איך לשפוט בצורה חיובית – פסיכולוגיה בפרשה, כי תבוא

כל אדם רוצה שישפטו אותו בעין טובה, שיראו את ההיבטים החיוביים בפעולות שלו, שיבינו אותו. ואם זה מה שאנחנו רוצים מהסביבה שלנו, זה גם מה שאנחנו צריכים לתת.

מקורות

• דברים כו טו

הַשְׁקִ֩יפָה֩ מִמְּע֨וֹן קׇדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ 

בקשת כנסת ישראל מהקב"ה – תראה אותי

• רש"י

השקיפה ממעון קדשך. עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה אַתָּה מַה שֶּׁעָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת (ספרי), שֶׁאָמַרְתָּ (ויקרא כ"ו) "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ … וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם":

• בראשית יח

הֲיִפָּלֵ֥א מה' דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן׃

וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י ׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ׃

וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל־פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם׃

רש"י – וישקיפו. כָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּמִּקְרָא לְרָעָה חוּץ מֵהַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ (דברים כ"ו), שֶׁגָּדוֹל כֹּחַ מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שֶׁהוֹפֵך מִדַּת הָרֹגֶז לְרַחֲמִים:

• מדרש שכל טוב, בראשית י״ח:ט״ז:ב׳

וישקיפו על פני סדום. כל מקום שנאמר השקפה אינו אלא ממקום גבוה למקום נמוך,

וכה"א השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים כו טו),

וישקף אבימלך (בראשית כו ח), בעד החלון נשקפה (שופטים ה כח), ולפי שהיו בחברון שהוא מקום גבוה והיו פונים לסדום שהיא ארץ שפלה ומישור, לכך כתיב וישקיפו:

וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃ – אבימלך רוצה את רבקה אשת יצחק. – הבטה לא טובה.

יש הרבה שמספרים שכעסו על מישהו שחתך אותם ואז גילו שהוא נוסע לטיפול רפואי.

• כלי יקר

כל השקיפה לרעה חוץ ממתנת עניים המהפך רוגז לרחמנות, והוא בזכות מדת הרחמנות שבאדם שמהפך מדת אכזריות שבו לרחמנות כך הקב"ה מהפך רוגז לרחמנות.

• האדמו"ר מאיזביצה. זו הבקשה שלי – שלא ידקדקו איתי

מי השלוח, חלק א, ספר דברים, כי תבוא ו׳

השקיפה ממעון קדשך מן השמים. השקפה היינו הבטה ביותר לכל אחד לא בתוך הכלל,

כי הנה בכל מקום כשהש"י מביט לאדם ביחוד אז מאד יפחד לב האדם,

כי נגד הש"י מי יאמר זכיתי לבי, ורק כשהש"י מביט לכלל אז לב האדם בנייחא כמ"ש (מלכים ב' י"ד,י"ג) בתוך עמי אנוכי יושבת. כי כשהש"י משגיח בכלל אז אחד מברר את חבירו שהוא טוב, כי כל נפש הוא נקי בדבר אחד וכידוע,

אף כאן אף כי הש"י משגיח ביחוד ג"כ טוב…

• תבין מניעים – שני סוגי השקפות – פנימי ורוחני וחיצוני כללי

אורח חיים

השקיפה ממעון וגו'. צריך לדעת למה כפל לומר ממעון וגו' מן השמים, ואם לכנות שם מקומו יתברך בלשון קדושה היה לו לומר על זה הדרך השקיפה ממעון וגו' השמים.

