קצרים

כמה נקודות על ההיגיון של ראש השנה, היום שבו אמור לכאורה להגיע סוף העולם. 1. העיקר בראש השנה הוא תקיעת השופר. “מצוות היום בשופר”. 2. הסיבה לכך היא שבאמצעות השופר אנו מכתירים את הקב”ה. בשביל מה צריך להכתיר את הקב”ה בכל שנה מחדש? 3. בכל ערב ראש השנה לקב”ה לכאורה אין …

כיצד תדעו שפרויקט שסיימתם היה נכון עבורכם? המבחן הוא מבחן הכוחות. אם הגשתם ואתם מלאי כוחות לקראת ההמשך, רחוקים מלחוש מרוקנים, סימן שזה היה נכון עבורכם. איך תדעו שהחופשה, החג או המסע היו באמת מועילים? אותו המבחן. אם אתם מרגישים חדשים, מוכנים לבאות, עמוסי כוחות, לא סחוטים ולא צריכים חופשה …

ראוי לכל אדם שלא לדקדק להעמיד על הדין. שכן גלגל הוא בעולם. כלומר כל אדם זקוק לרחמי שמים. לכולם יש חולשות. כולם נופלים ומפשלים. וכדי שלא ידקדקו איתו, כדי שלא יצביעו על חולשותיו, כדאי שיימנע הוא מלדקדק עם אחרים. שייתן יותר ממה שהוא סובר שמגיע. שלא ישפוט. שלא יתענג על …

יש שתי דעות ביחס לחושך. דעה אחת היא שהחושך הוא רק העדר אור. הדעה השנייה היא שהחושך הוא בריאה בפני עצמה. והנה, אם החושך הוא העדר אור, לא שייך להפוך אותו עצמו לאור, שהרי החושך אינו מציאות כלל. כלומר להפוך את החושך לאור, אתהפכא חשוכא לנהורא, משמעו רק שלא יהיה …

ראיתם את המטריקס? אז זהו, כך זה במציאות, רק הפוך בדיוק. אדם אחד היה מנגן נפלא בכלי זמר, מספר הבעל-שם-טוב. כל מי ששמע את ניגוניו לא יכול היה שלא לצאת בריקוד. לא יכול היה שלא להתענג, לשמוח, להתמסר לצלילים. לפעמים היו עוברים ליד אותו בעל ניגון קבוצת חרשים, שלא יכלו …

לכאורה קיימת הבחנה בין יופי לבין חן. יופי הוא תיאור של הצורה החיצונית, האסתטיקה של האברים ואופן התאמתם זה לזה. חן הוא אותו דבר לא מוגדר, עד כדי שמישהו יכול להיות לא יפה על-פי כל פרמטר אבל כל כך מושך בחינניותו. אסתר הייתה כזאת. “ירקרוקת הייתה”, אבל חוט של חסד …

מי שמעולם לא היה לו כסף, לא מבין בכלל מהי רווחה. מהי עשירות ומהי פעולתה. לעומתו עשיר, גם אם ירד מנכסיו, יודע מה זה להיות עשיר. הוא מכיר את התנועה של רחבות וביטחון. אמנם אין לו כסף בהווה, אך נותרה בו התנועה של עשיר. מה המסר? הנקודה היא שבלימוד, התבוננות, …

לפעמים מגיע ראש השנה. מגיעים הימים הנוראים. וחולפים. חולפים מבלי שניכר כל שינוי לטובה במצבו של האדם. ומדוע? אחת הסיבות לכך היא הנטייה לעסוק בכל הבעיות של העולם, חוץ מאשר בעבודה עצמית. במקום לנצל את ימי ההתעלות והתרוממות הרוח לעבודה עצמית, מתמכרים לחדשות ועוסקים בעניינים כלליים ובהפרחת מסרים שאינם מחייבים …

