אטימות היא הבעיה הגדולה של האדם | פסיכולוגיה בפרשה | לך לך

אטימות היא העומדת בבסיס הרוע האנושי וביסוד חוסר שביעות הרצון שלי מאחרים ומעצמי. היא גם המרחיקה את האדם מבוראו. כיצד מתבטאת האטימות ומהיכן היא נובעת.
לימוד המתבסס על בחירתו של אברהם לקיים ברית מילה בגיל תשעים ותשע.

השיעור מתקיים בימי ראשון, 20:00, בזום וכאן באתר. להצטרפות לשיעור וקבלת עדכונים. כדאי להצטרף גם לקבוצת הוואטספ (ייעודית רק לפסיכולוגיה בפרשה. בה מתעדכנים שינויים בזמני השיעור).

מקורות

בראשית י"ז

כ"ד)  "וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃

כ"ה)  וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃

כ"ו) בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃"

מדוע אברהם נימול רק בגיל 99?

אדמו"ר הזקן
(תורה אור, לך לך, י"ג, ב')

"להבין הקושיא שנזכר בספרים מפני מה לא מל אברהם א"ע (את עצמו) קודם מאחר שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה ואפילו עירובי תבשילין."

חזקוני
(בראשית י״ז: כ"ו: ב')

"…ומפני מה לא נמול משעה שהכיר את בוראו? כדי שלא תנעול דלת בפני גרים שלא יאמרו מיד שבא אצלו ציערו, ומפני מה מברית בין הבתרים כדי שיצא יצחק מטפה כשרה וקדושה."

נחל קדומים על תורה
(בראשית י״ז: כ"ו: א')

"בעצם היום הזה נימול אברהם. בעצם היום הזה נימול בגימטריא יו"ם הכפורי"ם ובכל שנה נראה דם מילתו לפני הקב"ה כדם קרבנות ומכפר על עונותיהם של ישראל של כל ימות השנה ולכך מן ויהי אברהם בן תשעים ותשע בפ' מילה שנ"ה תיבות כמנין הכפורי"ם שמכפר על כל ימות השנה."

מעשה המילה לא התבצע על ידי אברהם לבדו

בראשית רבה (מ״ז: ט)

"אָמַר רַבִּי לֵוִי מָל אַבְרָהָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִמּוֹל, בָּדַק אֶת עַצְמוֹ וּמָצָא עַצְמוֹ מָהוּל."

רש"י
(בראשית ב')

"בהמולו. בְּהִפָּעֲלוֹ, כְּמוֹ בְּהִבָּרְאָם"

בראשית רבה

"רש"י ישן: נטל אברהם סכין ואחז בערלתו ורצה לחתוך והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקב"ה? שלח ידו ואחז עמו"

יש כאן תהליך דו צדדי

אדמו"ר הזקן  
(תורה אור, לך לך י"ג, ב')

"בעצם היום הזה נימול אברהם וגו'… ולהבין זה צריך להבין תחלה ענין המילה

דהנה כתיב לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ר"ת (ראשי תיבות) מילה וס"ת (וסופי תיבות) הוי"ה (דברים ל, יב)

הענין דהנה תחלה כתיב ומלתם את ערלת לבבכם וכתיב ומל ה' אלקיך את לבבך…"

מהי מילת ערלת הלב?

ברית המילה היא ביטוי לברית עמוקה יותר שכורת האדם עם בוראו.
המהות הרוחנית של ברית המילה מתגלה בספר דברים שם נאמר:
"וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃" (דברים י, ט"ז)

• לנצח את התאוות

אבן עזרא
(על דברים י׳:טז)

"ומלתם את ערלת לבבכם. להתרחק מהתאוות העבות והכבדות כערל' גם יתכן להיות פירושו לטהר הלב עד שיבין האמת:"

הרש"ב
(המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ בלק, העת"ר, א"נו)

