פסיכולוגיה בפרשהשמות

יסודות תורת האישיות ביהדות | פסיכולוגיה בפרשה | תרומה

שתי פנים לאדם. פנים גדולות ופנים קטנות. מה הן הפנים הללו, מה הקשר ביניהן ומה הן מלמדות אותנו על האישיות שלנו.

שני כרובים במשכן. ומה היו פניהם? אפי רברבי או אפי זוטרי, פנים גדולות או פנים קטנות.
שתי פנים לאדם. פנים גדולות ופנים קטנות. מה הן הפנים הללו, מה הקשר ביניהן ומה הן מלמדות אותנו על האישיות שלנו.

השיעור יתקיים הערב (ראשון) בזום. להצטרפות

מקורות

  1. שמות כה

ח'   "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

ט'    כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ:

י"ח   וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃

י"ט   וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃”

2. יחזקאל י׳

י"ד   "וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ד פְּנֵ֨י הָאֶחָ֜ד פְּנֵ֣י הַכְּר֗וּב וּפְנֵ֤י הַשֵּׁנִי֙ פְּנֵ֣י אָדָ֔ם וְהַשְּׁלִישִׁי֙ פְּנֵ֣י אַרְיֵ֔ה וְהָרְבִיעִ֖י פְּנֵי־נָֽשֶׁר׃"

3. סוכה (ה', ב)

"אלא מעתה דכתיב (יחזקאל י, יד) פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו אדם אפי רברבי ואפי זוטרא."

4. יומא (נ"ד א: יא)
“אמר רַב קְטִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל – מְגַלְלִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוּרִין זֶה בָזֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם, רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה”

5. רש”י (על יומא נ"ד א:י"א)
“הכרובים – מדובקין זה בזה, ואחוזין ומחבקין זה את זה, כזכר החובק את הנקבה”.

6. המגיד ממעזריטש (אור תורה, נשא, קל)
"כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר הקדוש ברוך הוא האיך לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים [על עצמם] עד כזית ועד כביצה.

 י"ל על פי מ"ש רז"ל צורת יעקב אבינו עליו השלום חקוקה בכסא הכבוד.

והנה לכאורה נראה לי פי' נושא פנים לישראל, ר"ל שהוא נוש"א פנים של ישראל ומגביה פניהם, שהם נשמותיהם, תמיד כמו שהם חקוקים לפניו. כמו האב שיש לו בן חביב ואהוב מאוד, ומחמת אהבה עזה שיש לו על הבן הוא תמיד מסתכל בצורת הבן, ואף אם אין הבן לפניו הוא מצייר ומחוקק צורת הבן ומסתכל בצורתו כאלו הוא לפניו.

וזהו מ"ש רז"ל על הים נדמה להם כבחור ועל הר סיני נדמה להם כזקן. ולכאורה קשה, הלא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה וגו'. ועל פי הנזכר יובן. על הים שעדיין לא הכירו כבודו ית', ועדיין היו במדת הקטנות, היה נדמה להם, פי' היה מדמה [נ"א נדמה] צורתם בפניו ית' כאלו היה בחור, שהוא מדת הנערות והקטנות. אף על פי כן היה נושא פניהם וחוקק צורתם בפניו מגודל אהבה כנזכר, כמאמר הכתוב כי נער ישראל ואוהבהו, ר"ל אף על פי שהם בבחינת נערות. גם נאמר ממצרים קראתי לבני.

וכשבאו להר סיני לקבל את התורה כבר נזדככו ונתחכמו עד שראוים לקבל את התורה, ואז יצאו ממדת קטנות למדת גדלות, ונדמ"ה להם, פי' את צורתם בפניו, כזקן יושב בישיבה, שהוא חכם בכל מיני חכמה וגדול בכל מיני גדלות.

(וזהו [אפשר] מה שרמזו רז"ל היינו פני כרוב היינו פני אדם, ומשני [לא צריכא אלא ל-] אפי רברבי ואפי זוטרי, ולזה רמזו הכרובים לאפי זוטרי כאשר הם בקטנות ואפי רברבי כאשר הם בגדלות.)”

7. אדמו"ר הזקן (תורה אור, תרומה, עט, ג)

"והענין דהנה בכרובים שהיו בבהמ"ק כתיב ופניהם איש אל אחיו. והנה כתיב ועשית שנים כרובים כו' כרוב א' מקצה מזה כו'. וענין הכרובים יובן ע"פ מ"ש רז"ל (חגיגה י"ג ב) היינו פני כרוב היינו פני אדם אפי רברבי ואפי זוטרי.

דהנה כתיב ועל דמות הכסא דמו' כמראה אדם וצ"ל שהרי אין לו דמות הגוף.

אך הענין שהתורה נק' אדם כמ"ש זאת התורה אדם וכתיב וזאת תורת האדם. והפי' הוא כי הנה ארז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ובזהר נק' הע"ס רזא דשמא קדישא.

והענין שהוא עד"מ כמו שם האדם שנק' אברהם או יעקב עד"מ הרי אין זה נוגע למהותו ועצמותו שעצמותו ומהותו של האדם הוא השכל ומדות שלו שהן שייכים בו גם כשהוא בפ"ע משא"כ שמו אינו צריך לו כשהוא לעצמו ואינו אלא בחי' חיצוניות שלו שעי"ז פונה לקוראו בשמו.

כך לגבי א"ס ב"ה אפי' הח"ע ואצ"ל המדות עליונות אינן ערך כלל למהותו ועצמותו ית' שמהו"ע ית' מרומם ומתנשא מגדר בחי' חכמה והתהוות ע"ס נק' רזא דשמא קדישא שהוא רק בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע להעצמות.

