יום שבת , מרץ 25 2017

סוד הנקודה הטובה

אתם לא מוצאים עניין בחייכם? חטפתם דו"ח על עבירת תנועה טיפשית? הילדים משגעים אתכם? צ'ק שהפקדתם חזר, ובכלל הפרנסה לא משהו – אל תתייאשו בכל דבר יש נקודה טובה. כך מבקש רן ובר ללמד, על יסוד תורת רבי נחמן.

בוקר טוב. איזה כיף מראה. כמה דברים טובים יש אצלי. כשאאמין בכך אגלה שיש גם נקודה טובה בזולת. ומה עם סכנת הנרקיסזם? לכן אולי רווח הביטוי שצריך שני פתקים בכיס. בשבילי נברא העולם. ומהקוטב ההפוך אנוכי עפר ואפר.
בוקר טוב. איזה כיף מראה. כמה דברים טובים יש אצלי. כשאאמין בכך אגלה שיש גם נקודה טובה בזולת. ומה עם סכנת הנרקיסזם? לכן אולי רווח הביטוי שצריך שני פתקים בכיס. בשבילי נברא העולם. ומהקוטב ההפוך אנוכי עפר ואפר. סוד הנקודה הטובה בהוצאת דני ספרים

ר' ובר, עמו ערכתי בעבר שיח על נקודות הדמיון והשוני בין תורת חב"ד לתורת ברסלב, הוציא לאור לאחרונה ספר מקסים המסכם את שיטת רבי נחמן בנקודה אחת – נקודת גילוי הטוב הפנימי. גילוי מעט מהטוב הפנימי יכול לשנות את הגישה בקשר לאירועי היום.

הספר איננו ספר עיון "כבד". זהו ספר עצות מעשיות. בדיוק מהסוג שצריכים כדי לרענן תובנות. יחד עם זאת הספר כל-כך מלא בטוב, שלאנשים כמונו, רוויים מלחמות וסתירות פנימיות, נותרות שאלות לגבי הגילוי של אותו הטוב. רן הסכים לשתף אותנו בתשובות לכמה מהשאלות.

טוב ורע

המושגים טוב ורע מתבלבלים אצלנו תכופות. לפעמים טוב עבורי יהיה מוגדר על ידך או על ידי ההלכה כרע. כיצד מבדילים בין טוב לרע.

מה שהחסידות בכלל ורבינו מגלה בפרט הוא שבעצם בעומק – מה שאנחנו רוצים הוא טוב. גם אם זה נראה כרע, זה בגלל שזה מנותק משורשו. מסבירים בשם הבעל שם טוב לדוגמא שאם אדם נופל בתאוות זוהי אהבה נפולה, אהבה קדושה, אהבת השם שנפלה למקומות הנמוכים ביותר.

האם זה רע או טוב? כאן נכנסת גם ההלכה. אם זה לפי ההלכה – זה טוב וקדוש ומעלה את האדם ואם חס ושלום זאת אהבה נפולה שהיא נגד התורה וההלכה – זה רע. זאת אומרת שגם אם עמוק בפנים זה טוב, אם בעולם העשייה זה נוגד חס ושלום את ההלכה – זה מוגדר כרע.

האם זאת סתם סמנטיקה? ממש לא. אם זה בעצם טוב בשורשו, יש אפשרות לתיקון, להעלות את הדבר לשורשו. אתה לא רע והרצונות שלך לא רעים אבל אם זה לא לפי ההלכה, יש כאן טעות שמביאה לרע שיכול להפוך לטוב – אם יחובר שוב לשורשו.

האם הגישה שאתה מציע לא גובלת בנאיביות? האם היא לא גוררת ויתור במקומות שצריכים להתעקש?

אני משתדל לאמץ את דברי הצדיקים ואת דעתם ולכן כשרבי נחמן או הבעל שם טוב אומרים שעדיף להיות פתי המאמין לכל דבר מאשר.. אני מאמין להם. כשרבי נחמן אומר שאפילו כשאני מסתכל על האחר ורואה רשע גמור אני צריך לחפש ולמצוא בו מעט טוב אני משתדל להאמין לו. זאת שאלה של דעת – את הדעת של מי אני מקבל? את הדעת של הצדיקים או את הדעת של הרחוב הכללי? אם אני מקבל וחי לפי הדעת של הרחוב – אולי זאת נאיביות אבל אם אני מקבל את הדעת של הצדיקים, זה מה שצריך לעשות וזה מה שלאורך זמן יכול להציל אותי. גם אם בטווח הקצר צדדים ציניים שבי יכולים להתעורר ולהגיד – ״נו באמת…״.