"ערלת הלב הוא בחי' האטימות הנעשה בלב מחמת תאות גופו ונה"ב (ונפש הבהמית) המסתירים את נקודת האהבה לבלי תתגלה, כי הגשמיות בכלל הוא דבר המעלים ומסתיר מפני שהוא דבר גס וחומרי, והיינו גם כשאין בזה תאוה כ"א (כי אם) לקיום גופו רק שאין בזה כוונה אלקית, והגשמי בלי כוונה אלקית ה"ז (הרי זה) דבר חומרי וגס המסתיר על אור הנפש, ומכ"ש כשיש בזה תאוה ותענוג כו', וכמו חמרא דפרגותא כו' קפחו כו' וקרא החרש הי' לבם שנעשה לבו כחרש שהוא לב האבן שנעשה אטום ואינו מאיר אור האה' כו', ולזה א' הכתוב ומלתם את ערלת לבבכם, שהו"ע בחי' אתכפיא ואתהפכא לעשות היפך רצון תאוות לבו, והיינו הכפיה בפנימי ומקיף בדרך הכרח שמכריח א"ע (את עצמו) שלא לעשות דבר בפועל שעי"ז (שעל ידי זה) נחלש הטבעי' החומרי' כו', וכמ"ש בשע"ת לר"י (בשערי תשובה לרבנו יונה) ז"ל שע"י ההעדר נחלש התאוה שז"ע מילת ערלת הלב ומתגלה נקודת האה' לה' כו'"

עין יעקב  (סוכה ה׳:י׳)

"דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שֶׁבַע שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרַע,

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ: 'רַע', שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ח׳:כ״א) "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו".

מֹשֶׁה קְרָאוֹ: 'עָרֵל', שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י׳:ט״ז) "וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם".

דָּוִד קְרָאוֹ: 'טָמֵא', שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים נ״א:י״ב) "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים", מִכְּלַל דְּאִיכָּא טָמֵא.

שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ: 'שׂוֹנֵא', שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ה:כ״א-כ״ב) "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם, כִּי גֶּחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ", אַל תִּקְרִי: "יְשַׁלֶּם לָךְ", אֶלָּא: "יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ".

יְשַׁעְיָהוּ קְרָאוֹ: 'מִכְשׁוֹל', שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ז:י״ד) "וְאָמַר סֹלּוּ [סֹלּוּ] פַּנּוּ דָּרֶךְ, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי".

יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ: 'אֶבֶן', שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל״ו:כ״ו) "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם" וְגוֹ'.

יוֹאֵל קְרָאוֹ: 'צְפוֹנִי', שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ב׳:כ׳) "וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם".

• פתוחים לשמוע

בעל הטורים (הטור הארוך, דברים י׳:טז)

"ומלתם את ערלת לבבכם. שיהיה לבכם פתוח לשמוע:

שיהיה האדם נשמע לחבריו

רמב"ם (מורה נבוכים, חלק ג' ל״ג: ב׳)

"וכן מכלל כונות התורה – הרכות ושיהיה אדם נשמע לחבריו ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו אך יהיה עושה רצון חבריו ועונה אותם ונשמע אליהם לחפצם ושב אל רצונם. כבר ידעת מצותו ית' "ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד" "הסכת ושמע ישראל" "אם תאבו ושמעתם"; ונאמר במי שנשמע לקבל מה שצריך לקבלו "ושמענו ועשינו" ונאמר בו על צד המשל "משכני אחריך נרוצה":"

• לזכור מה התפקיד שלי

הנצי"ב מוולוז'ין
(העמק דבר על דברים י׳:טז:א)

"ומלתם את ערלת לבבכם. החובה על כל הדיוט שלא יהא בן תמותה וערל לב מכל וכל אלא לפי ערכו יחשוב דרכו שהוא נבחר מה׳ ולזה נוצר לעבדו. ע״כ עליו לפתוח עכ״פ (על כל פנים) קצה ערלת לבבו לידיעה כ״ש (כבוד שמים):"

• לא להיות קשה עורף

מלבי"ם
(על דברים י׳:טז:א)

"ומלתם, הנה עד הנה היה לבבכם ערל מהשקיף אל אור האמת והאמונה וגם בעת שהבנתם האמת הייתם מקשים ערף מלשוב אל ה' ומעתה תמולו את ערלת לבבכם:"

• פחיתות המידות

רבנו בחיי
(דברים י׳:טז:א)

"ומלתם את ערלת לבבכם. פחיתות המדות והיצירה מגדר השוייתם יקרא ערלה, כי כל ערלה תוספת חסרון, וכל מי שהוא ערל לב אין בו כח לקבל המושכלות ולהבין דרך האמת."