ונראה שהכתוב יעיר סוד אחד והוא כי האדון ברוך הוא הכין ב' השפעות למעלה,

א' השפעת הרוחניות שהם הנפשות הטהורות,

ואחד השפעת הטוב לחיות הנבראים שהוא מזון לכל, ושנים אלו יקראו להם רבותינו ז"ל (זוה"ק) זיווג,

שכל שיש בבחינת משפיע ובחינת נשפע יתכנו בשם זיווג,

ואמרו המקובלים שמיום שנחרב הבית נפסק השפעת הנשמות ולא נשאר אלא השפעת חיות העולמות שהוא מוכרח לקיום העולמות, והוא אומרו השקיפה ממעון קדשך כנגד השפעת הנשמות, והשקפה זו היא עליונה במקום גבוה הנקרא קודש, וכבר גילו המקובלים (זוהר ח"ב קכ"א.)

מה בין הדרגת קודש להדרגת קדוש כי קדוש למעלה והמשכיל יבין, וכנגד השפעת חיות העולמות אמר מן השמים זה זיווג למטה מהראשון, ואמר כנגד מאמר השקיפה וברך את עמך ופירשו רבותינו ז"ל (מע"ש פ"ה מי"ג) בבנים ובנות, וזה יצדיק פירושינו שעל זווג הנשמות הוא אומר, וכנגד מאמר את השמים אמר ואת האדמה שהיא ברכת המזון ונכון:

תסתכל עלי בעין פנימית, שאנחנו אחד – לא בחיצוניות

אל תסתכל מריחוק וצמצום.

המשך תער"ב, חלק שלישי , המשך בכתב, שלא נאמר, א'תט

והנה כתי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו'

השקפה זאת היא מבחי' כח הראי' עצמה ובאה ע"י ישראל דוקא שנק' אישון עינו כו',

וזהו וברך את עמך ישראל כו' והיינו שזהו ההשגחה מבחי' עצם האור שלמעלה מבחי' הכלים כו'. דהנה ידוע שיש ב' מיני השגחה

הא' השגחה דשם אלקים שזהו מבחי' חיצוניות האור וחיצוניות הכלים כו', דהשגחה זו באה ע"י ממוצעים רבים בהסתר והעלם אחר העלם כו' וכנ"ל שהיא ההשפעה שע"י אמצעות המלאכים שבהם וע"י מתעלם ומתגשם האור כו', וכמו שמשתל' ממדרי' למדרי' בעולמות בי"ע באה ההשפעה ע"י השרים העליונים שהן ע' שרים דנוגה שמתלבש בלבוש הטבע כו',

וכמ"ש במ"א בענין וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה בבחי' עשי' דוקא כו'.

והב' היא ההשגחה דשם הוי' שהיא מבחי' פנימיות האור ופנימיות הכלים והיא השגחה פנימיות ורוחניות שאינה באה ע"י ממוצעים ואינו מתעבה ומתגשם כלל כו', וכמ"ש הרמ"ז פ' שלח דקנ"ח ע"א וז"ל ועוד נודע שב' מיני שפע הם א' הנמשך מלמעלה כו' לזון את כל העולמות כו' וזה הולך ומתעבה ממדרי' למדרי',

והמין הב' הוא העובר דרך מעביר ואינו מתמעט אלא מתעבה (אפשר צ"ל ולא מתעבה) מראש ועד סוף עכ"ל, והיינו בחי' פנימיות ועצמות האור שאינו מתעבה ומתגשם ואינו משתנה ממדרי' למדרי' כו', והמשכה זו היא לנש"י שהן מבחי' פנימיות הכלים ומבחי' פנימיות האור כו' ושרשם מבחי' פנימיות ועצמות א"ס כו' וכמשנת"ל בענין טהורה היא כו'.

וזהו שישראל נק' אישון עינו כי זה הוא עיקר הראי' גבוה הרבה במדרי' מבחי' הראי' ע"י כלי העין כו', והוא מ"ש היוצר עין הלא יביט פי' הלא יביט בעצמו שלא ע"י עין שהיא הראי' בעצם האור כו',

כמו אוהד כדורגל – תבין.

