מומלץ

איזון המחשבות | לימודי התבוננות 17

מיקוד והגדרת תנועת המחשבות הם תנאי לעבודה פנימית. כיצד מתמקדים ומונעים תנועה לא רצויה של המחשבות? בלימוד נסקור סוגי מחשבה שונים והשפעתם עלינו, ובהם: הרהור, מחשבה זרה, מחשבה טורדנית, מחשבה קרה ועוד.

להורדת תקציר השיעור

להורדת המקורות לשיעור

מקורות

איזון המחשבות – דף מקורות

לימודי התבוננות – ד”ר יחיאל הררי

הרבה דברים אנו רואים, שומעים, קוראים, מדברים ועושים שהם מנוגדים לאופי רוחנו ולתכונות נפשנו. והם לא זו בלבד שאינם מביאים כל תועלת לגידול הנפש והתפתחותה, אלא אדרבה, מסירים אותה מדרכה הטבעית ונטיותיה המקוריות, כי הם שולטים במחשבות, מטרידים אותה תמיד, עד שיקשה לנו להשתחרר מהם.

זה מביא אותנו לידי תסביכים ומבוכות, לחוסר בהירות של הדעת והרצון… סיבת הדבר היא רק מפני שקלטנו לקרבנו הרבה דברים זרים מבלי לדעת ולהבחין מה לקרב ומה לרחק ולהשליך מאחורי גוונו. כל דבר מאותם דברים מושך אותנו לצד אחר ולא נדע עוד להכיר את עצמנו, מה אנחנו, מה רצוננו ונטיותינו האמיתיים…[1]

מאחר שבני אדם, ואפשר לומר גם ובעיקר ילדים, “קולטים הרבה דברים לתוכם” מבלי להבחין בין אמיתי לשקרי, עיקר לטפל, רצוי ולא-רצוי, הם לא יודעים להכיר את עצמם ואת רצונותיהם האמיתיים, טוען הרב אקשטיין. אדם עם תכלית ברורה נתפס כמישהו שמפסיד את החיים. השקפה כזו, לדידו של אקשטיין, היא טעות מרה הנובעת מבלבול וטשטוש המחשבות שבאדם.[2]

הרהורים

“הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ”ל אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידים ומסיח דעתו

מיד שנזכר שהוא הרהור רע ואינו מקבלו ברצון אפילו להרהר בו ברצון וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו ח”ו או אפי’ לדבר בו כי המהרהר ברצון נק’ רשע באותה שעה.

והבינוני אינו רשע אפי’ שעה אחת לעולם. וכן בדברים שבין אדם לחבירו מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח”ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו

ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח”ו וגם שלא לשלם לו כפעלו ח”ו אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות כמ”ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו”: תניא, ספר של בינונים, יב.

פרק כז

ואם העצבות אינה מדאגת עונות אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו. הנה אם נופלות לו שלא בשעת העבודה אלא בעת עסקו בעסקיו ודרך ארץ וכהאי גוונא

אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.

ואין הכתוב מדבר בצדיקי’ לקראם זונים ח”ו אלא בבינונים כיוצא בו שנופלים לו הרהורי ניאוף במחשבתו בין בהיתר כו’ וכשמסיח דעתו מקיים לאו זה ואמרו רז”ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאלו עשה מצוה ועל כן צריך לשמוח בקיום הלאו כמו בקיום מצות עשה ממש ואדרבה העצבות היא מגסות הרוח שאינו מכיר מקומו

ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו כי אילו היה מכיר מקומו שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק והלואי היה בינוני ולא רשע כל ימיו אפי’ שעה אחת הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידים כנ”ל

ובכל דחיה ודחיה שמדחהו ממחשבתו אתכפיא ס”א לתתא ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא ואתכפיא ס”א דלעילא המגביה עצמה כנשר לקיים מ”ש אם תגביה כנשר וגו’ משם אורידך נאם ה’ וכמו שהפליג בזהר פ’ תרומה [דף קכח] בגודל נחת רוח לפניו ית’ כד אתכפיא ס”א לתתא דאסתלק יקרא דקב”ה לעילא על כולא יתיר משבח’ אחרא ואסתלקות’ דא יתיר מכולא וכו’.

ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו לאכפיא לס”א תמיד. ועל זה אמר איוב בראת רשעים ולא שיהיו רשעים באמת ח”ו אלא שיגיע אליהם כמעשה הרשעים במחשבתם והרהורם לבד והם יהיו נלחמים תמיד להסיח דעתם מהם כדי לאכפי’ לס”א ולא יוכלו לבטלה מכל וכל כי זה נעשה ע”י צדיקים.

ושני מיני נחת רוח לפניו ית’ למעלה. א’ מביטול הס”א לגמרי ואתהפכא ממרירו למתקא ומחשוכא לנהורא ע”י הצדיקים. והשנית כד אתכפיא הס”א בעודה בתקפה וגבורתה ומגביה עצמה כנשר ומשם מורידה ה’ באתערותא דלתתא ע”י הבינונים. וז”ש הכתוב ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מטעמים לשון רבים שני מיני נחת רוח והוא מאמר השכינה לבניה כללות ישראל כדפי’ בתיקונים. תניא ,כז.

כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמְנַצֵּחַ אוֹתָם יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה וְהוּא יָקָר מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כְּמָשָׁל שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הַמְּלָכִים לִפְעָמִים בְּיוֹמָא דְּפַגְרָא הֵם מַנִּיחִין כַּמָּה חַיּוֹת שֶׁיְּנַצְּחוּ זֶה עִם זֶה וְהֵם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים וְיֵשׁ לָהֶם תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִן הַנִּצָּחוֹן… לקוטי מוהר”ן א, רלג

מחשבות זרות

“היום מנגנים מתוך קבלת עול מוזרה, מתוך דוחק וצמצום… חושבים על דבר אחר. לא חושבים על זה. הגם שעושים חושבים על דבר אחר. היו מעדיפים כבר לסיים את העניין הזה, ולמרות שעוסקים בו, היו מעוניינים לסיימו כבר משום שמעוניינים בדבר אחר. ובאמת אין צריך להיות כך. צריך להיות היכן שנמצאים. ולאחרי זה אהיה שם. אבל כל עוד אני עושה זאת, כאן עלי להיות, ובמילא כשאהיה שם – שם אהיה – כי זוהי הוראה לאמיתות הדבר. האמת היא איפא שאני נמצא. היכן שאני נמצא אני נמצא באמת. העיקר הוא היכן שנמצאים, שם צריך להיות. לא לרצות לברוח כבר.”[i]

“…כי נפילת המחשבה זרה היא מהקליפה שבחלל השמאלי, העושה מלחמה… עם נפש א-להית שבו. ונודע דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד כשאחד מתגבר אזי השני מתאמץ להתגבר גם כן בכל מאמצי כחו. ולכן כשנפש הא-להית מתאמצת ומתגברת להתפלל אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה לבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה.

ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה זרה מכלל שאין תפלתם כלום שאילו התפלל כראוי ונכון לא היו נופלים לו מחשבות זרות. והאמת היה כדבריהם אם היתה נפש אחת לבדה היא המתפללת והיא המחשבת ומהרהרת המחשבות זרות. אבל באמת לאמיתו הן שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של אדם, כל אחת חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה…”[ii]

ישנן הרבה מחשבות שאוהב אדם לחשוב אותן ולהתמיד בהן לא לשום תכלית רק סתם לשם תענוג. כגון מחשבה מאיזה שמחה אשר הייתה לו או מקווה אליה שתבוא לו. התחזק באמצע עונג זה והוי דוחה אותה בעל כרחך וברעש וחשוב מחשבה אחרת, לא לשום דבר, רק כדי להסתגל למשול על מחשבותיך…[iii]

מחשבות טורדניות

הבעל-שם-טוב מספר משל המתאר מצב זה:

הייתה פעם דרך מסוכנת מאוד, שהתחבאו בה גזלנים ושודדים. מי שנדרש לעבור בה היה צריך לעשות את הדרך בריצה כדי להינצל מאותם טיפוסים.

פעם אחת עברו בדרך שני אנשים. אחד בריא ומפוכח והשני שתוי מאוד. הראשון עבר את הדרך במהירות ואילו חברו השיכור התנהל באיטיות, פסיעה אחר פסיעה. בדרכו הכו ופצעו אותו השודדים, אך הוא לא הרגיש בדבר מחמת שכרותו. כשנפגשו שני החברים, תמה הראשון כיצד ניצל השתוי ממוות. השתוי ענה שאיננו יודע, ולדעתו בכלל הלך בשלום בלי פגע. הוא הבין שטעה כשהראשון הראה לו במראה את הפצעים והחבורות שבכל אבריו כמו גם את כתמי הדם שהיה שותת על בגדיו. ובכל זאת הוא נשאר בתמיהתו, ואינו זוכר כלל את שארע.[3]

ממשלת זדים

“ממשלת זדים” אינה מתפתחת ללא רקע מקדים. התשתית הראשונית היא בחירה מרצון להתפלש בהרהורים רעים, עד כדי פריקת עול במחשבה, “שאז הכל מושלים בה, כי נעשית הפקר לכול, וכל הקליפות זורקים בו מחשבות זרות“.[4]

וכמבואר בספרים בענין “ממשלת זדים”, דכאשר האדם משקיע את עצמו הרבה בעניני רע ר”ל, אזי נכנע תחת ממשלת הרע, דגם כאשר רוצה כבר להיפטר מממשלת הרע אין ביכולתו להתגבר על הרע, ו”נאנס” לעשות את רצון היצה”ר“.

ולכן אף שראי’ זו היא באונס, הרי כיון שתחילתו ברצון, נענש גם על האונס הבא אח”כ, כיון שהוא גרם לאונס זה ע”י פשיעתו בתחילה.

לקוטי שיחות, כרך לז, מצורע, מצורע, 45.


[1] תנאי הנפש להשגת החסידות, עמ’ 37-36; [2] שם, עמ’ 37; [3]  מדרש ריב”ש טוב, שם, עמ’ קפו. מכאן מסיק הבעל-שם-טוב שזריזות היא מעלה גדולה בהנהגת האדם. שכן הזריזות    אינה מתירה למחשבות זרות להתנחל בראשו של האדם, ואילו העצבות מעידה על שקיעה; [i] תורת-שלום עמ’ 39; מעין זה ראו גם אצל הרבי מלובביץ’: תורת מנחם, כרך ב, עמ’ 106; [ii] תניא, לקוטי אמרים, פרק כח; [iii] חובת תלמידים, עמ’ קלב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.