והנה כתיב הוי"ה בחכ' היינו שגילוי הארה זו שהוא בחי' שם הוי' כמ"ש אני הוי"ה הוא שמי הוא בבחי' חכמה וע"י החכמה נמשך אא"ס ב"ה בכל הט"ס וכמ"ש הטעם בתני' (פל"ה בהג"ה) ולכן נק' החכ' אדם ונק' אדם הראשון ובזהר נק' אדם קדמאה

כי ראשית חכמה כתי' (וכמש"ל פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות) כי הוא כמו עד"מ בהתפשטו' והמשכת אור וחיות מהנשמה בגוף שגילוי כללות החיות הנמשך מהנשמה מאיר ומתלבש במוחין שבראש וע"י המוחין נמשך אח"כ הארה לכל אבר כפי מזגו ותכונתו השייך לו וכמבואר בתני' (פנ"א) נמצא המוחין הם כללות החיות של האדם כך הוא עד"מ למעלה שגילוי כללות האור מא"ס ב"ה נמשך ומתלבש בחכמה וע"י החכמה נמשך ומתלבש האור בכל הט"ס…

והנה בחי' אדם זה נק' אדם הגדול ואפי רברבי כי חכ' עלאה הוא בחי' א"ס וכמ"ש ולתבונתו אין חקר שהוא היודע והוא הדעה כו'…

אך זהו התורה כמו שהיא למעלה וכדי להיות המשכה מבחי' ח"ע להתלבש בתורה דבריאה (שהיא התורה שלפנינו כי תלמוד בבריאה כו') צ"ל ע"י צמצום.

וזהו שארז"ל צמצם שכינתו בין בדי ארון. כי מפני שמשם הקול מדבר למשה הוא ע"י שצמצם כו' ובחי' זו נק' כרוב אפי זוטרי בחי' אדם הקטן כמשל הקטן שהגילוי במוחין שלו מצומצם יותר מבאדם הגדול.

וזהו כרוב א' מקצה מזה שהוא המשכה מלמעלה למטה (וכמ"ש מקצה השמים מוצאו כו')…

להיות מקור ושרש להמשכת האור בבי"ע.

וכרוב א' מקצה מזה הוא כדי להיות ירידה זו הוא ע"י אתעדל"ת בק"ש למסור נפשו בא' ואהבת.

והיינו ע"י שמע ישראל להתבונן איך הוי' אחד אני הוי' לא שניתי רק שאמר והי' העולם כי הוא צוה ונבראו כו' וכולא קמי' כלא חשיב. ולכן ע"י התבוננות זו יבא למס"נ להיות ועמך לא חפצתי. ולכן נק' כנס"י כלה לשון כלות הנפש ממטה למעלה.

וזהו בחי' הכרוב מקצה מזה לעלות מבי"ע ליכלל באוא"ס לאסתכלא ביקרא דמלכא. וזהו עינינו נשואות אל ה' (ונק' שמור לנוק' עמש"ל בד"ה זכור את יום כו'). ועי"ז כמים הפנים נמשך מלמעלה ג"כ עיני ה' אלקיך בה כו'.

וזהו ועשית שנים כרבים מן הכפרת תעשו את הכרבים הוא בחינת סוכ"ע שמקיף לשניהם בשווה…

והנה כתיב והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה כו' ואית' בזהר פ' אחרי (דנ"ט ע"א) ובויחי (דרכ"ח סע"ב) תלת זימנין ביומא כו' אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו כו'. ופי' הרמ"ז שם דהיינו בשעת ג' תפלות שבכל יום דהיינו שבכל עת התפלה מג' תפלות הנ"ל הם עולים מבי"ע למעלה באצי' וזהו סלקין גדפייהו שהוא ע"י התעוררות האהבה ויראה שבישראל שאהוי"ר נק' גדפין ופרחא לעילא (ועמ"ש הרמ"ז פ' אחרי שם מענין בכנפיהם ועיין בזהר פ' בלק (דר"ד ע"ב) נהורא קדמאה כו' כנפים עלאין ונהורא קדמאה הוא רב חסד. ובעבודת ה' היא האהבה רבה שלמעלה מהשכל…

ואז נקראים אדם הגדול ואפי רברבי כיון שעולי' לאצי' אשר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ולכן תפלה הוא ל' חבור כמו נפתולי נפתלתי.

ובלשון המשנה התופל כלי חרס שמתחברים במקורם שבעולם האצי'.

וכן בעבודת ה' היא התקשרות ודבקות הנפש בשרשה

ולכן יש להכרובים כנפים לעופף למעלה לאצי' כו' ועי"ז פניהם איש אל אחיו ששם הם מיוחדים פב"פ

ולכן נק' אחים וזהו למען אחי ורעי אדברה נא שלום. שלום היינו חבור והתקשרות ב' הכרובים כו'

והנה נקראים אחים כו' דהיינו שכנס"י מקבלת מוחין מחו"ב עלאין שהם בחי' אדם הגדול כנ"ל שלא ע"י התלבשות בבחינת כרוב וזעיר אנפין כו'…

וזהו שנק' התורה חלב כמ"ש לכו שברו כו' יין וחלב. כמו שעד"מ הולד בלידתו הוא בתכלית הקטנות וע"י יניקתו חלב האם מתגדלים אבריו וגם נשלמו בו מוחין דיניקה.

עריכה: אבישי הארויאן הגוני

דרגו את הפוסט!
[כללי: 0 ממוצע: 0]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button