פסיכולוגיה בפרשה

בהירות וערפל, התרוממות ודעיכה – למה העולם פועל בפולסים ומדוע אסור להיכנע לפסימיות | פסיכולוגיה בפרשה | יתרו

לפעמים אנחנו חשים התעוררות. הגיעה תקופה טובה. נראה שהדברים הולכים בכיוון חיובי ואז שוב חושך. הדברים תקועים והערפל מתפשט. כיצד אפשר להסיק ממעמד הר סיני למה זה קורה וכיצד צריך להתייחס לשינוי.

השיעור יתקיים הערב (ראשון), זום, בשעה 20:00. מומלץ להצטרף לקבוצת הוואטספ לעדכונים.

מקורות

שמות י"ט, ט"ו-ט"ז

"וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃

וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃"

הכתב והקבלה, שמות י״ט: טז: א'  (ר 'יעקב צבי מקלנבורג,)

"ויהי קולות. מדעת רבותינו מבואר שאין קולות אלה קול רעמים כדעת המפרשים, כ"א קול דבור של עשרת הדברות, כאמרם במכילתא רואים את הקולות רואים את הנשמע, וכפירש"י שם קולות היוצאים מפי הגבורה. ואמרו עוד במכילתא ויהי קולות, קולות משונים זה מזה, שהיו משמיעים את האדם לפי כחו שכשעמדו לפני הר סיני לקבל את התורה היו שומעים הדבור ומפרשים אותו."

חזקוני, שמות י״ט: טז: ג'

"ויחרד כל העם אינו לשון פחד אלא לשון שאון והנעה כמו והמצב חרדו וכל העם חרדו אחריו פי׳‎ שמעו את הקולות ועדיין היו על מטותם והרגישו ששכינה ממתנת להם על ההר לכך חרדו ונעו."

אבן עזרא, על שמות י״ט: ט״ז: ג׳

"ויחרד כל העם אשר במחנה. בעבור קול השופר:"

העמק דבר, על שמות י״ט:טז:ב

"להחריד לבבם. היינו כדי למרק טבע גופם."

ר' חננאל, על שמות י״ט: טז: א

"ויהי קולות וברקים. הקולות היו קולות המלאכים שמקלסים להקדוש ברוך הוא בכל בקר ובקר… והברקים הן מלאכים גם כן שנאמר (תהלים ק"ד ) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט וכתיב (יחזקאל א') ונגה כאש ומן האש יוצא ברק."

אדמו"ר הזקן, הקצרים, יתרו

"ויהי קולות וברקים

הנה לכאורה וכי הוצרך הקב"ה לאיים על ישראל?

אך העניין דבשעת מתן תורה הראה הקב"ה את האדם האיך להתנהג בעבודתו.

שהנה העולם מתנהג היום בעתים הללו בהסתרה. כמו שכתוב ואנוכי הסתר אסתיר. שהשם יתברך מסתיר את עצמו מבני אדם והוא כמשל תינוק הנ"ל.

והנה על כל פנים האדם צריך לתפסו על ידי תורה ומעשים טובים.

והנה כאשר האדם נתגשם באכילה ושתייה ואחר כך רוצה לדבק בקב"ה וזה אי אפשר במהרה שזה היפך זה אך בתחילה על ידי איזה דבר מעורר הכוונה ואחר כך בא לו איזה אהבה והתלהבות ואחר כך חוזר ונעשה לו חושך כבראשונה.

והראה לנו הקב"ה בשעת מתן תורה שאל יתעצב אדם מזה. שכך צריך להיות, שהחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, כמו שתמיד אחר הרעש ברק ונעשה אור ותיכך חושך ונעשה חושך כן הדבר הזה ויהי קולות וברקים מתחילה על ידי קול בא לו הברק ונעשה לו אור ואף על פי שתיכף נעשה לו חושך אל יתבהל בכך שזהו בחינת ערפך כו', שהשם יתברך מסתיר את עצמו ממנו כדי שיחפש אחריו וזה לא יכול להיות רק אצל משה.

והוצרך להורות לכל ישראל שמוכרח להיות כך רק כברק שמאיר וחוזר שבאמת לא ברעש היינו קול ואחר הרעש לא באש היינו בחינת ברק שבאמת יותר טוב בחינת ערפל היינו משה ודו"ק."

התחדשות

למה יש את החושך והערפל? מה מטרת הרצוא ושוב?

אדמו"ר הזקן, תורה אור , יתרו , ע, ד

"ואיך יתגלה בה יחוד אור א"ס ב"ה ממש בעסק התורה ומצות הרי אם יעשה אותם איש עכו"ם לא ימשיך כלום ולא יהיה גילוי אור א"ס ב"ה על ידו כלל רק לישראל ניתנה זו במעמד הר סיני להיות להם כח והכנה להמשיך גילוי אור א"ס ב"ה ממש בעסק תורתם ועבודתם וע"כ נתנה התורה ברעש וקולות וברקים ויחרד כל העם אשר במחנה.

