תפיסת הבורא בכדורגל והקשר לבלעם (בלק)

סטודנט חרוץ לחקר התקשורת כנראה היה מגלה, באמצעות בחינה אמפירית של הכתבות המסקרות את המונדיאל, כי המילה 'א-לוהים' היא אחת הפופולאריות ביותר בשיח הכדורגל, אחרי שערים, נבדלים, אדומים, צהובים וכמובן וובוזלות.

'יד האלוקים של מראדונה הארגנטינאי היא לא כמו של פביאנו הברזילאי', מצטטים ואומרים העיתונאים. וההוא, מסי, השחקן מספר אחד בתבל, 'הוא ממש התגלמות של ישות עליונה', הם חוזרים אחרי המעריצים. וכששער מפתיע שובר שוויון ברגעים האחרונים להארכה, קופצים האוהדים והקריינים גם יחד בקריאות 'יש, יש אלוקים!!'

ניתוח השימוש התכוף בתארי הבורא לא בהכרח היה מלמד אותנו על האתאיזם הרווח בקרב שדרי ואוהדי הכדורגל. מנקודת מבטם, הוא גם לאו דווקא מעיד על זילות של הבורא. אולם החדרת הא-ל לתוך שיח הכדורגל בהחלט יכול ללמד אותנו אודות תפיסת האלוקות הרווחת בעידן בן זמננו.

תפיסת האלוקות בשיח הכדורגל

במגרש הכדורגל ישנם 22 שחקנים שמחולקים לשתי קבוצות ומשחקים זה כנגד זה על-פי מערכת חוקים קבועה מראש וכמעט בלתי ניתנת לשינוי. באותו אופן, השימוש באלוקים, בהקשר של כדורגל, מלמד כי הבורא נתפס ככוח טרנסנדנטי, הנמצא אי שם למעלה, מחוץ לסדירות שבטבע. הבורא אולי קובע את חוקי העל של הטבע, אך מרגע שקבע את החוקים אין הוא מתערב בהם עוד.

ועוד, סך הכל רוב השחקנים משחקים מבלי שהכוח האלוקי מתגלה בהם. כלומר הבורא קובע גם יחס חד סטרי בינו לבין העולם. העולם זקוק לבורא, ואילו הבורא לכאורה לא זקוק ולא יכול להיות מושפע מהעולם.

אולם בכל זאת ישנם מקרים מעטים או שחקנים בודדים ומורמים מעם, המציגים גילוי אלוקי. כלומר תפיסת הבורא הרווחת בעולם הכדורגל מייחסת לאלוקים התערבות מדודה בעולם. הא-ל נדרש רק בזמנים מאוד מסוימים ולדברים הגדולים בחיים, או ליתר דיוק במשחקים המשמעותיים. ההתערבות האלוקית מונעת מהשופט להבחין ביד המבקיעה שער. התערבות זו שוברת לזמן מוגבל את החוקיות של הטבע, או של המשחק, ומאפשרת למשהו על טבעי להתגלות.

בהשקפה זאת, גם בחיינו היומיומיים הבורא אינו מעורב, אך במצב של מלחמה, צונאמי או מבצע הצלה המוני ומרגש, בהחלט ניתן לאתר זיקה מובהקת של יד הבורא. לרוב, העולם מתנהל על-פי הסדירות הטבעית שהוא ברא ללא זיקה מיוחדת שלו.

כלומר אין זו השקפת עולם דיאסטית, לפיה הבורא ברא את העולם והניח את השלטון בו לחוקי הטבע, מבלי שהוא מתערב במהלכם. העולם, וכמובן משחק הכדורגל, אינם פועלים בצורה עצמאית לחלוטין, כקפיץ של אורלוגין שנמתח ומאפשר למחוגיו להמשיך ולהסתובב באופן עצמאי. בעולם מתאפשר במקרים מסוימים וייחודיים התערבות אלוקית מדודה המואנשת ומתלבשת בכוח אנושי.

בלק בלעם וכדורגל

תפיסת עולם דומה ניתן למצוא במידה מסוימת כבר בפרשת בלק.

הפנייה לבלעם, המכשף הנודע, מעידה כי בלק אינו כופר. הוא רק רוצה את ההתערבות האלוקית לצדו בנקודת זמן מאוד ספציפית.

בלעם בן בעור, כאן יש לדייק, הוא לא סתם מכשף, אלא אחד מבחירי נביאי אומות העולם[1]. בלעם היה במדרגת נבואה כה גבוהה עד כי נאמר עליו שבישראל לא קם עוד נביא כמשה, אולם באומות העולם קם – והוא בלעם[2].

בלעם מבקש להתייעץ עם הקב"ה ונענה בשלילה. אלוקים נגלה לבלעם בלילה ואוסר עליו ללכת עמהם ולקלל את העם המבורך.

ובכל זאת, למרות הסירוב האלוקי, בלק מפציר שוב בבלעם. ובלעם, כך אפשר להבין, מבקש פעם נוספת רשות מאלוקים לצאת עם המשלחת המואבית. הפעם אלוקים מתיר לו לצאת אתם. ולמרות התרה זאת, 'ויחר אף אלוקים כי הולך הוא'[3].

בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכים אותו

המפרשים ניסו לעמוד על הסיטואציה הבלתי ברורה הזאת. מצד אחד, אם בלעם נאמן לאלוקיו, מדוע לאחר סרוב כה ברור וחד משמעי, הוא מבקש שוב רשות מאלוקים לצאת עם משלחת מואב. ואם הקב"ה כבר מתיר לו ללכת, מדוע חרה אפו?

המדרש מלמד על סיטואציה זאת כי 'בדרך שאדם רוצה לילך בה – מוליכין אותו'[4]. על-פי פירוש אחד[5], בלעם היה נחוש לגבש לעצמו קול עצמאי וייחודי. הוא רצה ללכת עם מואב. הוא רצה לראות עצמו כישות נפרדת מהבורא. הוא נשמע לציוויו, אך בכל זאת הוא התאווה להיות הוא עצמו, שלא כמו משה שהיה רק עבד נאמן שהשכינה דיברה מגרונו. היינו, לדידו של בלעם יש את אלוקים ויש אותו, ואפשר עכשיו לשמוע לדעתו של אלוקים.

אלוקים עבורו הוא לא כל ההויה, מה שמעליה ומה שמתחתיה. אלוקים הוא כוח חיצוני המתערב כששואלים אותו. ומאחר והוא כל כך רצה לאחוז בהשקפה זו, התירו לו לעשות כן. אלא שלבסוף, השקפה זו הובילה אותו לאבד מיכולת הראיה, הניתוח וההבנה של המציאות. חמורו, בסופו של דבר, ראה טוב יותר ממנו.

באותו אופן, תפיסת הבורא במונדיאל מגדירה אותנו כישויות עצמאיות, מנותקות מהבורא, אך נזקקות לעזרתו באירועים מיוחדים.

כמרחק מזרח ממערב, כך אין לכם תפיסה רחוקה מזו, כתפיסת הבורא ביהדות.

[1] 'שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם – ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי', בבא בתרא טו ב.

[2] 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה', 'בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם בן בעור', ברכה לד, י.

[3] פרשת בלק, כב, כב

[4] במדבר רבה, כ, י.

[5] ראו המלבי"ם על הפסוק.