נפש שמחה – במה זה כרוך? | פסיכולוגיה בפרשה | כי תבוא
השיעור מתקיים בימי ראשון, 20:00, בזום (הפעם באופן חד פעמי השיעור יתקיים במוצ"ש, 21:30). להצטרפות לשיעור וקבלת עדכונים. כדאי להצטרף גם לקבוצת הוואטספ (ייעודית רק לפסיכולוגיה בפרשה). להורדת והדפסת דף מקורות, גללו מטה.
האם כל אחד יכול להחדיר תנועה של שמחה לחייו? האם השמחה יכולה להיות תנועה נפשית קבועה ויציבה או לרק להבזיק לעתים? במה השמחה תלויה ואיזו תודעה דרושה כדי לעורר אותה? ביאור הרש"ב ואדמו"ר הזקן לתנאי של קיום חיים יהודיים מתוך שמחה.
מקורות לשיעור
דברים כ"ח:
(מה) "וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה וּרְדָפ֙וּךָ֙ וְהִשִּׂיג֔וּךָ עַ֖ד הִשָּֽׁמְדָ֑ךְ… (מז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל."
הפשט: בני ישראל לא עבדו את הקב"ה בזמני שלווה ושמחה, ועל כן יעבדו את אויביהם מתוך חיי רעב וייסורים.
"בשמחה ובטוב לבב"- ביטוי זה מתאר את תנאי החיים הטובים שאפשרו לעם ישראל לעבוד את ה' בקלות.
רש"י:
"מרב כל, בעוד שהיה לך כל טוב".
הרמב"ם: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת הא-ל שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' א‑ לוהיך בשמחה ובטוב לבב." (משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח' הלכה טו)
השאלות:
- למה עונשו של מי שלא עובד בשמחה כל כך חמור?
- האם כל אחד יכול לזכות לשמחה הזו?
- אם כן, כיצד, מהן דרכי העבודה לנפש שמחה?
- מהי בכלל השמחה אליה אנחנו שואפים להגיע?
שכר המצווה נפרד משכר השמחה
רבנו בחיי:
"לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצות, והשמחה במעשה המצוה מצוה בפני עצמו, מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה…" (דברים כ"ח: מ"ז: א')
השמחה מביאה לגילוי ושינוי
הרש"ב:
כיצד תיתכן שמחה בעבודה של קבלת עול?
הרי בהחלט תיתכן שמחה כשאתה מרגיש שאתה יוצר ומחדש דבר מה, אך לא "בעבודת עבד".
שמחה בקבלת עול ממשיכה את העצמות
שמחה מתוך כוונה
עבודה בשמחה היא בכוונת המצות מפני שבאופן עבודה זו הוא יודע ומרגיש שעושה איזה דבר וגם ממשיך בזה גילוים בעולם וגילוים בנפשו דמשום זה הוא השמחה כו',
שמחה בקבלת עול
מה שאין כן בקבלת עול מלכות שמיים אין בו ההרגש שעושה איזה דבר בעבודתו, וגם אין כוונתו בזה להמשיך גילוים בעולם וכל שכן להמשיך גילוים בנפשו רק לעשות רצון העליון לבד כו',
מכל מקום יש בזה שמחה מזה שמשלים את הרצון העליון כו'. וכמו על דרך משל אדם פשוט כשמשלים רצון דאדם גדול הרי הוא בשמחה גדולה מזה, וכמו כן הוא השמחה בקיום המצות מה שמשלים את רצון העליון כו'. ולמעלה מזה הוא שמתענג בהתענוג שיהיה להאדון כו', והיינו שמתענג בהתענוג שלמעלה דנחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני כו', דהתענוג שלמעלה זהו תענוג שלו כו'…
מסירות גבוהה מזו של אוהב ונאהב
הרי דבקבלת עול מלכות שמים יש בזה רצון ותענוג כו', ומה שנקרא קבלת עול אין זה שהוא רק בדרך עול והכרח כי אם מה שזהו בדרך נתינה ומסירה לא על-פי טעם ודעת כי אם מה שמוסר את עצמו להיות עבד כו',
דענין הנתינה והמסירה יש גם כן במשפיע ומקבל או באוהב ונאהב, שהמקבל או האוהב מוסר עצמו אל המשפיע או הנאהב, אך זהו על-פי טעם ודעת דהמקבל מפני שמקבל השפעה מהמשפיע כמו השפעת השכל וכהאי גוונא וההשפעה טוב לו, הרי נעשה הקירוב באופן כזה שמוסר עצמו אליו כו', וכמו כן באוהב ונאהב שזהו מצד ידיעתו בהעילוי שלו הרי הוא מתקרב אליו ומוסר עצמו כו'. משאין כן ענין העבדות הוא שלא מצד הידיעה בעילוי האדון ולא מצד ההשפעה שמקבל ממנו כו', כי אם הוא נתון ומסור ונתון אליו רק משום העבדות שקיבל עליו להיות לו עבד כו'…" (המשך תער"ב, חלק ראשון, ש"פ תבא, קט"ו):
מעלת השמחה מתוך קבלת עול
"ועל ידי השמחה על ידי זה הוא ההמשכה מבחינת עצמות אינסוף גם בעולמות בריאה יצירה ועשייה כו'.