כי הנה נודע שלהיות התהוות חדשה א"א להיות יש מיש וכמו עד"מ הגרעין הנזרע בארץ א"א לו שיצמח ויתחדש בהתהוות אחרת עד שירקב מתחלה וישוב אל העפר שע"י בטול היש לאין מוליד התחדשות ההתהוות. וכך בשעת מתן תורה ע"י הרעש קולות וברקים עד שויחרד כל העם אשר במחנה באו לבחי' בטול במציאות ממש לאור א"ס ב"ה. ועל כל דבור ודבור פרחה נשמתן וע"י בטול היש לאין נמשך להם אור חדש מבחי' אור א"ס ב"ה ממש להיות גילוי א"ס ב"ה ממש בנפשותם. וזהו מאמר משה רבינו ע"ה כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים. פי' נסות הוא מלשון הרמת נס שבא האלקים בקולות וברקים עד שויחרד כל העם כדי להיות להם בטול במציאות כנ"ל:"

הצמצום הוא בשביל הגילוי

הרש"ב, המשך תער"ב,חלק שני, ליל ב' דחה"ש, העת"ר, עמ' א'ב

וכל העם רואים את הקולות כו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ופרש"י אין נוע אלא ל'זיע, והיינו שנזדעזעו ונרתעו מהקולות וברקים וכמ"ש לפני זה ויהי קולות וברקים כו' ויחרד כל העם אשר במחנה,

וצ"ל מה"ע הפחד והחרדה שהי' במ"ת, הלא ענין מ"ת הי' להיות גילוי אוא"ס בנש"י הן בעצם הנתינה דתו' והן בהגילוי אוא"ס שהי' במ"ת כו', ועל מה היו הקולות וברקים בכדי להחרידם כו',

והמשמעות הוא שזה הי' מעיקרי הענינים במ"ת שהרי ארז"ל מה להלן באימה וביראה ורתת וזיע אף כאן כו', וצ"ל מה"ע החרדה שהי' צ"ל במ"ת כו'.

ולהבין זה ילה"ק משנת"ל בענין ויהי ערב ויהי בקר דיום שלם הוא דוקא מערב ובקר כי תכלית השלמות הוא דוקא בשני קוין דשלמות העצמות הוא בשני קוין דחו"ג, שז"ע דאוא"ס למע' מע' עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית כו', וכ"ה במצות ותו' וכן בכל ההמשכות והגילוים ובעבודת האדם הכל הוא בב' המדרי' דחו"ג שהן יום ולילה כו'.

והנה סדר ההמשכה דבחי' יום ולילה הנה הגם דבחי' יום יש לו קדימת המע' על בחי' לילה דלילה הוא בחי' חשך ויום הוא אור וגילוי וכמ"ש חסד אל כל היום כו',

מ"מ הלילה קדמה ליום וכדאי' במשנה בפ"ה דחולין דבמע"ב היום הולך אחר הלילה דמתחלה ויהי ערב והדר ויהי בקר כו'…

לכאו' זהו היפך הכוונה שהוא בחי' הגילוי דוקא. אך הענין הוא דהצמצום גופא הוא בשביל הגילוי שהרי אין הכוונה בהצמצום להיות בחי' חשך והעלם רק להיות בחי' הגילוי דוקא, וכמו עד"מ במשפיע ומקבל הרי המשפיע כשהוא משכיל ההשכלה לעצמו א"צ שום צמצום כלל ומאיר אצלו אור השכל בגילוי ממש כו', אך כשרוצה להשפיע לזולתו ה"ה מצמצם אור שכלו כו' הרי הצמצום הוא דוקא כשצריך להשפיע כו', הרי שהצמצום הוא בשביל הגילוי שאם א"צ להשפיע א"צ לצמצם רק כשצריך להשפיע אז דוקא מצמצם עצמו כו', והכוונה בהצמצום הוא שיהי' עי"ז הגילוי כו', וע"כ בהצמצום הגם שהוא בחי' התעלמות האור נמצא עי"ז דוקא האור השייך אל המקבל, שהרי

בהמשפיע קודם שמצמצם עצמו אינו ניכר כלל האור שכל השייך אל המקבל כ"א ע"י הצמצום דוקא (והצמצום צ"ל בבחי' התעלמות לגמרי) עי"ז נמצא האור שכל השייך אל המקבל, וגם נמשך בזה עצמות אורו העצמי כו', וכידוע שע"י שהמשפיע מצמצם אור שכלו העצמי הנה הגם שבהתגלות מה שנמצא בזה הוא רק האור שכל השייך אל המקבל, מ"מ הרי ניתן בזה גם האור העצמי של המשפיע כו', ובלתי הצמצום הרי האור העצמי בודאי לא הי' נמשך בזה כ"א זהו ע"י הצמצום דוקא כו'…

ואם הי' הצמצום בכוונה להעלים לא הי' בזה התגלות אפי' חיצוני' השכל ומכ"ש שלא הי' בזה הפנימי' כו', אלא שכוונת הצמצום הוא לגלות דוקא רק שא"א להיות הגילוי אל המקבל כ"א ע"י הצמצום

אבל הכוונה בהצמצום הוא לגלות וע"כ ע"י הצמצום נמשך גילוי האור גם האור העצמי כו'.

וכמו"כ הוא למע' דהצמצום הוא בשביל הגילוי וכמ"ש בע"ח טרם שנאצלו הנאצלי' הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', והוא הגילוי דאוא"ס בלי שום צמצום והעלם כלל כו' והוא בחי' אור המאיר לעצמו כו', וכשעלה ברצונו לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים בכדי להוציא פעולתו כו' צמצם עצמו כו',

שהצמצום הוא בשביל ההשפעה והגילוי דוקא שיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו כו'…

עוד בקטגוריה זו:

תגובה אחת

Back to top button
דילוג לתוכן