• לסור מנטיות קלוקלות שאימצנו

רלב"ג, רבי לוי בן גרשום
(ביאור המילות על התורה, דברים י' ט"ז)

"ולא תקשו עוד ערפכם. שלסור מהתכונות הרעות שנשקעתם בהם כי הרבה מרים עד עתה ודעו כי השם יתעלה שהוא מנהיג אתכם הוא אלוה המנהיגים הנבדלים כי הם עלולים ממנו ומהשפע שיושפע ממנו…"

• לקלוט את נוכחות הבורא

רמב"ן
(על דברים י׳:טז:א)

"ומלתם את ערלת לבבכם שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת לא כאשר עשיתם עד היום שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע:"

אוצר מדרשים (מדרש שלשה וארבעה ג׳:ב׳)

"מ״ה) חמש ערלות הן בעולם, ארבע באדם ואחד באילן. ארבע באדם מנין?

ערלת אזן,

ערלת שפתים,

ערלת לב,

ערלת בשר."

• להטמיע את התובנות

במדבר רבה (י',ב')

"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וגו', (דברים יא, יח): וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם,"

אל תשכח:
מי השלוח (חלק ב, ספר דברים, עקב ז׳)

"ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד. זה נאמר נגד דעת בני אדם כאשר יתאספו באגודה ללמוד דברי תורה כדכתיב (הושע י"ד,ג') קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואח"כ בצאתו אל השוק סר הכל מלבו ויאמר מה בצע לי בזה יען שלא אזכור אח"כ… שתשנה ותשלש הרבה פעמים עד שיקבע בלבבך וכמו שכתיב אבנים שחקו מים (איוב י"ד,י"ט) שדברי תורה ישחקו לבך שהוא כאבן, וזה ומלתם את ערלת לבבכם שימלול הדברי תורה הרבה פעמים עד שיקבעו בלבו."

• לנצח את המחשבות הרעות

רבי נחמן מברסלב
(לקוטי מוהר"ן מ"ט: א')

"וּכְשֶׁחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הוּא מְטַמְטֵם הַלֵּב, בִּבְחִינַת עָרְלַת לֵב, וּמְקַלְקֵל אֶת הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ הַחָכְמָה שֶׁבַּלֵּב. כִּי הַיֵּצֶר הָרָע הוּא טִפְּשׁוּת הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י׳:ט״ז): וּמַלְתֶּם אֶת עָרְלַת לְבַבְכֶם, וְתַרְגּוּמוֹ: יָת טִפְּשׁוּת לִבְּכוֹן. וְטִפְּשׁוּת הוּא קִלְקוּל הַבְּרִיאָה, שֶׁהִיא עַל־יְדֵי הַחָכְמָה.

נִמְצָא, כְּשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת בְּלִבּוֹ אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בָּזֶה נַעֲשֶׂה לִבּוֹ בִּבְחִינַת: צוּר לְבָבִי, וּבִבְחִינַת: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָלָל יִתְגַּלּוּ פְּעֻלּוֹתָיו, וְעַל יְדֵי פְּעֻלּוֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים יִתְגַּלֶּה שֶׁהוּא מְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה."

• לגלות את הברית – גילוי חיובי של הכוחות הפנימיים

רבי מנחם נחום מצ'רנוביל
(מאור עיניים לך לך כ"ג)

"…הערלה שהיא הקליפה המכסה הפרי וציונו השם יתברך במצות מילה ופריעה שהוא התגלות הפרי מן הקליפות המכסות אותה וכל עוד שלא בא לידי התגלות הברית לא נכנס עדיין לגדר שיקרא בשם ישראל כנודע כמו כן צריך כל בר ישראל לקיים מצות מילה הרוחניות עם הגופניות שהיא מילת ערלת הלב מן הקליפות המכסות על החיות הקודש השוכן בקרב לב כל איש אשר בשם ישראל יכונה…"

האם אני יכול לבד?