כיצד ניכרת המשכת העצמות?
והענין הוא דהנה אנו רואין במהות השמחה באדם למטה שעושה בנפשו גילוי הצפון ונעלם שבתוך תוך לבבו אשר לא היה מגלה בשום אופן כלל להיותו בבחינת פנימיות והסתר גדול בפנימיות עצמות נפשו, אך על ידי השמחה שישמח ויטיב לבו באיזה דבר מה שהוא מגיע בפנימיות מהותו אז לא יעצור רוח ויגלה כל עצמותו כו', ואם חכם הוא יגלה כל עומק פנימיות חכמתו בריבוי תוספת אור גדול לתלמידיו בשפע יתירה שלא הי' מגלה כלל זולת השמחה רק במדה הקצובה לבד כו',
וידוע דטבע דגדלות המוחין הוא לעצור ולעכב בעצמו לא להשפיע לזולתו וכל שכן בריבוי ההשפעה כו', דהשפעה הוא מצד הקטנות כו' וכמו שכתוב במקום אחר,
ובעת השמחה ישפיע בריבוי ביותר כו', וגם בו בעצמו מתרבה ומתגבר בתוספת אור בעצם כח חכמתו שבא כל מה שבהעלם הגנוז בכח חכמתו לידי גילוי גם ביתר מכפי הרגילות שלו בלמודו לעצמו כו', ומשום זה גם כן לא יוכל לעצור ולעכב בעצמו וישפיע לזולתו כו'.
פריצת גבולות וגילוי עצם הנפש
וכללות הענין הוא כי טבע השמחה היא לפרוץ גדר, דהיינו כל הגדרה והגבלה שבנפש טבע השמחה הוא לפרוץ ההגדרה כו', והיינו הגדרת הכחות שכל כח הוא מוגדר ומוגבל בהגילוי שלו כמה יתגלה ויתפשט כו', והשמחה פורץ הגבלת הכחות שיהי' הגילוי וההתפשטות ביותר כו', וגם פורץ ההגדרה הטבעית גם כן, והיינו גם מה שמוטבע בהאדם בטבע בתולדתו משתנה על ידי השמחה כו', וכמו בריבוי ההתגלות וההשפעה בעת השמחה שיגלה."
"כל מצפוני לבבו גם מה שהוא אצלו סוד כמוס וחתום שאינו מגלה גם לרעהו ואוהבו האמיתי יגלה בשעת השמחה,
וכן בהשפעת המדות כמו במדת החסד והטוב שיטיב בחסדו לכל אדם הרבה יותר מכפי המדה כו', וכמו כן בהשפעת השכל גם כן בריבוי ההשפעה ויגלה עניני חכמה שהיו כמוסים אצלו ולא הי' מגלה אותם בשום אופן רק מצד השמחה כו'… וכן בגילוי ההעלם לגבי יתרבה בתוספת יתירה בעת השמחה גילוים מעצם כח חכמתו שכליים גדולים ועמוקים ביותר כו'…
וזהו מפני שהשמחה מגיע בכל הכחות בבחינת הפנימיות והעצמיות שלהם ועל ידי זה הם יוצאים מגדר הגבלתם כו', כי הגבלת הכחות הוא בהגילויים שהוא בחינת הארה לבד כו' אבל עצם הכח אינו מוגבל כלל כו', ועל כן על ידי השמחה שמתגלה עצם הכח הרי הוא בא בהתגלות ובהתפשטות ביותר כו'. וכמו כן יש בכח השמחה לפרוץ גם גדר הטבעי,
וכמו שאנו רואין בחוש דגם מי שהוא קמצן וכילי ביותר שממונו חביב עליו מגופו, הנה בעת השמחה כמו בחתונת בנו יחידו כאשר שמח בנפשו מאד יתהפך לגמרי מטבעו הקדום ונעשה פזרן וחסדן גדול ויפקיר כל רכושו בתום לבבו כמו שהוא פזרן בטבעו ורוצה מאד שיהנו הכל מטובו כו',
וכהאי גוונא בכל הכחות יכול להיות שיתהפכו בעצם טבעם לפי שעה על כל פנים, ויש שנשאר כך לעולם בהיפך הטבע הקדום כו', וזהו כאשר השמחה מגעת בעצם הנפש ממש ועושה רוממות והתנשאות הנפש שתעלה למעלה מכל הגבלת גדרי הכחות בעצם, כמו שעצם הנפש מושללת מכל הכחות גם מהכחות העצמיים רק מה שהיא נושאה בעצמה כל הכחות שאינם שם בבחינת מציאות כלל וכלל על דרך שהנפש אחת היא כו', ומשום זה יכול להיות שינוי בכל הכחות שיהיו שלא בהגדרה הטבעית כלל כו', וגם שכל הכחות עולים ברוממות עצם הנפש ועל ידי זה משתנים הכחות עצמם מההטבעה שלהם ויכול להיות השינוי שנשאר טוב לעולם כו'.
(המשך תער"ב, חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר: א'רסא)
אז מהן הקללות? שלא כל הכוחות שלך מתגלים. פריצת גבולות מחייבת שמחה שעולה מתוך קבל עול.
השמחה במסלול העבודה הייחודי לי (אדמו"ר הזקן)
השאלה שמעסיקה את בעל התניא אינה מדוע השמחה חשובה כל כך, אלא כיצד להגיע לשמחה והאם כל אחד יכול להיות בעל נפש שמחה.
אדמו"ר הזקן (לקוטי תורה, מב ג):
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וגו'.
שאלה
ולהבין הלא זה הוא מדרגות הצדיקים כמו שכתוב שמחו צדיקים בה' כו' ואיך יגיע כל אדם לזה.
שני סוגי עבודה
אך הנה יש ב' מדרגות בעבודת ה' מדת יום ומדת לילה בחינת יעקב ובחינת ישראל ובדרך פרט הם בחינת תורה ובחינת תפלה…
והענין דהנה אמרו רז"ל זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד שתפלה נקרא חיי שעה ותורה חיי עולם.
| יום | לילה |
| יעקב | ישראל |
| תורה | תפילה |
| חיי עולם | חיי שעה |
העמודה השמאלית- עבודת הלילה:
תפקיד התפילה- לעורר
ולהבין ענין התפלה דכתיב וישכם אברהם בבקר דהיינו שאהבה מסותרת שבלב כל אחד ואחד מישראל היא בהעלם ובהסתר ובבחינת שינה וצריך לעוררה משינתה…
שיש זמן ועת לחפיצה ותשוקה של אהבה מסותרת הנ"ל דהיינו בשחרית. וזהו וישכם אברהם בבקר…
וענין השינה של אהבה זו הוא כמו למשל אדם הישן שהמחשבה שלו היא בבחינת הסתלקות למעלה מהמוח ואינה מלובשת במוחו כלל ולכן החלומות הם דמיונות בלבד… אבל בהקיצו נכנס המחשבה זו בתוך המוח ומלובשת בתוך מוחו לחשוב בהם כרצונו.
מה שאין כן בחלום אין בו בחירה ורצון כלל
לא מספיק בידיעה, צריך גם במודעות
כמו כן הענין באהבה זו כשהיא בבחינת שינה אף שזוכר את ה' בלבו ויודע דרך כלל שמלוא כל הארץ כבודו. מכל מקום יכול לעשות דבר עבירה שהוא נגד רצונו יתברך ואפילו באותה שעה כמארז"ל גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא שיצליח בגנבתו והוא מפני שאין זכירה זו אלא דרך דמיון והעברה בעלמא על המוח ואינו מלובש ונכנס בתוך מוחו וצריך האדם לעורר את האהבה משינתה ולהכניסה בתוך מוחו ומחשבתו על ידי התבוננות רבים מהתחלת התפלה עד קריאת שמע.
וענין התבוננות שבתפלה הוא איך שהוא יתברך אל עולם ולא אל העולם. שאין העולם ענין בפני עצמו אלא שהן בחינת התפשטות הארה וזיו מאורו יתברך כמו זיו השמש שהאיר ממנו יתברך כשעלה ברצונו לברוא את העולם…
לזכות בהארה
ואין התפשטות זו כמו התפשטות המים הנמשכים ממקום גבוה למקום נמוך שהמים הנמשכים לא נשאר מהם במקומם הראשון כלל…
ולכן קראו חכמי האמת להתפשטות זו בשם הארה כמו למשל מחשבות האדם שנמשכים מנפשו ונשמתו שאין תופסים מקום כלל ולא שינוי וגירעון כלל בנפשו מחמת המחשבות ויכולה היא לחשוב מחשבות עד אין קץ.
