הכל באמת לטובה?

יש לא מעט מסרים אקטואליים שצריך להפיק ולזכור ביום הזה. הקשה שבהם הוא זה שמלמד האדמו"ר מפיאסצנה, בורשה, ניסן ת"ש, 1940, באותו שבוע שעתיד לחול בו יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
וכך הוא דורש:
כל מה שעושה הבורא, אפילו כשחס ושלום מלקה אותנו, הכל לטובה.
אבל כשרואים כעת שלא רק בייסורי הגוף הוא מלקה אותנו, אלא גם בדברים שחס וחלילה מרחיקים הם אותנו ממנו, אין תפילות, אין ישיבות, לא מקווה ולא בית מדרש, אז עולה הספק. האם גם עתה הוא מתכוון לטובתנו? ואולי הוא קץ בנו ומפליא בנו את זעמו?
שהרי אם הוא היה רוצה לטובתנו היה מייסרנו בדברים שהיו מקרבים אותנו אליו ולא בדברים המרחיקים אותנו ממנו.
לשם כך בא נגע הצרעת המופיע בפרשת מצורע. שכן, פירש רש"י, שהנגעים באים על ישראל כדי להצביע היכן הטמינו האמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם. על ידי הנגע ידעו לנתץ את הקירות ולמצוא את האוצרות.
הנגע מלמד שגם אם הייסורים נראים לנו כמרחיקים אותנו ממנו, באמת שהם לטובתנו, לטובת הקשר שלנו איתו, כפי שעתיד להתגלות.