אדמו"ר הזקן
(תורה אור, לך לך י"ג, ב')

"הענין דהנה תחלה כתיב ומלתם את ערלת לבבכם וכתיב ומל ה' אלקיך את לבבך ופירש שיש ב' בחי' מילה

האחת היא מלמטה למעלה שצריכים אנו למול את ערלת הלב…

ואחר קבוץ גליות כתיב והביאך אל הארץ והטיבך כו'. והוא המילה שמלמעלה למטה ומל ה' את לבבך…

והיינו שבחי' מילה ראשונה שמלמטה למעלה היא אתעדל"ת (אתערותא דלתתא- התעוררות מלמטה)

והאתעדל"ע (אתערותא דלעילא- התעוררות מלמעלה) הוא הגלוי בחי' ומל ה' את לבבך כו'.

• לכן אברהם נימול בגיל 99

"והדעת מ"מ(מכל מקום) מכריח א"ע לאהבה בבחינה שלמעלה מהשכל והדעת. וכך כדי להיות גילוי והמשכה בחי' מילה הגדולה הנ"ל (שהוא בחי' מה רב טובך כו') הוא ע"י י"ג מדה"ר (מדות הרחמים) שהן למעלה מהחכמה והשכל…

והנה בזה יובן ענין שאברהם קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה ולא קיים מצות מילה מפני שרצה להגיע לאותה מילה גדולה שמלמעלה למטה. ולכך קיים כל התורה כולה שלמטה מאותה מילה ואח"כ זכה לאותה מילה גדולה שמלמעלה. "

שני סוגי מילה:

(תניא, אגרת הקדש, פרק ד)

"והנה במילה יש שני בחינות מילה ופריעה שהן ערלה גסה וקליפה דקה וכן בערלת הלב יש ג"כ (גם כן) תאות גסות ודקות מילה ופריעה

ומל ולא פרע כאלו לא מל מפני שסוף סוף עדיין נקודת פנימית הלב היא מכוסה בלבוש שק דק בבחינת גלות ושביה.

והנה על מילת הערלה ממש כתי' ומלתם את ערלת לבבכם אתם בעצמכם אך להסיר הקליפה הדקה זהו דבר הקשה על האדם וע"ז נא' (ועל זה נאמר) בביאת המשיח ומל ה' אלהיך את לבבך כו' לאהבה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך כלומר למען כי ה' לבדו הוא כל חייך ממש.

שלכן אהבה זו היא מעומקא דלבא (מעומק הלב) מנקודה פנימית ממש כנ"ל ולמעלה מבחינת הדעת ולכן משיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל והיא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים וכן כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה בחיי שעה זו תפלה ועבודה שבלב מעומקא דלבא מבחינת נקודה הפנימית הנגלית מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה עזה בבחינת למען חייך והוא גם כן בבחי' היסח דעת האדם כי בחינה זו היא למעלה מדעת האדם והתבוננותו בגדולת ה' רק היא בחינת מתנה נתונה מאת ה' מן השמים מהארת בחי' פנים העליונים כמ"ש יאר ה' פניו אליך וכמ"ש ומל ה' אלקיך כו'.

אך מודעת זאת כי אתערותא דלעילא היא באתערותא דלתתא דוקא בבחינת העלאת מ"נ כמשארז"ל (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה) אין טפה יורדת מלמעלה כו'. ולכן צריך האדם לעשות בעצמו תחלת מילה זו להסיר ערלת הלב וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב שהיא בחינת אהבת ה' בחינת למען חייך שהיא בגלות בתאוות עוה"ז (עולם הזה) שהם ג"כ (גם כן) בבחי' למען חייך בזלע"ז (בזה לעומת זה) כנ"ל והיינו ע"י נתינת הצדקה לה' מממונו שהוא חיותו ובפרט מי שמזונותיו מצומצמים ודחיקא ליה שעתא טובא שנותן מחייו ממש ובפרטות אם נהנה מיגיע כפיו…"

עריכה: אבישי הארוניאן- הגוני