דרך העיניים אפשר לדעת לא מעט. אפשר לדעת היכן הם מונחים. העיניים שלהם לא היו טרוטות, לא בוהות ולא עייפות. הן היו ממוקדות. חיות.
דרך העיניים אפשר לדעת לא מעט. אפשר לדעת היכן הם מונחים. העיניים שלהם לא היו טרוטות, לא בוהות ולא עייפות. הן היו ממוקדות. חיות. פגשתי אותם, שני בוגרים שזה עתה סיימו י"ב, באחת מנקודות התצפית הקסומות הפזורות בכפר. הם נפתחו במהירות וסיפרו על שלוש השנים שחוו, על השינוי שחל בהם ועל החלומות שהיו רוצים להגשים.
איך קרה השינוי הזה? איך מ"נוער נושר" הם הפכו לנוער ממוקד ואיכותי כל כך?
כפר הנוער זוהרים, שייסד הרב גרוסמן, מרהיב ביופיו. הנופים, מבני העץ, הגינון המוקפד, עצי הזית וחוות הרכיבה.
לאחר השיחה עם המדריכים לא יכולתי שלא להתרשם ממנהל הפנימייה, חיים דן. הוא עצמו הגיע מרקע לא פשוט, התחנך במוסדות של הרב גרוסמן, שירת עשר שנים כקצין קרבי בצנחנים וכבר שלוש שנים הוא מנהל את המקום.
תוך כדי שיחה הוא גילה על גישת ההגבהה שלו, שרימזה על סוד ההצלחה של המקום. "אנחנו תובעים מהם לא מעט. כמעט בכל התחומים. הם לא רגילים לכך. סדר היום האינטנסיבי לא קל להם ואפילו מקשה עליהם להישאר במסגרת. אבל הם לא נושרים בגלל האהבה שהם מקבלים. הם מרגישים בכל רגע שאוהבים אותם כל כך. אוהבים אותם באופן בלתי מותנה."
יצאתי מהמקום מוקסם מאיכות ועוצמת השינוי שאפשר לחולל בבני הנוער, בזכות צוות מסור שרוצה כל הזמן להתפתח ולהשתפר ובזכות מפעל חיים מרשים של אדם אחד. הרב גרוסמן.