כך העולם הוא רק הארה והתפשטות ממנו יתברך וכולא קמיה כלא חשיב ואין תופסים מקום נגדו יתברך ואין בו שינוי חס ושלום כמו שכתוב אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם כו', ובזה הוא מעורר את האהבה בתפלה…
ועל ענין זה סובב והולך כל התפלה שצריך לחזור על זה פעמים רבות עד שיקבע בלבו בבחינת ראיה ממש ושיאריך בזה כל אחד ואחד לפי שכלו, יש שמוחו מגושם יותר צריך להעמיק בזה יותר. "
(לקוטי תורה, מב ג):
העמודה הימנית – עבודת יום
(לקוטי תורה, מב ג):
"והנה יש שני מיני אהבות:
- אהבה שנעשית מאליה ע"י התבוננות בהוי' אחד והיא כשלהבת העולה מאליה ובוערת כרשפי אש ואין בה שום מבוקש.
- ואהבה השנית הוא שחפץ ומשתוקק לדבקה בו יתברך וזה יש בלב כל אחד ואחד מישראל.
וזהו ואהבת דהיינו שתתאוה שיהיה הוי' אלקיך כנודע….
וזהו קבלת מה שכתוב בקריאת שמע רק שאי אפשר לדבקה בו יתברך כי לית מחשבה תפיסא ביה…
ואי לזאת יהיה השמחה גדולה בעסק התורה והמצות כי בזה ירוה צמאונו מה שחפץ ומשתוקק לדבקה בו יתברך… כי בחינת שמחה זו מהעבודה בתורה ומצות שבזה מרוה צמאונו יוכל כל אדם להגיע אליה וכנ"ל.
השמחה בנפילות
אך הנה יש ב' בחינות בלימוד התורה. אחד תיכף אחר התפלה כשמעורר את האהבה ולומד התורה בנפש צמאה כצמא למים ואז הוא בודאי שמח בעבודתו…
ובחינה השנית הוא כשנופל מבחי' האהבה הן בעל עסק כשעוסק בעסקו או יושב אוהל כו'. אף על פי כן יכול לשמוח את עצמו בלימודו על ידי התבוננות כי התורה הוא אור אינסוף ברוך הוא ואורייתא וקוב"ה כולא חד אף שהוא רחוק מה' בתכלית הריחוק כיון שהוא עוסק בעניני העולם ומכל מקום מאחר שהוא בהיתר יכול לחזור לה' ולעבודתו כיון שאינו אסור וקשור בידי החיצונים…
ואדרבה כל מה שיתבונן היטב איך הוא רחוק מה' על ידי שיכיר מקומו וידע ערכו שאפילו הוא יושב אוהל כו' שהרי יכול לדבר דברים בטלים באמצע לימודו באין מונע מכל שכן אם נכשל בדבר איסור בחטאת נעורים כי ידע אינש בנפשיה, ואף שהרהר ועשה תשובה אם עדיין לא עשה תשובה שלימה וסיגופים הממרקין יותר וכל מה שיאריך ויעמיק בענין פחיתת עצמו ויהיה נבזה בעיניו נמאס וישים עצמו כשיריים למה הוא נברא בעולם, אזי תהיה שמחת הנפש בעסק התורה כפולה ומכופלת ביתר שאת…
הסיבה לעונש
והעצבות הוא כשמבקש גדולות דוקא להגיע למדריגת רשב"י שתורתו אומנתו… פירוש שלא היה בבחינת שינה ולא היה צריך לעורר את האהבה ולכן היה פטור מתפלה…
במקום הרחוק יותר מתגלה הקרבה
וכמשל הארת אור השמש על הארץ שבמקום שכלה זריחת האור שם הוא יותר חמימות אור השמש כמו על הארץ ממש הוא חם יותר ובגובה האויר יש טורא דתלגא וכו'.
וכן על דרך משל בהארת אור תורה הוא יותר במי שהוא בחינת שיריים ומותר בעולם כו'… רק שיהיה חטאתי נגדי תמיד
והנה בחינה זו נקרא יעקב משאין כן בחינת ישראל כי שרית עם אלקים… והוא ענין עת התעוררות אהבה רבה בתפלה ובתורה שאחר התפלה ואזי השמחה היא בנקל יותר וזהו ולישרי לב שמחה על דרך אשר עשה האלהים את האדם ישר כו' וזהו בחינת ישראל ישר אל…
ומכל מקום גם מבחינה זו דישראל מאיר בכל אחד בשעת התפלה… וזהו תחת אשר לא עבדת בשמחה.."
