שבת ישראלית ואמונת השלוחים

היוזמה היפה של ארגון הלל לסעודת שבת משותפת, דתיים ולא דתיים, צברה תאוצה ועשויה לקרום עור וגידים בשבת הנוכחית, שבת פרשת חיי שרה. ליוזמה הצטרפו אנשי ציבור וידוענים לא מעטים. לפי הפרסומים, יו”ר מרצ, זהבה גלאון תתארח אצל ח”כ עליזה לביא. ח”כ זבולון כלפה ייארח את עדי קול. וגם קובי עוז, עוזי דיין וזאב בילסקי ימצאו מארחים דתיים. הרעיון של השבת חשוב, על-פי אתר הלל – לבנות גשר בין הציבורים השונים, לחזק את הלכידות החברתית ולמצב את השבת כבעלת ערך קהילתי וכמרכיב חיוני בזהות היהודית.

אצל רוב הדתיים שאני מכיר, לא דתיים מתארחים באופן קבוע. מעניין מה יש בערכה המופצת כתוכן לשבת
אצל רוב הדתיים שאני מכיר, לא דתיים מתארחים באופן קבוע. מעניין מה יש בערכה המופצת כתוכן לשבת

הפרסום של “שבת ישראלית” זכה בעדכונים הלכתיים, שנועדו עבור המארח הדתי. העדכונים עסקו בשאלה האם מותר להזמין לשבת מי שיודעים שיגיע ברכב, וכיצד יש לעשות זאת. הטיעון ההלכתי המתיר את ההזמנה אינו קשור בסיבות בגינן זהבה גלאון הסכימה להשתתף במיזם. הטיעון ההלכתי קשור להפצת רוח היהדות – “לחוויית השבת כוח מיוחד לקרב לערכי היהדות”. אם להוסיף ברוח ההלכה, מאחר והמארח גם אסור בדברי חול בשבת, סביר שהסועדים לא ידברו על פוליטיקה מוניציפלית או תקציב המדינה, אלא על רעיונות תורניים.

כיצד ניתן לאפשר עונג שבת המבוסס על חילולה? ההיתר ההלכתי נובע, על-פי האמור באתר ארגון הלל, מהמטרה לקרב יהודים זה לזה ולשמור על קשר לעולם של שבת ושל קדושה.

אם היה מדובר בפרויקט חב”די בקנה מידה כזה (למען האמת בפועל סעודות השבת הן הכלי המרכזי של שלוחי חב”ד לקירוב לרוח היהדות), מן הסתם היו מייד עולות הטענות הרגילות שמאחורי הסובלנות והרצון לבנות גשרים מסתתר רצון לקרב יהודים ליהדותם, כלומר לדתם. כלומר לדת היהודית ולא לזאת הרפורמית. אולם אין להתפלא על כך. כל הרעיון של אירוח, כפי שאנחנו למדים מאברהם אבינו ששלח את שרה לטרוח ולהכין עוגות לאורחים, נועד כדי שהמארח ישפיע על האורחים. המארח מקבל באירוח הזדמנות להציג את מלוא מרכולתו (וראו כאן ברשימה על הפרשה).

זה גם די הגיוני שלפרויקט החשוב הזה של ארגון הלל תהיה מטרה לקרב לעולמה של היהדות. לשכן הדתי ולשכן הלא דתי שייתארח אצלו אין שום ריב ומחלוקת, ולכן השבת ממילא נועדה לייצר צינור של השפעה. הגורמים שבמחלוקת נשארים מחוץ לתמונה. כשזהבה גלאון תתארח בבית שמש או אצל הרב גינזבורג ברמת אביב, יהיה מקום לשנות את המסקנה האמורה.

הקליפ המוצלח של אנדרדוס לשבת ישראלית

שבת יהודית באמריקה

המהמורות ההלכתיות של שבת ישראלית הן זעירות ביחס לשבת אמריקאית. בחוד החנית של קרוב יהודים ליהדותם בעולם עומדת כמובן תנועת חב”ד. אם בישראל הגשרים המדוברים נועדו להפחית את המתח הפוליטי, בתפוצות הגשרים נועדו למנוע את התדלדלותו של העם היהודי.

בפורומים החב”דים בחו”ל הסוגיות ההלכתיות הרבה יותר מורכבות. לכולם ברור שיהודי בחו”ל שלא יורשה להגיע ברכב לסעודת שבת פשוט לא יגיע. אבל מה עושים עם בן זוג לא יהודי של יהודיה בשבת? מה קורה כשחבר יהודי רוצה להזמין חברים לא יהודיים? וכיצד אם בכלל ניתן להתאים את תכני השיחה לאותו לא יהודי? שהרי אם אותו לא יהודי יקום מהסעודה בחוסר שביעות רצון בולט, הוא עתיד להשפיע על חברו היהודי.

למרות הרושם המתקבל, ההתבוללות היא לא הבעיה היהודית העולמית העיקרית. היא רק נגזרת של הבעיה. הבעיה העיקרית של היהדות היא יסודות האמונה. או נכון יותר אי הסכמה על יסודות אמונה ועל היחסים בין מרכיביה.