אני יכול להגיד מנסיון אישי בחיים שלי, במשפחה הקרובה ועם אנשים שבאו לשיחות אישיות או עבודה בקבוצה שראיתי ממש ניסים גלויים שמתרחשים כשמזיזים את הציניות וחוסר האמון הצידה ומקבלים את דבריהם של הצדיקים. בפשטות ותמימות.

לגבי וויתור במקום שצריך להתעקש, הגישה היא ממש לא לוותר אלא להגדיל את הטוב. להבין שיש כאן טוב ולהגדיל אותו ולטפח אותו.

אילו תגובות אתה שומע מהקוראים? כיצד הספר עוזר להם? 

שמעתי שהרבה דברים טובים קורים במבוא חורון, המקום בו מתגורר רן. יש למישהו עדויות?
שמעתי שהרבה דברים טובים קורים במבוא חורון. המקום בו מתגורר רן. יש למישהו עדויות?

 

אני מקבל תגובות מאוד חמות ומרגשות. אנשים כותבים לי שהם קראו את הספר שוב ושוב וקיבלו ממנו הרבה תובנות ועידוד וחיזוק בעבודתם הפנימית. אני מקבל תגובות מכל רחבי הקשת, דתיים, חילוניים, ״רוחניקים״.

יש אנשים שאומרים לי שהם משתמשים בספר ממש כמו בסדנא של עבודה עצמית ויש כאלה שאמרו שהספר מחזק אצלם תהליכים שהתחילו במקומות אחרים ועכשיו מעמיקים. יש כאלה שכתבו לי שהספר ״תפס״ אותם בדיוק בזמן של הרבה טשטוש או כאב וחיבר אותם להתחיל מחדש ולראות את הדברים אחרת.

אני שמח לשמוע שאחת המטרות העיקריות שהצבתי לעצמי בכתיבת הספר הצליחה – להביא את דברי הצדיקים באופן ובשפה כזאת שתדבר אל כל אדם ולא רק ללמדנים או אנשים שבקיאים בטקסטים תורניים או חסידיים.

דואליות הנפשות

באזמרה, רבי נחמן מתחיל מגילוי הטוב שבזולת, עובר לגילוי הטוב שבי, באדם עצמו, ומקנח בתפקיד הצדיק המסייע בגילוי הטוב. נראה לי שיש בסדר הזה כוונה. בספר שלך בחרת להפוך את הכיוון, מדוע?

ראשית, ״אני לא התחלתי..״ – רבי נתן עושה את זה כבר בליקוטי הלכות. כשרבי נתן מדבר על התורה אזמרה (תורה רפ״ב בליקוטי מוהר״ן) הוא מביא את הדברים בסדר הפוך (כמו שהבאתי בספר), הוא מתחיל מעבודה עם עצמך ורק אחר כך עובר ל״רשע החיצוני״. אחד ההסברים שקיבלתי פעם על השינוי הוא שרבי נתן מדבר מבחינת עבודת האדם המעשית דווקא להתחיל מעצמו.

בעצם בעומק צריך להבין שאם אני מצליח לראות את הטוב בשני אני מצליח לראות אותו גם בעצמי וכמו כן אם אני מצליח לראות עוד טוב בעצמי, אצליח לראות אותו גם בשני. אלו הם שני פנים של העבודה שמעצימים ומגבירים אחד את השני.

הזכרת את הנפש האלוקית באדם כמקור הנקודה הטובה. האם בכתביו של רבי נחמן ישנו תיאור מסודר של מבנה הנפש ושל נפש אלוקית למול נפש בהמית?

בכתביו של רבי נחמן אין תיאור מסודר. באופן כללי. ליקוטי מוהר״ן לא כתוב באופן מדורג ומסודר אלא כתורות תורות שכל אחת מהן היא יהלום בפני עצמה ועל כל אחת מהן העיד רבינו שיכולה להפוך את האדם לצדיק גמור. ככל הידוע לי בליקוטי מוהר״ן רבי נחמן לא מדבר באופן ספציפי על הנפש הבהמית במושגים האלה אולם בתורות שונות הוא מדבר על גוף ונשמה (ובגוף נראה כי הכוונה היא לנפש הבהמית) או על מלכות דקדושה בתוך האדם לעומת ההפך שלה.

בהמשך ישיר לשאלה הראשונה, יש הבדל בין סוד הנקודה הטובה בין יהודי ללא יהודי?

בכל דבר בבריאה יש בעומק טוב. הכל נברא כדי להגדיל את כבוד השם בעולם, השאלה איך ומהם הגדרים. פעם היתה לי שיחה עם חבר, האם הנקודה הטובה היא , כפי ששאלת, דווקא אצל יהודי או לא? הוא טען שרבי נחמן כותב שצריך לראות בכל אדם ומבחינתו כל אדם הכוונה ליהודי או גוי. לעומת זאת בהמשך רבינו כותב במפורש על מצוות שאדם עשה. האם אין נקודה טובה בגויים? אני לא יכול להגיד את זה, בפשטות אפילו במצוות אפשר לראות שיש שבע מצוות בני נוח או חסידי אומות העולם. כדי שהטוב יתבטא בעולם הוא צריך לעבור דרך הגדרים שהגדיר השם יתברך.