האזינו – כִּ֛י חֵ֥לֶק ה' עַמּ֑וֹ יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ׃

יִמְצָאֵ֙הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן יְסֹֽבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ׃

• תורת מנחם, יח – שנת תשי"ז, חלק ראשון, 115

מאיזה מקום אתה רואה – של נפרדות או חיבור

ויובן ע"פ המאמר של אדמו"ר הזקן50 בביאור הפסוק89 "יצרנהו כאישון עינו", ש"אישון עינו" קאי על בנ"י, שהרי נקראו בבת עינו של הקב"ה, כמאמר רז"ל90 "כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה", ומבאר כמה פירושים ב"אישון עינו":

א) בתחלת המאמר מבאר שבאישון שבעין נמצא כח הראי' עצמה, דלא כמו בכללות כלי העין שהוא רק כלי ולבוש בעלמא לכח הראי' הרוחני להיות נתפס במהות ראי' גשמית, כמו אשר יביט האדם בכלי הזכוכית הבהירה וכיו"ב.

וממשיך לבאר שזהו החילוק בין מלאכים לנשמות, שמלאכים נקראים "עיני ה'"91, בדוגמת כללות העין שהוא רק כלי ולבוש, ונשמות נקראים "אישון עינו", בדוגמת עצם כח הראי' – לפי שמלאכים נבראו מבחי' הדיבור בלבד, משא"כ נשמות ישראל ש"עלו במחשבה"92.

ומביא שם מ"ש93 "השקיפה ממעון קדשך מן השמים", ומבאר ש"השקפה זאת מבחי' כח הראי' עצמה היא באה, והשקפה והשגחה זו באה ע"י ישראל דוקא שנקראו אישון עינו" – דיש לומר בביאור המשך הענין, שהשקפה זו מהפכת הענינים הבלתי-רצויים לטובה, כמארז"ל94 "כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך .. שהופך כו'", ולכן, מלאכים שהם בחי' כלי ולבוש בלבד, אין בכחם לשנות ולהפוך כו', ורק בנ"י שנקראים "אישון עינו", בדוגמת כח הראי' עצמה, בכחם לשנות ולהפוך לטוב.

ב) בהמשך המאמר מבאר שאישון עינו "הוא השחור שבעין .. שהראי' אשר בעין הוא דוקא בשחור שבעין ולא בלובן אשר סביבה .. והנמשל מזה מובן למעלה דכנס"י נקראת אישון עינו מצד בחי' בירור הנפש הבהמית שמלביש ומחשיך אור הנפש האלקית, וכשמתהפך רע לטוב וחשיכא לנהורא .. אזי גורמים עיקר הארת גילוי אלקות כי הראי' הרוחנית, כמו עד"מ שאור המאיר בעין הוא בשחור שבעין דוקא להיותו המסתיר האור .. וע"י שנהפך החושך לאור מאיר אור הראי'".

ג) ובהמשך המאמר מבאר ש"ע"י האישון מתפשטת כח הראי' למרחוק להיותה מצמצמת האור כמשל כלי ההבטה כו', וז"ש במשה וראית אותה גו' כי מנגד תראה את הארץ גו'95, כי משה רעיא מהימנא הי' משגיח בארץ מרחוק בבחי' הבטה דראי' בלבד, לפי שראי' שבעין נמשכת למרחוק, ולהיות מעלת משה גבוה הרבה מאד, ע"כ רק בבחי' ראי' השגיח עליו ובראי' המשיך, כי שרש משה מבחי' הראי' דחכמה, כמ"ש96 וירא ראשית לו".

האִישׁוֹן הוא החור השחור שבמרכז הקשתית שבעין. כלומר למעשה האישון אינו בדיוק איבר אנטומי, אלא השם שניתן לחור באיבר אחר. תפקיד האישון לאפשר לאור להיכנס לעין ולהיקלט ברשתית שבחלק העמוק של העין, ושם להיות מומר לאותות חשמליים שיגיעו למוח ויִתָּפְסוּ שם כתמונה.

• הרבי מליובאוויטש – מאמר השקיפה ממעון קדשך תשכ"ז – תשפוט לפי המעשים-  בלי סטיגמות

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל¹, ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה² [שאמרו בח"י אלול הראשון בבואו לארה"ב בפעם השני' ע"מ לדור, והקביעות דח"י אלול אז היתה בש"פ תבוא, כבשנה זו] מה שאומר את עמך את ישראל, הרי עם ה' (עמך) הם ישראל וישראל הם עם ה', ולמה מפרט שניהם. כן צ"ע, דמזה שאומר את עמך את ישראל (ולא את עמך ישראל), משמע שעמך וישראל (בפסוק זה) הם שני ענינים. וצריך להבין (כמו שמדייק בהמאמר),

הרי הענין דישראל הוא למעלה מהענין דעמך [וכמובן גם מזה דשם עם מורה (לפעמים) על היפך השבח³, ושם ישראל הוא על שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל⁴], וכאן מקדים עמך לישראל.

ב) וישלומר, דהמבואר בהמאמר, דמזה שאומר את עמך את ישראל משמע שהם שני ענינים, מיוסד על מה שאמרו רז"ל⁵ עה"פ⁶ על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל, על הפסיק הענין⁷. ועפ"ז יש להוסיף, שמהיתור דאת למדין לא רק שעמך וישראל הם שני ענינים⁸, אלא שגם בוברך את עמך את ישראל שני ענינים, ברכה לעמך וברכה לישראל⁹. וצריך להבין החילוק שבין ב' הברכות, ושהברכה לעמך היא קודמת להברכה לישראל.

ג) ולבארזה מקדים בהמאמר דאיתא בירושלמי¹⁰ בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצוה, שכל השקפה שבתורה ארורה וזה בלשון ברכה.

דע"י קיום המצוות מהפכים את הקללה לברכה [ובהמשך לזה מבאר הפסוק¹¹ ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך הוי' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך הוי' אלקיך, שאומר ג' פעמים הוי' אלקיך, כדלקמן סעיף ד]. ולאח"ז¹² מבאר שני הסוגים דעמך וישראל, דיודעי תורה ויושבי אהל הם ישראל,

ואנשים פשוטים שמקיימים תורה ומצוות בתמימות ובפשטות הם עם הוי' (עמך)¹³.

ומקדים עמך לישראל, כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה¹⁴ ועושי מצוה מהפכים את הקללה לברכה.

וישלומר, שהשייכות דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה לזה שמקדים עמך לישראל, הוא, כי מזה שגדול תלמוד הוא לפי¹⁵ שהתלמוד מביא לידי מעשה מוכח שהמעשה הוא העיקר¹⁶. אלא שזה בלבד אינו ביאור מספיק על זה שמקדים עמך (מקיימי מצוות) לישראל (לומדי תורה), שהרי במרז"ל זה עצמו אומר גדול תלמוד.

ולכן מוסיף שעושי מצוה מהפכים הקללה לברכה, היינו שבענין זה (דהפיכת קללה לברכה) מתגלה המעלה שבמעשה לגבי תלמוד (ע"ד לע"ל שאז יהי' מעשה גדול¹⁷). וכיון שענין השקיפה גו' וברך הוא הפיכת קללה לברכה (כנ"ל מירושלמי) לכן מקדים עמך לישראל.

וזהו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל, ומבואר בהמאמר דהטעם שמקדים עמך לישראל הוא כי עיקר הגילוי הוא במעשה, דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה ועושי מצוה מהפכים את הקללה לברכה, דעיקר המעלה דמעשה הוא בעבודת התשובה שמהפכת זדונות (קללה) לזכיות (ברכה).

יצא לאור בקונטרס ח"י אלול – תש"נ, "לקראת יום הבהיר ח"י אלול, יום הולדת את שני המאורות הגדולים, הבעש"ט (בשנת נח"ת) ואדמו"ר הזקן (בשנת קה"ת) .. יום ג' פ' תבוא יד אלול,שנת ה'תש"נ".