במידה רבה כדי לעצור את ההתבוללות צריך לפצח את סוד האמונה היהודית לאורך ההיסטוריה. להסכים במה יהודים האמינו ולמה. ברגע שתתבסס ההסכמה הזאת אפשר יהיה לגבש דרכים כיצד לקדם את האמונה הזאת.

כינוס השלוחים

לפני שנתיים יצאתי לניו-יורק. בשער הכניסה של היבשת, כפי שסיפרתי כאן וכאן, עצר אותי פקיד הדרכונים, וסיפר לי שגם הוא בדרכי התשובה. גם הוא נשאב לחיי אמונה. בניו-יורק ראיתי אלפי שלוחים מרחבי העולם נאספים בשכונת קראון הייטס למשך חמישה ימים. חמישה ימים עמוסי פעילות שבה הם מעבירים חוויות, רוקמים קשרים, טווים תוכניות, מגייסים תורמים ותרומות לטובת שליחותם ובעיקר מתחזקים לקראת המשך השליחות.

אני מניח ששליח בשכונה יהודית באנגליה זקוק להרבה פחות חיזוק מאשר שליח בעיירה באוקראינה הניזון מתרומות מועטות וקהל יעד לא פשוט. ככה זה בחיים. כל אחד והשליחות שלו. מה שבטוח, שכפי שכתבתי כאן על המצב הכלכלי של השלוחים והמבנה הכלכלי של השליחות, אף אחד אינו מלקק דבש.

גיוס כספים 

בלשון שוק העבודה, עבודת השליחות היא לעולם חסרת ביטחון תעסוקתי ויציבות. מי שכבר מגייס סכום כסף גדול, ירחיב את הפעילות ובמהרה ימצא עצמו נדרש להזין מערכת גדולה יותר. הפילנטרופיה מחזיקה את העולם היהודי. לא רק בחב”ד. כמעט בכל נישה שבה תמצאו תוכן יהודי. מצד שני, זה כך במידה מסוימת באוניברסיטאות, בבתי החולים וברוב מכוני המחקר. ובכל זאת, מהצד נראה שאין עבודה קשה יותר מאשר להיות גייס כספים.

גייס כספים, יהיה זה יו”ר עמותת סעד, נשיא אוניברסיטה, יו”ר בית חולים, או ועד מנהל של יישוב פריפריאלי, שלא מאמין במטרה שלשמה הוא מגייס את הכספים, מלאכתו היא כמעט בלתי אפשרית. היא בלתי אפשרית משום שמייד הדבר יהיה ניכר בו ומשום שזה כמעט בלתי אפשרי לבקש כסף עבור מטרות שאינך מאמין בהם.

זה אמנם משתנה משליח לשליח אך בהערכה גסה 70% מכספי השליחות באים מתרומות ועוד כ-30% מהכנסות עצמיות, קיום מערכות חינוך עצמאיות, מכירת מוצרי יודאיקה וכן הלאה.

למה נדרשתי להיבט הכלכלי של השליחות בפסקאות האחרונות – כי קריירה ופרנסה הם אחד התחומים הדומיננטיים והמכריעים בחיים המודרניים. אנשים הולכים אחר הפרנסה. הקושי הכלכלי המתמיד של רוב השלוחים מדגיש את הקושי בקיום מפעל השליחות. ובכל זאת יש היום יותר צעירים שמוכנים להתמסר לעבודת השליחות מאשר מקומות לשליחות.

נחזור לכינוס השלוחים. הביקור הנפלא בניו-יורק הוליד את “סודו של הרבי”, שניסה להבין את הרבי ואת כוח המשיכה שלו.

למרות הספר, לא הרגשתי שמיציתי את מפעל השליחות. חסרה בספר ההבנה במה מאמינים השלוחים, ולא מדוע הרבי הוא הכוח המניע. מהם יסודות האמונה של השלוחים? מהם המקורות של יסודות האמונה הללו? האם האמונה הזאת קשורה בעבותות במסורת היהודית רבת השנים, וכיצד?

אני לא מכניס כאן את ראשי בן גדולים, אבל מסיכום קצרצר של דבריהם ניתן לחלק בהכללה את עיקרי האמונה היהודית לארבעה מרכיבים עיקריים.

– הבורא

המרכיב הראשון באמונה הוא קיומו של הבורא. תפיסת הבורא ביהדות כפי שזאת מנוסחת בחסידות היא מערכת מורכבת של תובנות לוגיות המתבססות על אקסיומות אמוניות. תפיסת בורא, לפיה הבריאה נבראת בכל רגע מחדש היא מקור כוח אמוני עצום. שכן היא מעניקה לכל רגע משמעות חדשה ולכל רגע גם פוטנציאל חדש.