אני אישית כיוונתי את הספר בכל אופן קודם כל ליהודים. יש לנו הרבה מאוד עבודה של אהבת ישראל וחיבור בין קצוות שונים בעם ישראל. שנזכה לזה ונראה איך מתקדמים..

מדוע התפיסה שאנחנו לא טובים היא אמונה כוזבת? האם אין אנשים טובים יותר וטובים פחות, לפחות בדברים שונים שבהם הם עוסקים. ברגע שכולנו טובים ואף אחד לא שופט אף אחד, לא יכולה להתגלות רדידות מסוימת, שאינה מכירה בייחודיות של כל אדם?

הכוונה טובים, כפי שאני מסביר בתחילת הספר, אינה מוצלחים. בהצלחה ישנן מידות. טוב הוא טוב, שנמשך משורש הטוב. כמובן שאנחנו שונים, כל אחד עם הכישרונות שהשם יתברך טבע בו או בה. אבל לכולנו נשמה קדושה, חלק אלוק׳ ממעלה. אם אנחנו מבינים שזאת המציאות העמוקה שלנו, ואולי אפשר להגיד – ככל שאנחנו מבינים את זה ומפנימים את זה בחיים שלנו, הטוב יכול להתגלות. הגילוי של הטוב בחיים שלנו שונה לחלוטין מאחד לשני, בזה אני כמובן מסכים איתך.

רבי נחמן גילה שהמילה ברסלב לא קשורה דווקא לעיר שממנה הגיע (למעשה נולד במז׳יבוז׳ ונפטר באומן) אלא למילים ״לב בשר״ מצד אחד ו ״לב בוסר״ מצד שני. זאת אומרת שהוא רצה לתת לחסידים קודם כל לב בשר. לב שרגיש לקבל רישומים של קדושה ואמונה וגם לב בוסר – לב הבוסר בחלקו של חברו, זאת אומרת שהוא רוצה את החלק שלו, את עבודת השם שלו, את מה שהוא צריך לעשות בעולם ולא משיג את גבול רעהו ומנסה להיות כמו השני, הוא בוסר בו, כמו פרי בוסר שהאדם נרתע מלאכול. שני הדברים האלה מתחברים – ככל שאני יותר מחובר לנקודה הטובה שלי, לנקודה הייחודית שלי בבריאה, לכשרונות שהשם יתברך מעביר דרכי, כך אני יכול לתת יותר מקום וכבוד למקום שלך, להעריך אותך. אני לא ״מתחרה״ אלא שנינו משרתים את הקדושה, את גילוי כבוד השם בעולם.

אז והיום

אתה טוען שניתוק, וקהות חושים הם מחלת הדור. האם הקהות איננה דרך להתמודד עם החוליים הרעים שבעולמנו.

העובדה שהקהות יכולה להיות דרך התמודדות אינה אומרת שהיא לא מחלה..  באמת רבי נחמן אומר שרוב היום צריך להתגבר בשמחה ולא לתת לעצבות חס ושלום להשתלט על האדם אבל בשעה אחת ביום – שעת ההתבודדות, צריך האדם לאפשר ללב שלו להגיע למצב של לב נשבר, להרגיש את הכאב, להרגיש את הקושי. הן האישי שלו, של הקרובים אליו ושל שאר עם ישראל. באחת התורות מגדיל להסביר שבעצם הצער שאדם מרגיש הוא צער השכינה, שהשם יתברך בעצמו מגלה לאדם בכאביו ובחסרונותיו על מה להתפלל על השכינה הקדושה וכלל ישראל. ככל שאדם רגיש יותר הוא מבין שבעצם כולנו מחוברים והכאב והחסרון שהוא מרגיש הוא לא רק אישי.

אתה מדבר על חוליי הדור, אבל אם נפתח ספר היסטוריה, נראה שבזמנו של רבי נחמן המצב היה קשה יותר, אפילו הרבה יותר. תחילת הניתוק מתורת ישראל, עוני, אנטישמיות, הפלייה קיפוח, רדיפות וייסורים, מלחמות פנימיות אינסופיות ולימוד תורה חסר חיות. מהן הסיבות שתכנים או עצות "פסיכולוגיות" שהתאימו ליהדות מזרח אירופה לפני מאתיים שנה רלוונטיים לדעתך גם היום?