אולי תופתעו. רגשות רצויים, מידות מתוקנות, מכונים גם א-לוהים (לקוטי תורה, תצא) כיצד ייתכן? הרגשות הם המנוע של הנפש. כששולטות באדם מידות לא מתוקנות, הבורא רחוק ממנו. נעדר מהרגע הנוכחי. לכל היותר הוא נמצא אי שם למעלה. רגשות שליליים מרחיקים את האדם מהזולת ומהמציאות. מבודדים אותו ומצביעים על הפרוד בעולם. …

צריך להוציא את זה מהראש. אין אדם לא מוצלח. לא בעסקים, ולא בלימוד, ולא בעבודות טכניות. אז נפלו לכם כמה עסקים. פוטרתם מכמה עבודות. נכשלתם במספר בחינות. שברתם את החלון והארון. עצבות וחוסר אונים זו הבחירה הכי גרועה שהפוכה למטרת הנפילות הרגעיות. שכן סופה של ההצלחה להגיע. בדוק. “ורואים במוחש, …

רשמתם אותו לחוג. הייתם בטוחים שהוא מוכשר מספיק כדי להבין את החומר הנלמד. אבל במקום זאת הוא יושב ובוהה, שבוע, חודש, אפילו שנה. מעביר את הזמן. לא מבין ולא מתחבר. מה אפשר לעשות? ככל שהדבר שבו עוסקים “נוגע”, קשור לחיי הלומד, ההבנה באותו הדבר משתפרת פלאים. ככל שהלומד רחוק מבחינה …

ישנם מצבים שאין ברירה אלא לרדת לזירת הקרב. אחרת נפסיד. נסבול. זו מלחמת אין ברירה. “מלחמת מצווה”. זו מלחמה שאם לא נצא אליה נהפוך עבדים של הנטיות הלא רצויות, המחשבות, הטורדניות, הפחדים. הן לא ייעלמו מאליהן. הניצחון בקרבות אלה מחייב מודעות, השקעת מאמץ, לימוד יסודות הנפש והתבוננות, לפחות כמו שבריאות …

לפעמים אדם צריך לפדות את נפשו. למה הכוונה? נפשו נמצאת במאסר, במקום נמוך וקשה, במעגל של בלבולים או רגשות לא טובים והוא צריך לחלץ אותה מהמאסר, מאותם כוחות האוזקים אותה. כיצד פודים את הנפש? כמו שפודים דברים אחרים. נותנים משהו חליפי, בתמורה. צדקה, נתינה, מסירות נפש לעניין כלשהו. משהו שישחרר …

אני ואני. ועוד פעם אני. אפשר להתנחם שהרמב”ם לא מונה את הגאוה כאיסור בפני עצמו. אבל מדוע? איסור גאוה חמור מכל העברות. “כל אדם שיש בו גסות רוח אומר הקב”ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם”. כלומר או הוא והגאווה שלו או אני. ביחד זה לא יילך.  ברבות מהעברות, למרות …

הנה העצה, הרעיון. זוהי הדרך המתוקנת. והוא, הקול ההוא, מתעקש שזה קשה ליישום כרגע. אני רק ריאליסט הוא אומר, ומצביע על אותה ריאליה קלוקלת שדורשת תיקון. כשמצביעים חזרה על המציאות האמיתית שאפשר לגלות, המציאות הרצויה, המתוקנת, אז הוא מתרץ, נו זו בריחה מהמציאות. משל למה הדבר דומה? לאדם שנמצא במצב …

עפר. כך היה צריך להיקרא האדם, שהרי נברא מעפר. ולמה נקרא שמו אדם, שם המורה על האדמה? שבע שמות נקראו במדרש לארץ. ארבע כנגד עונותיה: ארץ, תבל, אדמה, ארקא. ארץ כנגד תקופת ניסן, מלשון מרוצה, שהיא מריצה פרותיה. אדמה כנגד תקופת תשרי, שאז מתחילים לרדת הגשמים והארץ נעשית בולין בולין …