– תורה ומצוות

האמונה בבורא, ואפילו בבורא שמעורב בבריאה באופן מתמיד אינה ייחודית ליהדות, ולא מוצגת רק בחסידות. אולם ללא האמונה בתורה כדבר הבורא ובמצוות כציווי הבורא, היהדות הופכת לקורפוס של ידע תרבותי, היסטורי, פוליטי, שאינו מחוייב המציאות עבור היהודי.

– האדם

האמונה באדם כבעל פוטנציאל להשפיע ולשנות את העולם היא קריטית במחשבה היהודית ועומדת בייסוד המצוות. האדם יכול להשפיע במעשיו, בדיבורו ובתפילתו. ללא אמונה זאת, הכוח המועבר מהבורא לאדם מאבדת מחשיבותה. הכוח לשנות את המציאות היא דווקא בידי בני האדם.

– גאולה ומשיח

ולבסוף, העיקר הרביעי ביהדות הוא תפיסת הגאולה והמשיח. האמונה שלהתחלה יש סוף. שלבריאה יש תכלית. ובאופן פרדוכסלי לתפקיד האקזיסטנציאלי של האדם כאן ועכשיו, אמונת הגאולה היא התכלית.

לא מרבים לדבר על זה. יש בעצם שני כינוסי שלוחים. זה של המנגנון המשיחיסטי וזה הממסדי
לא מרבים לדבר על זה. יש בעצם שני כינוסי שלוחים. זה של המנגנון המשיחיסטי וזה הממסדי ושניהם מתקיימים בו זמנית

יהדות ללא ארבעת העיקריים הללו היא יהדות חסרה, או בעצם לא יהדות. ארבעת הרעיונות הללו שזורים זה בזה. קשורים בעבותות ומלווים את האמונה היהודית מראשיתה.

אלא שמרכז הכובד האמוני משתנה מדור לדור, מתקופה לתקופה וממקום למקום. פעם תמצאו את האמונה בבורא כייסוד מרכזי, פעם את לימוד התורה ומצוות, פעם את האדם בצלם הבורא ופעם את רעיונות הגאולה ומשיח.

בכל מקרה אלו הן תובנות תיאורטיות. האמונה ניכרת במעשים, בבחירות, בגישה. בהתמודדות היומיומית עם טרדות הפרנסה, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות, עם גידול הילדים, עם השפעות הגלובליזציה וכן הלאה. אמונה היא כוח מניע רב עוצמה המייצר שינוי במציאות. בלעדיה, היהדות לא יכולה להתקיים. המתבולל יכול להאמין בבורא, באדם, ואפילו בגאולה. אך אם ייאבד נדבך אחד, ייאבד את יהדותו.

ההווי של השלוחים רווי סיפורים קטנים כגדולים על מכשולים בפעילות שנפתרו בדרך מעין קוסמית. תמיד תמצאו איזה סיפור על שליח שקפץ בפועלו מעל ליכולתו, לכתחילה אריבער, ומצא עצמו עם חוב של מיליון שקלים או שלושה, נושים כעסניים ודד ליין קרוב. בזכות כוח האמונה וכמובן כוחו של הרבי הוא הצליח ברגע האחרון לגייס את הכסף ולהתגבר.

בכל זאת, השאלה נותרת בעינה, איך האמונה חודרת לחיי היומיום. איך היא מניעה לפעולה. מה מערכת הקשרים של האמונה והרציונליזם? מה היה המקום של האמונה אצל הרמב”ם? אצל רש”י? אצל רבי סעדיה גאון? ומה בין האמונה של גדולי האמונה לזאת של השליח החב”די?

לפצח את סוד האמונה בהיסטוריה של העם היהודי זה במידה רבה להבין מה קורה לאמונה בזמננו והאם ניתן להחיות אותה, על כל מרכיביה בקרב כלל העם היהודי.

בשבוע הבא אני שוב יוצא לכינוס השלוחים. הפעם לא כדי לגלות אודות הרבי אלא כדי להתחיל ולברר, ולא רק מהבחינה העיונית, אודות עוצמת האמונה, והאפשרות של זאת להיהפך לנחלת כלל העם היהודי.

כשאחזור, אתם מוזמנים לבוא ולעשות שבת. בכל שבת. לא רק ב”חיי שרה”.

Print Friendly

תבדקו גם

מי מלך, מי?

יש לו שמות רבים: “יש”, “ישות”, “יצר הרע”, “סטרא אחרא”. אבל אני הכי אוהב את …

תגובה אחת

  1. אמונה היא על שכלית כמו שהכיפה היא מעל הראש.

    מאמינים בקב”ה שהוא כל יכול ומעביר את השפע הגשמי והרוחני דרך משה שבדור. כמו בני ישראל במדבר, דבר לא השתנה, מן ממשיך לרדת מן השמים ומים יוצאים מהסלע ממש. גם במציאות המודרנית האמונה היא אותה אמונה והיא מגיעה לשיאים חדשים בדור הגאולה שחשוך מאד מגילוי א-לוקי אבל מי שיבקש אותו ויתקשר לרבי יראה את הגילוי במידה גדושה עד לשכרון חושים ממש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software