השאלה שלך מורכבת משני חלקים. לגבי החלק הראשון – המצב החיצוני היה הרבה יותר קשה אבל אם אתה קורא תיאורים של חסידי ברסלב באותם הימים זה פשוט לא ייאמן. נכון שהמצב החיצוני היה מזעזע אבל היה לאנשים לב. הם הרגישו את הכאב ואת השמחה, הם חיו את התפילה והאמונה באופן שקשה לדמיין היום. זה לא היה רק לפני מאתיים שנה, סיפורים מלפני השואה מתארים מציאות כזאת. מציאות שהיום הרבה יותר קשה להגיע אליה.

לגבי החלק השני – הסיבות שהתכנים מתאימים הן שבעצם תורה היא נצחית. תיאוריות פסיכולוגיות קמות ונופלות חדשות לבקרים אבל עצות של הצדיקים הן נצחיות. ההלבשה החיצונית יכולה להשתנות אבל המהות הפנימית מתאימה תמיד. השתדלתי לקחת את התורה של רבי נחמן ולהעביר אותה דרך אספקלריה שתתאים לדור שלנו, כמובן שבאופן מאוד חלקי וראשוני וכדי לתת לאנשים צוהר לתוך התורה העמוקה הזאת. המטרה שלי היא לא לתת לאנשים עצות אלא לגרות את החשיבה שלהם ול״הדליק אותם״ על החיים שלהם והטוב שלהם. בסוף הספר הבאתי את תורת אזמרה כפי שנכתבה במקור כדי לאפשר לכל אחד להבין את ההבנות והתובנות שלו או שלה.

השיח לגבי תניא וליקוטי מוהר"ן נקודות דמיון ושוני, מזמין עוד ליטוש והעמקה. בהזדמנות קרובה, בלי נדר.
השיח לגבי תניא וליקוטי מוהר"ן נקודות דמיון ושוני, מזמין עוד ליטוש והעמקה. בהזדמנות קרובה, בלי נדר.

להזדהות עם העצבות

שמעתי את הראיון שלך עם אמוץ שפירא. קל לנו יותר להזדהות עם עצבות, עם הרע. מה העצה שלך למי שעבר יום נוראי, הילדים עצבנו אותו. אשתו שכחה את האש דלוקה. שוטר נתן לו דו"ח, מנהל הבנק לא אישר לו הלוואה כדי שיוכל לגמור את החודש, הוא רב עם כולם וכואב לו כבר הגב התחתון מרוב לחץ. 

האמת שאין לי עצות ב״שלוף״. אני מאמין בעבודה ארוכת טווח. אני מסכים שכשהשמיים נופלים, מאוד קשה וכואב. עבודה יומיומית של הגדלת הטוב, עבודה יומיומית של פגישה של שעה עם עצמי ותפילה אישית וישירה אל בורא העולם הן חלק מהתרופות שהצדיק דיבר עליהן. סוד הנקודה הטובה מדבר על בנייה ארוכת טווח, זוהי הזמנה למסע של גילוי פנימי ולא ספר שנותן ״עצה בשקל״. אני אישית לא מאמין בזה ושינויים ארוכי טווח שחוויתי ופגשתי בחיי ובחיי הסובבים אותי התרחשו על ידי עבודה איטית ומפרכת, עבודה שנראית לעיתים כסיזיפית. עבודה שבה יש עליות ומורדות, זכרון ושכחה.

כואב לי להשאיר את הבחור עם הכאב גב בלי עצות אבל אחד הדברים שרבי נחמן אומר זה שאדם צריך שלוש נקודות, וכל פעם יבדוק מה נכון לליבו ברגע זה, לימוד של העצות של הצדיק, שיחה עם חבר טוב והתבודדות שהיא שיחה עם עצמך ועם השם יתברך. אותו בחור כאוב עם הגב הכואב והאשראי החסר צריך לראות מה יכול להועיל לו עכשיו. האם הוא צריך ללכת ליער לצעוק להשם יתברך על מר גורלו ולבקש ממנו עזרה? האם הוא צריך לדבר על הדברים עם חבר טוב? או שאולי הוא צריך ללמוד את דברי הצדיקים ולשמוע שוב ושוב ש״כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא״ (תורה ד׳, ליקוטי מוהר״ן)?

***

למרות שרן לא הבטיח קיצורי דרך, אם אתם רוצים ש"סוד הנקודה הטובה" יהיה לידכם ברגעי קושי, אתם מוזמנים לרכוש את הספר כאן.

Print Friendly

תבדקו גם

שמחה בלתי מותנית

האם ניתן להגיע לשמחה בלתי מותנית ובלתי תלויה במאורעות החיצוניים? מה ניתן ללמוד מהמאפיינים הפסיכולוגיים של מרדכי מזה והמן מזה על העבודה הפנימית שלנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *