פסיכולוגיה בפרשה

איך לאזן את הנפש | פסיכולוגיה בפרשה, שמיני

חוסר איזון נפשי הוא מצב שבו כוח אחד בנפש משתלט על הנפש ומאיר בעוצמה במחשבות שלי או בדיבורים ובמעשים. מצב זה יכול לגרום לא רק לסבל רגשי אלא גם לחוסר התפתחות.

איך מאזנים את הנפש?

מקורות

  • ויקרא יא, ג

וַיְדַבֵּ֧ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֥ר אֲלֵהֶֽם׃

דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

כֹּ֣ל ׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃

  • ביאור שטיינזלץ על ויקרא י״א:ג׳

כֹּל חיה שהיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה. רגליהן של חיות או בהמות טהורות אינן כרגלי כלבים וחתולים, דובים ואריות, אלא יש להן פרסה, שהיא כיסוי קרני קשה הצומח בתחתית הרגל. ובתוספת פירוט – וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, פרסותיה מחולקות לשתיים, כפרסות הכבשים, העזים והפרות. תנאי נוסף הוא, שהבהמה צריכה להיות מַעֲלַת גֵּרָה, שמעלה לפיה את המאכל שנלעס ונבלע כדי ללעוס אותו שנית, בַּבְּהֵמָה, מבין הבהמות. את הבהמה הממלאת אחר התנאים הללו – פרסותיה שסועות והיא מעלה גרה – אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.

  • תורת מנחם, לה – שנת תשכ"ג – חלק ראשון, בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ג, 208

מפרסת פרסה – שה"רגל" שבה הולך על הארץ צריכה להיות חלוקה לשתים, היינו, שסדר הליכתו של יהודי בעולם צריך להיות בשני קוין,

ולא בקו אחד, "קיימא דחד סמכא"10,

לשון האד"ר בתחלתה (זח"ג קכז, ב). וראה תורת לוי"צ ע' שג.

 כבעולם התוהו11,

כמדובר בהמאמרים דשנה שעברה12 שהעבודה צריכה להיות באופן של רצוא ושוב

שהם ב' קוין דוקא, והיינו, שעוסק לא רק בקו התפלה (העלאה מלמטה למעלה) בלבד, או בקו הגמ"ח (המשכה מלמעלה למטה) בלבד, אלא בשני הקוין, וכמאמר חז"ל13 "על שלשה דברים העולם (עולם גדול, וכן עולם קטן זה האדם14) עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", ע"פ הוראות התורה.

וזהו ששני הסימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה הם סיבה לטהרת הבהמה – ה"בהמה" שבאדם – כי, כאשר ישנם שני תנאים הנ"ל, אזי יכולים להעלות את הדברים הגשמיים שבעולם.

אם הוא מתעסק בדברים הגשמיים דדצ"ח לשם שמים ולעבודת הוי', שאז פועל הוא בהם העלאה והתכללות כנ"ל – "אשר תאכלו"; או שאינו עושה זאת כראוי, שאינו עושה זאת לעבודת הוי' אלא מצד טבעיותו ורגילותו,

שאז אינו פועל בזה העלאה אלא להיפך, ואז – "אשר לא תאכלו". ו. בתורה אור22 מובא אודות ר' חנינא בן תרדיון23, שעשה ב' ענינים – מעשה אחד שעשה בקו החסד, ומעשה שני שעשה בקו הגבורה – ועשה את שניהם באותו אופן, ועי"ז ידעו שאין זה מצד הטבע אלא מצד

וכמ"ש בספרי24 שאהבה ויראה הם ב' מדות הפכיים ואינם יכולים להיות יחד, מלבד בעבודת הוי', שבזה יכולים להיות ב' המדות יחד. וזהו ג"כ מ"ש באברהם אבינו בשעת נסיון העקידה דוקא "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה"25: הנסיונות הקודמים היו בקו אחד – קו הימין, ולכן לא הי' אפשר לדעת אם אין זה מצד הטבע.

אבל כאשר הי' נסיון זה, שלקח את יצחק להעקידה, עד שרצה לעשות מה שרצה, שזהו ענין שמצד קו הגבורה – אזי "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", "עתה ידעתי" גם על כל הנסיונות הקודמים, שהם מצד עבודה26. ז

. זהו הסימן ד"מפרסת פרסה": כאשר פועלים רק בקו אחד, "בקיימא דחד סמכא"27 – יתכן שזהו מצד הטבע והרגילות.

הסימן לבהמה טהורה היא "מפרסת פרסה" – שהפרסה מחולקת ומכוונת ימינה ושמאלה, לשני הצדדים.

הוא יוצא מטבעו ורגילותו, ועושה את שליחותו של "אדם העליון", בכל מקום ששולחים אותו. הדין ב"מפרסת פרסה" הוא, שהפרסה צ"ל מחולקת מלמעלה ומלמטה, ואם לא – אין זו בהמה טהורה28.

והיינו, שהעבודה בב' הקוין צריכה להיות לא רק בחיצוניות בלבד; אם ענין זה הוא רק בחיצוניות, אבל בפנימיות אינו עומד אלא בקו אחד – אזי "לא תאכלו", שאינו פועל את ההעלאה והתכללות. עליו להיות מחולק בפנימיות וגם בפועל, בכל כולו ("דורך און דורך"), ואז "תאכלו", שפועל את ההתכללות, עד שבא לידי "ובו תדבקון"

. ואעפ"כ, כיון שהוא עוסק בגשמיות, ששייכת לחומריות – הרי אפילו כשהוא רואה ש"מפרסת פרסה", אין לו לסמוך על עצמו, וצ"ל גם הסימן ד"מעלת גרה" – לחזור וללעוס ("איבערקייען"), לבדוק את עצמו, ולברר עוד פעם ועוד פעם29.

עוד בקטגוריה זו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן