אין ייאוש בעולם כלל

שועלים יוצאים מקודש הקודשים והוא צוחק ומנחם.

בעל התניא, בשנים הכי קשות שלו, שנים של רדיפות והתנגדויות, כותב "באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב… וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם… ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר."

הרבי הריי"צ, אחרי השואה וכשהמשטר הסובייטי בשיאו, מפיץ מאמרים אופטימיים. העולם בעיניו הוא כגן לבורא. רק צריך לזהות זאת.

אם תבדקו תמצאו עוד עשרות ומאות דוגמאות. גדולי ישראל לא נכנעו לייאוש, למרה השחורה. המצב הוא רק הסתר פנים. לפעמים הוא מסתיר יותר ולפעמים פחות. הרבה פעמים זה בכלל עניין סובייקטיבי. כל מהמורה קלה יכולה לגרור ייאוש כשהנפש אינה מחושלת.

הייאוש, הפסימיות הם לא יותר מאשר כניעה לנפש הטבעית, הנוטה לאגוצנטרית, לראייה מצומצמת של המציאות ומונעת מאיתנו את מימוש תכליתנו.

אין יאוש בעולם כלל, כי על-פי פנימיות התורה הוא לא באמת קיים. זה לא חלק מהתוכנית האלוקית. אלא אם אנחנו בוחרים בו.