשירה וערירית. היא כנראה הורישה את כספה לארגון לא מוכר הפועל למען בעלי חיים. חודש אחריה נפטר בעלה ושינה את הצוואה. הוא העביר את הכספים לבית חב"ד המקומי. כ-70 מיליון דולר. בסכום נבנה בית חב"ד מפואר. התקציב החודשי של בית חב"ד הוא כחצי מיליון דולר. כן זו לא טעות. רבע מיליון דולר מגיעים מהכנסות עצמיות ובעיקר ממערכת החינוך העצמאית שהקים הרב. עוד רבע מיליון דולר נדרש הרב הראשי במקום לגייס בכל חודש. עד היום הניסים פעלו. אף אחד מעובדי בית חב"ד לא רוצה לחשוב מה יקרה אם חודש אחד הסכום לא יגויס. למרות זאת, החסידים מסרבים להסתנוור מבעלי הון. הללו זוכים לכבוד ולשותפות, אך לא להתרפסות או מנעמים. בכל בוקר שבת מעביר הרב יצחק גרשוביץ', האמון על הפעילות עם הישראלים הרבים באזור, שיעור חסידות. הוא צעיר, נמרץ וכריזמטי. אולם המסרים שלו אינם עושים הנחות. הנשמה מתלכלכת. צריך לנקותה מהלכלוך שדבק בה. אי אפשר לבצע את תהליך הניקוי בכסף, אלא במעשים טובים, התבוננות ולימוד חסידות. כאן, בטנפליי זו גלות. לא כולם אוהבים את המסרים, את הישירות, אבל הרב גרשוביץ' אינו מוכן להיות ליצן חצר. "המשימה שלנו כאן היא להציג את האמת ולא לבדר את הקהל. בסוף, אני חושב, כשכל אחד מסתכל עמוק פנימה הוא מזהה את הנקודה הפנימית שלו ומתחבר אליה. אנחנו לא רוצים לחבר אנשים לחיצוניות אלא לפנימיות."

את דמותו של הרבי וכושר השפעתו ניסיתי לשרטט ב"סודו של הרבי". אם תיכנסו לכל בית חב"ד בעולם, במהלך השבועיים הקרובים, תמצאו שכל אחד מהדרשנים צייר את הרבי שלו באופן אחר. הדגיש את הנקודה שאליה הוא מתחבר ביותר. את זווית הראייה הייחודית שלו. אולם מהצד נראה לי שהיבט משמעותי בהשפעה שלו היא היכולת לגרום לחסידים להתגבר על אורח המחשבה הקפיטליסטי, התחרותי, המנוכר, החרד מפני חוסר יציבות, מפני התרסקות כלכלית. הדאגות הן במקומן, אך הכלי להתמודד עמן הוא האמונה המוחלטת בכך שהמציאות היחידה היא מציאות הבורא.

בהקשר הזה אני חייב להודות שבמהלך השבועיים האחרונים שמעתי עשרות סיפורים אודות הרבי, שיכולים לפרנס ערבי התוועדויות שלמים. סיפורי מופתים קטנים וגדולים מפי חסידים אך בעיקר מפי חברי הקהילות היהודיות, שברובם אינם שומרי מצוות. אולם יותר מכל הסיפורים תפסה אותי תמונה אחת של אב ובתו מתדיינים ומעמיקים. כמה שעות לפני ההרצאה בלונג איילנד נחתתי בביתו של הרב גולדשמיד. לפניו היה ערב ארוך שבמרכזו ארוע מפואר לקראתו היה עליו להתארגן. אני עליתי לנוח קמעה. גם הוא נראה עייף. כשירדתי ראיתי אותו יושב ולומד עם בתו הגדולה, בת שמונה עשרה לערך. גם לה היו עיסוקים רבים, אולם הוא דחק בה להניח בצד את העניינים הבוערים כדי שיוכלו להתרכז בלימוד. ההסברים של האב לבתו והקושיות שהעלתה הבת השרו אווירה חמימה, מתוקה. אווירה של תוכן ומשמעות. הנקודה בה עסקו נגעה בגילוי כוחות הנשמה. גילוי הכוחות, למרות שהנשמה יורדת לעולם מלא קשיים, טרדות ובעיות. המסקנה הייתה שבמציאות החיים, כשממוקדים במטרה, אין סיבה לפחד מדבר. המציאות החיצונית היא אמיתית ולא אמיתית בו זמנית. היא רק ממתינה שהאדם יחשוף את פנימיותו. זו בניסוח החסידות, גם תכלית הבריאה. שתתגלה הפנימיות. שיתגלה הפוטנציאל על ידי מעשים בפועל. ומה יהיה בפנסיה? זו שאלה לא רעה, שכנראה לא באמת מעסיקה אף אחד מהשלוחים שחיים על הנסים.