יום שבת , מרץ 25 2017

מסר מן המאסר: האם בעל התניא היה אקזיסטנציאליסט?

בעשור השני למנהיגותו המאבק בין המתנגדים לחסידים הגיע לשיא. בעל התניא, כמי שהחסידות תחת הנהגתו סחפה עשרות אלפי תומכים ברחבי מזרח אירופה, משך את עיקר האש. בשנת תקנ"ט, 1798, הוא נאסר בפעם הראשונה בעקבות הלשנה. רק בן 53 וכ-12 שנים לאחר שמונה באופן רשמי למנהיג החסידות, במקום ר' מנחם מענדל מוויטבסק ואברהם מקליסק שעלו לארץ ישראל, שיטתו כבר התפשטה כאש בשדה קוצים. באותם ימים היו כשניים וחצי מליון יהודים בעולם לערך. כמיליון מהם במזרח אירופה. על-פי הערכת רבי נחמן מברסלב, כשמונים אלף יהודים, לא כולל משפחותיהם, ראו עצמם כחסידיו של האדמו"ר הצעיר, שרק מסירותו לתורת הבעל-שם-טוב זיכתה אותו בכינוי אדמו"ר הזקן. אם לקבל את הערכות רבי נחמן מברסלב מדובר ברבע מהאוכלוסייה היהודית במזרח אירופה. הערכת החוקרים זהירה יותר מזאת של רבי נחמן. אולם כך או כך מדובר בעשרות אלפי תומכים.

המאסר זעזע את חסידיו. לאחר שנלקח לפטרבורג מצאו בחדרו פתק שהשאיר ובו ציטוט מספר תהילים – "שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי".[1] בכמה היבטים, רבי שניאור זלמן סיכם במשפט זה, במסר שהותיר לחסידים, את תמצית השקפתו האקזיסטנציאלית.

מהו האקזיסטנציאליזם שאפשר לזהות בתורתו ובאישיותו של רבי שניאור זלמן?

האקזיסטנציאליזם המודרני

בתחילת המאה הקודמת, האידיאולוגיות הקולקטיביות הגדולות, הלאומיות, הקומוניזם, הפשיזם והנאציזם, משכו את לבבות ההמונים. הם העניקו ליחיד משמעות ואתגר, אך הפחיתו מערכו ביחס לערכים גדולים ונשגבים כמו המדינה, המנהיג או המעמד. כמעין תגובת נגד לאותן תפיסות עולם כוללניות, התעצבה ההשקפה האקזיסטנציאליסטית. השקפה שעשתה נפשות בייחוד לאחר שתי מלחמות העולם. רבים היו עייפים מהפילוסופיות המגדירות את האדם ומונעות ממנו את חופש הבחירה.

האקזיסטנציאליזם, הזרם הקיומי, מהווה קורת גג לתפיסות מגוונות ולכן הגדרתו היא חמקמקה ורבת פנים. בהכללה ניתן לומר כי זהו זרם מחשבתי העוסק בקיום, בבחירות של האדם בכל רגע ורגע, יותר מאשר במחשבה אודות מהות האדם וזהותו בתוך חברה ומדינה. על-פי קווי היסוד של המחשבה האקזסיטנציאליסטית, ההגדרות והזהויות מצמצמות את האדם. בעצם האפשרות הניתנת לאדם לבחור, הוא משיל את ההגדרות המושלכות עליו עוד טרם לידתו. הוא ניצל ממהות שכופים עליו ללא קשר לאופן שבו יחליט לפעול. אמנם לא ניתן לומר שהזרמים האקזיסטנציאליסטיים המודרניים מבטלים את ערכם של חיי החברה והמוסר. אולם בולטת נטייתם להציב את הפנימיות כמציאות חלופית למציאות החיצונית.[2]

כבר האקזיסטציאליזם הדתי המוקדם, זה של הפילוסוף הדני, סרן קירקגור, שנולד שנה לאחר שבעל התניא נפטר, העניק לאדם הדתי את הבחירה. באיזה מעגל חיים הוא רוצה לחיות. איזו משמעות הוא מבכר לגבש לחייו.

קירגור חווה ילדות קשה.[3] ילדותו הקשה דחקה אותו לניכור מעצמו. גישתו האקזיסטנציאליסטית השיבה לו את הבחירה בפנימיותו. הבחירה העצמית של קירקגור איננה בחירה במקריות. זוהי בחירה "בעצמי", "בתקפותי הנצחית". זוהי בחירה המבטאת, בראש ובראשונה, ניתוק והשתחררות, ולכן חופש. כשהאדם בוחר את דרכו ותודעתו הוא מקבל אחריות מוחלטת על קיומו. הסביבה החיצונית הופכת מסביבה כפויה למרכיב שהאדם מאמץ מתוך חופש פנימי.[4]

האקזיסטנציאליזם המודרני הציב חזרה את האדם במרכז, תוך דחיית אידיאולוגיות דטרמיניסטיות, המקיפות את כל תחומי החיים ומבקשות להעניק לאדם משקפיים חד גוניות דרכן יביט על המציאות ויפרש אותה. "אין האדם מאומה, אלא מה שהוא עושה מעצמו" – הדגיש ז'אן פול סארטר, מהנודעים שבפילוסופים והסופרים האקזיסטנציאלסטים.[5]

בכל מצב יש לאדם בחירה וחירות. גם זה הצועד לגרדום, יכול לבחור כיצד לחשוב, מה לומר וכיצד לנהוג. החירות לעולם נתונה לפתחו של האדם. להיות מוגדר על-ידי סמלי הסטאטוס המקיפים אותו או להיות עצם הקיום שלו. אותה חירות היא ההופכת את האדם לחופשי.

גיבור התניא

איזו בחירה פנימית יש ליהודי ביהדותו? מהי חירותו של היהודי? האם יש לאותנטיות ערך כשמדובר במאבק פנימי בין כוחות מנוגדים הקיימים באדם?

אמנם יהיה זה בלתי מדויק לתאר את מחשבת החסידות כתורה אקזיסטנציאליסטית. נדבכים חשובים בתורת החסידות שייכים למה שמכונה בחקר הדתות מטאפיזיקה. למתרחש במציאות יש הסברים שמימיים שהם למעלה מהעולם הגשמי, מהקיום הנוכחי ומהבחירה של הפרט. החסידות היא אוניברסלית במהותה ואפילו קוסמית על-פי כמה הגדרות, והמושג השגחה פרטית הוא בשר מבשרה. במקום שיש השגחה פרטית יכולה להיות התנגשות עם הבחירה האקזיסטנציאליסטית. אולם למרות יסודות אלה, יש בה יסוד אקזיסטנציאלי מובהק. כל רגע בחייו של האדם מורכב ממאבק, ולכן גם מבחירה. בחירה עם איזה כוח להזדהות, איזה לבוש נפש ללבוש, ואיזו משמעות להחדיר לחיים. במובן מסוים לאדם יש את הכוח לדחות ולהתנער מהגדרות, מתוויות וסמלי סטאטוס שנכרכים סביבו עוד מלידתו. מתוך אותו מאבק פנימי נתונה בידיו האפשרות לצמוח, להתקדש ולהשיג משמעות לחייו.

התוועדות י"ט כסלו היא שם דבר בעולמה של חסידות חב"ד. החסידים רואים ביום הזה את ראש השנה לחסידות. בתמונה הרבי מליובאוויטש מוזג לחיים בהתוועדות י"ט כסלו משנת תשכ"ד, 1964.
התוועדות י"ט כסלו היא שם דבר בעולמה של חסידות חב"ד. החסידים רואים ביום הזה את ראש השנה לחסידות. בתמונה הרבי מליובאוויטש מוזג לחיים בהתוועדות י"ט כסלו משנת תשכ"ד, 1964.

במשפט שציטט מספר תהילים התכוון בעל התניא כי היהודי אינו משועבד לחוקי הטבע. הוא אינו משועבד לשליטת הצאר או הפריץ. פחדו הוא רק מדבר הבורא.[6] הבחירה נתונה בידו. התנהגותו ויחסיו עם הבורא הם הקובעים את גורלו. אמנם בעל התניא היה מיוחד בשיעור קומתו וביכולתו לראות את כוח הבורא המסתתר מאחורי המציאות, מאחורי הסבל והייסורים. מאחורי המאסר. אולם המשנה המגובשת של רבי שניאור זלמן, שהתפרסמה בספר התניא כשנתיים לפני המאסר, סימנה כי הבחירה נתונה לא רק בידיו, אלא בידיו של כל יהודי. תורתו העניקה לאדם את הבחירה בין פנימיותו לחיצוניותו.

מתוך בחירה זו מזדקרת הדמות האידיאלית, הגיבור של ספר התניא, שעושה את הבחירות הנכונות ומקבלת אחריות על קיומה בכל רגע ורגע. רבי שניאור-זלמן לא קרא לספרו תניא. שם זה הוא כינוי מאוחר יותר שנדבק בספר על שם המילה הפותחת אותו. בעמוד השער לספר נקרא החלק הראשון העוסק בתורת הנפש בשם ספר של בינונים. הבינוני הוא המודל אליו מכוון רבי שניאור-זלמן את קוראיו. זהו אינו מודל אידיאלי רחוק מהמציאות ובלתי ניתן להגשמה. רוב בני האדם מסוגלים לטפס לדרגת הבינוני. "מדת הבינוני היא מדת כל אדם", מדגיש בעל התניא, "ואחריה כל אדם ימשוך. שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה."[7]

הגדרת הבינוני והעבודה העצמית הנדרשת על-מנת לדבוק באידיאל זה היא הבריח התיכון של ספר התניא. על הגדרת הבינוני מיוסד המבנה ההגותי של רבי שניאור-זלמן. הבינוני, כפי שקל להבין, הוא לא עוד צדיק מורם מעם, בעל יכולות וכישורים יוצאי דופן וגנטיקה רוחנית משובחת. בינוני הוא כאחד האדם, רק שהוא מצליח לנצח בקרבות המתגלגלים לפתחו. הבינוני, גיבור התניא, נתפס על ידי קוראים רבים כאקזיסטנציאליסט. כמי, שבמובן האישי מתפתח כפי הדיאלקטיקה שתיאר הפילוסוף הגרמני, פרידריך היגל. הוא צומח מתוך הקונפליקט. קונפליקט בין כוחות מנוגדים הפועלים בקרבו.

צמאה לב לדעת עמוד אחורי

הבינוני הוא במובן מסוים אקזיסטנציאליסט משום שהוא בוחר את דרכו, את קיומו האותנטי בכל רגע ורגע. הוא שולט שליטה מלאה בכל לבושי נפשו, במחשבתו, בדיבוריו ובמעשיו. בינוני הוא לא הדבר האמצעי בין שני דברים, בין צדיק לבין רשע, אלא כינוי בדקדוק לזמן הווה, הזמן שבין העבר לעתיד בשפת חכמים. הבינוני כל הזמן צריך לנצח ברגע הנוכחי. הבינוני מוגדר על ידי מעשיו בהווה ולא על-ידי זהויות חיצוניות לו.

בעל התניא מלמד שכשהאדם בוחר כך, אין לו סיבה לפחד מהעולם החיצוני.

***

רוצים להצטרף לחגיגות י"ט כסלו? ארועי י"ט כסלו, שיוזם ומפיק הרב משה שילת, בבנייני האומה הם מקום מתאים. השנה הארועים מטפסים לשיאים חדשים.

מתוועדים הרב יואל כהן, הרב עדין שטיינזלץ, הרב יחזקאל סופר, הרב יאיר כלב, הרב שלום דייטש ועוד רבים וטובים. על הבמה מנגנים אברהם פריד, שולי רנד, אביתר בנאי, אריאל זילבר, אהרון רזאל, ארז לב ארי ועוד…

ספרים – כל ספרי החסידות 4 ב- 100. גם הספרים שלי (סודו של הרבי, להכיר את הבוראטרדות הפרנסהעל זוגיות והתאמה, ויום הולדתיהיו שם (כאן אפשר להוריד את קטלוג היריד). לשאר ההפתעות ולוח הארועים כנסו לאתר היריד.

הרשמה מוקדמת באתר מומלצת בחום.

 

 

[1] תהלים קיט, קסא. ראו ספר התולדות, רבי שניאור זלמן –אדמו"ר הזקן, עמ' קצו. 

