כל הנותן בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן אלף זהובים, איבד זכותו והפסידה

כמה עקרונות שהרמב”ם היומי מעלה בנושא הלכות מתנות לעניים. בא בזמן. הנה טעימה:

  • חייבים אנו להיזהר במצות הצדקה יותר מכל מצוות עשה.
  • כל הרואה עני ומבקש להעלים עיניו ממנו ולא נתן צדקה – עובר בלא תעשה.
  • כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים, איבד זכותו והפסידה, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומתאונן עמו על צרתו…
  • שאל עני ממך ואין בידך כלום לתן לו – פייסהו בדברים. ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכא. ואוי לו למי שהכלים את העני, אוי לו.
  • הכופה אחרים לתן צדקה – שכרו גדול משכר הנותן.
  • לפי מה שחסר לעני אתה מצווה לתת לו. אם אין לו כסות, מכסים אותו. אם אין לו כלי בית קונים לו. אם אין לו אישה, משיאים אותו.
  • עני שאין מכירין אותו ואומר רעב אני, האכילוני – אין בודקים אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מייד. היה ערום ואמר כסוני – בודקין אחריו שמא רמאי הוא. ואם מכירין אותו – מכסין אותו מייד, ואין בודקים אחריו.
  • לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הציבור.
  • כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל – אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות.

תבדקו גם:

בין ביטחון לתפילת שווא

כאשר מתפללים על דבר שכבר קרה או לא קרה, הרי זו תפילת שווא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software