אחת ההכנות הכי חשובות לקראת חודש אלול המתדפק היא לשלול את המרה השחורה, האוף, הפנים הזעופות, העצבות. ולמה? לא רק בגלל שזה מזיק לנפש, לגוף, לזוגיות ולילדים. זה נכון בכל השנה. אלא ‘מכיון שהמלך מגלה את אהבתו לכל אחד ואחת, מקבלו בסבר פנים יפות, מראה פנים שוחקות’ וממילא מובן שמופרך …

וכבר אמרתי לו כמה וכמה פעמים, והנני חוזר ואומר עוד פעם שעליו להשתדל השתדלות גדולה ביותר שלא לצער את אשתו. הדרך לכך היא שעליו לוותר, ובפרט בכל מה שקשור לענייני העולם הזה. ואם בכל עת הפליגו חכמים במעלת שלום בית, על אחת כמה וכמה בערב שבת. ואנו כולנו עתה, כלל …

מדוע המבחן של מי שמצליח גדול יותר? מפני שקשה לו יותר לראות מה הוא צריך לתקן. הוא משוכנע שהצלחתו היא עדות לכך שהוא על המסלול הנכון. הנה, תראו. העובדות מדברות. פעמים רבות ההפך הגמור הוא הנכון. נותנים לו הצלחה עסקית, הכרה ויציבות כלכלית כי סומכים עליו שיתקן, יפעל, ישתנה, גם …

רגשות עצמיים, רצויים, מסוגלים להופיע יחד, בו זמנית. אין רגש אחד כה חזק שהוא אינו מתיר מקום לרגש אחר. “חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא, ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא” (זהר ג, עה, א, תניא לד) יש בלבי שמחה ומרירות, עונג וכמיהה בו זמנית, והם אינם סותרים או דוחים זה את …

כיצד מעוררים את פנימיות הלב? המחיה יקרה, חשבון הבנק חנוק, שתי עבודות, דאגות מכאן ומשם ובכל זאת אתם נותנים. מתוך הדוחק נותנים. מיגיע כפיכם, מחייכם ממש נותנים. ולא סתם נותנים, אלא בשמחה ובטוב לבב. בנתינה הזו אנו פודים את נפשנו. מסירים את הקליפה. משתחררים ממלכודת הלחץ, מהטרדות, מהמרוץ, מהראייה המעוותת …

שתי בחינות יש ללב. פנימיות הלב וחיצוניות הלב. מנגנון ההפעלה של חיצוניות הלב נתון בידינו. אנו מתבוננים בדבר מסוים וכך מעוררים כלפיו רגש. אנו מתעלמים מדבר אחר. לא נותנים לו מקום במחשבותינו, וכך מצמצמים את המבע הרגשי כלפי אותו הדבר. ההתבוננות היא הכלי שנמסר בידינו להפעיל ולכוון את הלב לעורר …

ראיתי שבכנס מפקדים למען ביטחון ישראל דיבר אהוד ברק על משיחיות מזה ועל ביטחון לאומי מזה. מבלי להיכנס לפוליטיקה רציתי רק לציין שחבל ששני גופי הידע האלו הועמדו משני צדי המתרס ושהרעיון המשיחי הוצג בקונוטציה שלילית. במחשבה היהודית המשיח והרעיון המשיחי נתפסים כסיכום של כל תקוות העם היהודי לעתיד טוב …

פנייה אחת בנפש, רגע אחד של שינוי, רגע של התגברות, מהפך פנימי, מעבר ממהות אחת לאחרת, אבל כאן ועכשיו, הרגע, נעלים מכל מה שיכולים להבטיח לכם בעתיד. עד כדי כך הרגע הזה הוא הרגע. בלשון חכמים: “יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים מכל חיי עולם הבא.” (אבות פ”ד מי”ז) שעה …

קורה שתוקפות את האדם מחשבות זרות וטורדניות, שמבלבלות ומייסרות אותו ללא רחם. לעתים הוא מודע לאותן מחשבות ומצליח לדחות אותן מראשו. אך קורה גם שהוא אפילו אינו שם לבו אל הנזק העצום שאותן מחשבות גורמות, ואינו מתעורר בזמן כדי ללמוד כיצד להתמודד איתן ולדחותן. כדי להזהיר מפני אותן מחשבות ולעודד …

יש לו שמות רבים: “יש”, “ישות”, “יצר הרע”, “סטרא אחרא”. אבל אני הכי אוהב את השם “מלך זקן וכסיל”. (קהלת ד, יג ובפרש”י). למה מלך? נו מי נראה לכם שולט? למי הכל שומעים? תאמינו לי הוא אלוף בטכניקות, שכנועים, פיתויים ותחבולות. הוא תמיד יגרור אותי לכיוונים שבסוף יזיקו לי רגשית. …

הקב”ה נקרא גם מלך עלוב (פרקי היכלות, יח) למה כך? הקב”ה מחייה אותנו וקשור בנו תמיד. ולאיזה מקומות נמוכים אנחנו לפעמים יורדים, וממילא, עם או בלי משים, לוקחים אותו איתנו. אין עלבון גדול מזה למלך שבורא עולמות ופתאום נגרר למקומות כל-כך קטנים וחשוכים. ועל שום שאנו עולבים בו כל-כך, המלאכים …

נותנים לך ביד צינור, צינור בלי ברז, כזה שהמים זורמים בו תמיד ואומרים תשקה. ואתה בוחר, בכל רגע, אם להשקות שדה בור שמצמיח עשבים שוטים, מעשים ומחשבות רעות ומיותרות שהם המפרנסים אותך ומשם אתה יונק את חיותך, או להשקות עץ פרי שיגדל ויניב פירות. לצינור הזה שנותנים לך קוראים חבל …

כל הזמן עייפים? חסרי אנרגיות? נטולי מוטיבציה לעשות דברים? לא מאמינים שדברים יכולים להשתנות? בדרך כלל זה לא הגוף שעייף. זו הנפש שעייפה. כלומר גם אם זה הגוף, המקור הוא בנפש. ממה נובעת אותה עייפות? מכך שהנפש לא מקבלת את המזון שהיא צריכה. מה רוצה הנפש? קצת רוח, התעלות. יציאה …

אי אפשר להצליח כמעט בכלום ובוודאי שלא בעבודה הפנימית, ללא תנועה של מסירות נפש. מסירות נפש היא התנועה שמעניקה צבע לחיים. זה הכוח שלוקח את הרעיון של משמעות והופך אותו לרלוונטי בכל רגע ובכל שעה. מסירות נפש היא תנועה של הנפש שאינה מתחשבת באילוצים, בקרירות של השכל, בנטיות של הרגשות, …

אחד הדברים שהכי כואב לראות הוא פוטנציאל מבוזבז. כואב לראות מי שמריק את שנותיו ולא מביא לידי ביטוי את כוחותיו, או מי שמוכר לעצמו רעיונות שבבטלה הוא מוצא את עצמו.   המבחן כאן הוא לא מבחן התוצאה, אלא מבחן המיצוי.   אם ניתנו למישהו כוחות, כישורים, יכולות זה לא כדי …

הרגשות העיקריים בנפש נקראים בזֹהר גם גדפין. כנפיים. התפקיד של הרגשות הוא להיות כוח מניע, לרומם אותנו ממצבנו, לקרב אותנו למציאות, לזולת, לילדים, לבני הזוג, לבורא. רגשות לא מתוקנים פועלים את הפעולה ההפוכה. הם מרחיקים אותנו מהמציאות, מהזולת, מהבורא. אלא מה? כדי שהרגשות באמת ירוממו בנו דבר מה, הם צריכים …

ת’כלס, מה רוצים ממך בחיים האלה? שתהיה קצת שמח. שתאיר את הסביבה שלך. שתפיץ חום, אמונה, אהבה, תורה. זהו. ובמקום זאת מה. נרגן, מתלונן, זעוף. לא רגוע ולא נותן לאלה שסביבך להיות רגועים. בקיצור, אתה רוצה שיתנו לך מה שאתה צריך? תעשה אתה מה שאתה צריך. (לוח היום יום של …

לא מוצאים את האיזון בחיים הרגשיים? אז זהו שבתורת הנפש לא תמצאו את המונח “איזון” לתיאור המצב הרגשי האידיאלי. במקום המילה איזון המונח הרווח הוא התכללות. איזון אפשר לתאר כתנועה על-פיה אני מתאפק קצת מפה, מתאפק קצת משם ומוצא את דרך האמצע. הרגשות שלי מובעים במידה. התכללות הוא מצב שכוח …

מהי נפש קצרה? כשאין לי כוח להתמודד. הטורח בא, מסביר רש”י, ואין לי מקום בתוך לבי בשביל להכיל אותו. הוא כבד עלי. ומתי זה קורה? מתי הנפש קצרה? כשאני מתקרב למשהו, מסביר “העמק דבר”, והופ, אני מגלה כמה הוא רחוק. אני בטוח שהמשימה הושלמה, הכסף בכיס, סיימתי הכל ואז אני …

איך מבחינים בחסיד אמיתי? לא, לא על-פי פריטי הלבוש. אלה הם רק החיצוניות. אלא על-פי טיב ההתמודדות שלו עם מצבים של קושי, עוולות וגילויים של חוסר צדק לכאורה. על-פי זושא, חסיד אמיתי נמדד ביכולתו להפוך גיהנום לגן עדן. וכך הוא מספר על נכדו של הבעל-שם-טוב שהיה אומר ש”אם לא יניחו …

ישנם כמה סוגי מזון. מזון חיוני, בריאותי, מזין, הדרוש להתפתחות טבעית של הגוף. מזון מזיק שצריך להימנע ממנו ואף להילחם בו ובהשתרשותו. מזון שלמרות שאינו הכרחי, הוא גם אינו לגמרי מזיק ואף מוסיף הנאה. אולם סוג המזון החשוב ביותר הוא המזון לנשמה. המזון הרוחני. למה הוא החשוב ביותר? כי כל …

מדוע צריך לנצח כל רגע מחדש? מייאש. ואפילו סיזיפי, לא? לא. הפוך. צריך לנצח בכל רגע כי כך ברא הבורא את העולם. שהוא מתהווה כל רגע מחדש. ומדוע לא ברא אותו בכוח חזק כזה, פעם אחת, שעל ידי התהוותו בפעם הראשונה לא היה צריך להתאמץ יותר. כך גם אנחנו היינו …

בכל יום אני שוקל לנטוש את פייסבוק, ובכל יום אני מחליט להישאר. מדוע לנטוש? נו זה ברור. הרשת מעצם טבעה מנוגדת למגמה של להיות אדם פנימי ושלא לדבר על הזמן שהיא גוזלת. מדוע להישאר? כי עד כמה שזה יישמע מוזר, הפלטפורמה הזאת גם מאפשרת ליצור ולגלות קשרים מיוחדים בעלי אופי …

בכל מחשבה שאנו חושבים, על כל נושא שבעולם, מתלבש איזה רגש. חיובי, שלילי, מכווץ, מרומם. הרגש הוא החיות, המנוע של המחשבה. כך על-פי התניא היומי: “ובכל מחשבה שבעולם מלובשת איזו מדה המביאה לחשוב מחשבה זו, ומדה זו היא חיותה של מחשבה”. לכן קובע הרבי הריי”צ, מי שהוא יציב בשכלו ונפשו …