[2]ראו: רון מרגולין, הדת הפנימית : פנומנולוגיה של חיי הדת הפנימיים והשתקפותם במקורות היהדות מן המקרא עד החסידות, אוניברסיטת בר אילן, 2012, עמ' 295-296. ; [3]מובא אצל אברהם שגיא, קירקגור : דת ואקסיסטנציה – המסע של האני, ירושלים, מוסד ביאליק, תשנ"ב – 1991, 137-138. ; [4] להרחבה ומקורות ראו אצל אבי שגיא, שם, עמ' 141,142; [5] ז'אן פול סארטר, האקסיסטנציאליזם הוא הומניזם, תרגם וערך: יעקב גולומב, ירושלים, הוצאת כרמל, 1990, עמ' 13. וראו: טקסט מקוצר: "האדם אינו אלא מה שהוא עשה מעצמו," אצל נמרוד אלוני, כל שצריך להיות אדם : מסע בפילוסופיה חינוכית – אנתולוגיה, רעננה, הקיבוץ המאוחד מכון מופ"ת, תשס"ה – 2005, 206.

[6] ראו הרבי מליובאוויטש, שיחת י״ט כסלו תשי״א.

[7] תניא, לקוטי אמרים יד. 

Print Friendly

תבדקו גם

שמחה בלתי מותנית

האם ניתן להגיע לשמחה בלתי מותנית ובלתי תלויה במאורעות החיצוניים? מה ניתן ללמוד מהמאפיינים הפסיכולוגיים של מרדכי מזה והמן מזה על העבודה הפנימית שלנו?

13 comments

  1. למה להשתמש במילים מפוצצות שכאלו?

    אקזיסטנציאליסט

    לדעי, רוב הקוראים לא יודעים מה זה ועוזבים את הבלוג על המקום.

    לכל הפחות, הייתם צריכים בהתחלה להסביר את המושג הזה.

    לגבי אדמו"ר הזקן, מנין שאבתם שקראו לו כך כבר בחיי חיותו כשעוד לא היה זקן?

    • אקזיסטנציאליזם הוא זרם פילוסופי משמעותי. עיקריו מוסברים (בקווים מאוד מאוד כלליים) בגוף הרשימה.

      אתה צודק בהחלט שלא כל הרשימות בבלוג מתאימות לכל קורא.

      בעל התניא נקרא "הישיש הצעיר" כבר כשלמד בליאוזנה. ראה: ספר השיחות, הש״ת, עמ' 171 ובעוד מקומות (דרך אגב, אפילו כשנפטר לא היה ממש זקן. רק לצורך השוואה, הגאון מווילנה נפטר בגיל 77, עשר שנים מבוגר מבעל התניא.)

      • יישר כח

        שוחחתי עם כמה מומחים חבדניקים וגם הם טענו שבעל התניא לא נקרא כך בחייו.
        יש אומרים שנקרא כך בזמן הרבי האמצעי ויש אומרים שזה קרה רק בזמן הצמח צדק.
        מכל מקום, הישיש הצעיר זה כבר ביטוי אחר.
        אתה כתבת שנקרא אדמו"ר הזקן, וזה לא מדוייק.

        עוד הערה:

        כתבת: "לאחר שמונה באופן רשמי למנהיג החסידות"

        גם זה מאד לא מדוייק, היית צריך לכתוב שמונה להיות מנהיג חסידי רייסין. הרי בשאר ארצות היו מנהיגים אחרים חשובים לחסידות, תלמידי המגיד ממזריטש שלהם היו חסידים רבים כמו המגיד מטשרנובל ורבי אלימלך מליז'ענסק ועוד שלא היו קשורים כלל לחבד.

        שא ברכות

        שלמה

        • 1. אבדוק שוב לגבי הכינוי בחייו. יחד עם זאת הניסוח לא הוגבל בזמן או לחסידי בעל התניא. גם כיום אנחנו קוראים לאדמו"ר הזקן כך למרות שלא היה ממש זקן.
          2. ברור, לכן צריך לקרוא את כל המשפט: "מנהיג החסידות, במקום ר' מנחם מענדל מוויטבסק ואברהם מקליסק שעלו לארץ ישראל…". הוא החליף אותם בהנהגה באזור רייסין.
          תודה!

  2. יחיאל היקר, אחח…איזה יופי!

    " כל רגע בחייו של האדם מורכב ממאבק, ולכן גם מבחירה. בחירה עם איזה כוח להזדהות, איזה לבוש נפש ללבוש, ואיזו משמעות להחדיר לחיים. במובן מסוים לאדם יש את הכוח לדחות ולהתנער מהגדרות, מתוויות וסמלי סטאטוס שנכרכים סביבו עוד מלידתו. מתוך אותו מאבק פנימי נתונה בידיו האפשרות לצמוח, להתקדש ולהשיג משמעות לחייו."

    אני חייבת לחזור לשיעור תניא שבועי, הזכרת לי כמה זה מענג.

  3. עוד שאלה

    האם כל המאמרים כאן באתר הם של יחיאל הררי?

    תודה

  4. שלום.
    הבנתי ממך שספר התניא נכתב לבינוני וכל אחד יכול להיות מועמד לכינוי הזה,כשעושה את עבודתו בתמידות,אפשר להגיד שכל אדם ששולט בשלושת לבושי נפשו לזמן מה נקרא אז בינוני?
    ואם כן לאן מתקדמים? הרי העבודה היא נשמעת אחידה בכל הזמנים,לשים את ה'אני' בצד להתכופף ןלהתבטל למשמעות והכוונה שהדבר?ואם אתה נופל נקרא שאתה לא באמת בינוני.
    ואדם בלי נפילות חייו להיוולד כך לא?

    • שרה, את צודקת שהבעיה נשמעת חד גונית – ה"אני", אבל ההשתקפויות שלה מאוד צבעוניות ורבות מעללים. הבינוני לכאורה לא נופל. אבל אין לו כמעט מצב שהוא אינו נדרש להתמודד. כנראה יעלו לו הרהורים יצריים, אולי יתחשק לו לרכל, ויתכן גם שתהיה לו נטייה לעצבות ומרירות לא בריאה. אבל הוא ינצח את אלה כל רגע מחדש. הוא לא יאפשר להם לתפוס בו מקום.
      הבינוני אינו יכול לשלוט למפרע בשלושת לבושי נפשו. זהו, הוא ניצח את הנטייה לעצבות מעתה ועד עולם. סכנת העצבות, כדוגמה, לעולם תארוב לו. כך שהאתגר מתגלגל בכל רגע לפתחו, וכנראה, אומר בעל התניא, שלשם כך, לשם האתגר הזה הוא נברא.

  5. תודה רבה,
    אם בינוני הוא אדם שאף פעם לא נופל בשלושת לבושיו אלא מתמודד עם דחיית עליית הרהורים ונטיות קיימות,אז סדר העבודה גדול מששיערתי.
    על מנת להגיע לדרגה זאת יצטרך להתנזר זמן לא מבוטל כדי להכיר בכל נטיותיו שמטרתיו להפילו ובכל תרחישי חייו ,בהתחשב בעובדה שזמן החיים שלנו הוא אמור להיות ההווה,שגרת חיים העמוסה לא מאפשרת עבודה שכזאת זאת,או שהתבוננות בכל האמור צריך להערך בין כותלי השגרה,בשעת ההתמודדות עצמה? שאז זאת העבודת חד גוונית שעליה דיברנו ה"אני"?
    מכאן או שם נשמע רחוק להשגה.

  6. תודה רבה,
    אם בינוני הוא אדם שאף פעם לא נופל בשלושת לבושיו אלא מתמודד עם דחיית עליית הרהורים ונטיות קיימות,אז סדר העבודה גדול מששיערתי.
    על מנת להגיע לדרגה זאת יצטרך האדם להתנזר זמן לא מבוטל כדי להכיר בכל נטיותיו שמטרתיו להפילו ובכל תרחישי חייו ,בהתחשב בעובדה שזמן החיים שלנו הוא אמור להיות ההווה,שגרת חיים העמוסה לא מאפשרת עבודה שכזאת ,או שהתבוננות בכל האמור צריכה להערך בין כותלי השגרה,בשעת ההתמודדות עצמה? שאז זאת עבודה האחידה שעליה דיברנו ה"אני"?
    מכאן או שם נשמע רחוק להשגה.

    • שרה, אל תרפי ידיים 🙂 בוודאי שזו עבודת חיים קשה ביותר, אבל אחד המסרים הכי משמעותיים של התניא היא שזה אפשרי ובר השגה. ויותר מכך, לשם כך נבראנו. העבודה היא בחיי היומיום, בתוך השיגרה ובכל פעולה, מחשבה ודיבור שלנו.
      זה כמו לראות מישהו רץ מרתון והכורסא ולא להאמין שזה אפשרי. אבל אם מתאמנים בסופו של דבר כמעט כל אחד מסוגל לעשות זאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *