רשימות קריאה

מזל

מהו מזל? למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים ש'יש לו מזל'. מזל, לשון נוזל, הוא אפשרות להמשכת סיוע מהעליונים, למעלה מהעבודה העצמית. למעלה מהסדירות הטבעית הברורה לאדם. מזל הוא זכייה בדבר שאינו נובע במישרין מיגיעת האדם. המזל הוא מלשון "יזל מים מדליו"1, דבר הנוזל מלמעלה למטה. המזל הוא המזיל את ההמשכה מלמעלה. עצם הנשמה, החלק בנשמה במדרגה גבוהה וקדושה שאינו מתלבש בגוף, נקרא מזל. חיות הנפש המתפשטת בגוף היא רק הארה וזיו של הנשמה. למרות שעצם הנשמה אינו מוגדר בתוך הגוף כי אם רק חופף לו, בכל זאת יש לו השפעה מסוימת על הגוף, הנוזלת מהמקום הגבוה בו שורה חלק הנשמה לחלק הנפש המחיה את הגוף2. לכן מזל הוא על דרך מציאה. כפי שכשאירוע יוצא דופן מתקיים, כך שלמרות שבדרך שסטטיסטית הוא אולי אפשרי, נוצרת התחושה של זכייה בסיוע חיצוני כלשהו. בספר דניאל מסופר על חזון שראה דניאל על-ידי מלאך. האנשים שהיו ליד דניאל בזמן שראה את החזון, נתקפו חרדה גדולה וברחו להתחבא, למרות שלא ראו את המראה3.הגמרא שואלת מדוע נבהלו האנשים שהיו לצד דניאל אם לא ראו דבר, ועונה כי 'אף על גב דאיהו לא חזי, מזלייהו חזי', למרות שהם לא ראו, מזלם ראה4. המזל הוא כאמור החלק הגבוה בנשמה. וכך המזל גרם להשפעת חרדה ופחד למרות שהנפש המלובשת בעולם התחתון לא…

'והחי יתן אל לבו'

מילים ראשונות לזכרו של אבי, יוסף בן משה, שנפטר ביום ז' שבט ה'תשס"ט.

העלם וגילוי – על הכמיהה לבית המקדש

זהו בהחלט נושא נפיץ, ולכן זקוק לעיון. ולו ראשוני וכללי בלבד. מדוע המאמינים כמהים כל-כך להשבת בית המקדש למקומו? מדוע צריך מקום מסוים, ספציפי, ובמקרה דנן, די בעייתי, כמשכן לבורא? האם זו לא סתירה לתפיסה החסידית שאין מקום הפנוי מהנוכחות האלוקית? פורסם במקור ב-6.8.08

'וחד חרוב' – סוף עונת הגלגולים

החרוב מייצג סוג של משיחיות אקזיסטנציאליסטית. הוא מוציא פירותיו לאט, ודווקא ככזה החרוב קשור יותר מכל לתורת הגאולה היהודית מצד אחד, ומצד שני להדגשת התהליך, הדרך, על-פני התוצאה. בתקופת החרוב גם ייפסקו הגלגולים. גלגולי הנשמות. (וכנראה גם מעברי הדירות).

עוברים דירה? בית חדש? מה המשמעות הפנימית?

בניית בית חדש ומעבר דירה הם אמנם מרגשים ומשמחים אך גם לא פחות מלחיצים ומעייפים. לכן אומרים חכמים כי 'כל העוסק בבנין מתמסכן'. מצד שני 'כל אדם שאין לו בית אינו אדם'. לבית תכונות מיוחדות שבהן תלויה שלמות האדם. מה הופך את הבית לגורם שבו תלויה שלמותנו?

על המדור

על מנת להכיר את רעיונות הקבלה והחסידות יש צורך להבין, ולו באופן ראשוני, את המשמעות של סדרת מושגים החוזרים על עצמם בהיבטים שונים. סקירה כללית של מושגים אלה מאפשרת לייסד באמצעותם את בניין ההבנה החסידית. רוב המושגים בחסידות אינם זרים לעולמו של הפרט. הסיבה לכך נעוצה בייחודיות שיטת ההתבוננות שפיתחה החסידות. על-פי שיטה זו כל המתואר בתורה מתרחש גם כעת, בעולם המציאות, ויתרה מכך, הוא גם ביטוי למתחולל בנפשו של האדם. האדם הוא בבואה של המציאות. לכל מה שקיים בעולם, המכונה 'גוף גדול'1, יש מקבילה ב'עולם הקטן'2, הוא האדם. כך את הבורא ואת המתרחש בעולם אפשר להשיג רק מתוך התבוננות פנימית. ועוד, אנו יכולים להכיר את אלוקים ואת הבריאה טוב יותר על-ידי התבוננות בעצמנו. ולא זו בלבד אלא שרק מתוך גדרות הבנתנו ועד גדרות מוגבלותנו אנו יכולים להכיר את האלוקים. על-פי תפיסת החסידות, הקב"ה ברא את האדם כך שמנפשו ומגופו משתקף מבנה האלוקות. מאחר והקב"ה נפח באדם נשמת אלוקה ממש3, אזי גם באדם קיים ניצוץ אלוקי. חשיפתו מאפשרת לימוד על העליון, עד המידה שבה מתאפשר לנו ללמוד אודותיו. יתר על כן, כל התמקדות מכוונת ושיטתית של האדם בענייני העולם הזה מביאים לחשיפה של האלוקי. שכן היהדות מכירה כי הקב"ה מצוי בכל מקום, שנאמר בספר תיקוני הזהר: "לית אתר פנוי מיניה"4, שאין מקום פנוי ממנו5.…

העולמות – אצילות, בריאה, יצירה ועשייה

פנימיות התורה מלמדת אודות מספר עולמות, כאשר ארבעה מהם רלוונטיים לאדם: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. שלושת העולמות התחתונים, בריאה יצירה ועשייה, מצויים במרחק ניכר מעולם האצילות, שאינו בר-השגה עבור האדם מן השורה. עולם האצילות הוא מלשון אצלו וסָמוך, כלומר סָמוך יותר לבורא. פרוש נוסף לעולם האצילות הוא לשון הצלה והפרשה, המלמד על היות עולם זה אמנם בחינת עולם, לשון העלם, אך נחשב לחלק מעולמות האין-סוף. לעומת עולם האצילות, עולם הבריאה והעולמות שתחתיו, הם כבר בבחינת יֵש מֵאַין. המיוחד בעולם האצילות הוא שהאור האלוקי מצוי בו בתכלית הגלוי, ואינו דומה להסתר על האור האלוקי בעולמות הבריאה, יצירה ועשייה1. [1] האמור נוגע לאור האלוקי במדרגת 'ממלא כל עלמין', ולא לבחינת 'סובב כל עלמין' המאירה בכל העולמות בשווה. ראה: המאמר 'באתי לגני" שם, ה'תשי"י.

מבנה השכל

השכל מורכב משלושה כוחות. הכח הראשון הוא כח המשכיל המכונה חכמה. השני הוא כח ההשגה הנקראבינה, ושלישי הוא כח ההתקשרות – הדעת. שלמה המלך אומר 'בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר'1. החכמה היא הקשר לאין סוף, מקור הגילוי המוליד רעיון במוחו של אדם. החכמה, הרעיון העולה בשכל האדם, היא רק נקודה, תמצית של מגוון פרטים החבויים ברעיון. נקודת החכמה היא רק התחלת הגילוי. הרעיון עדיין אינו נהיר לאדם לגמרי. הגילוי רק מנצנץ, נוגע לא נוגע, ומצפה לחילוץ והבהרה. תהליך חשיפת הפרטים הגנוזים בנקודת החכמה מתבצע על-ידי הבינה. האדם מקרב באמצעות הבינה את העניין שצץ במוחו אל מושגיו במספר דרכים, ובהם משלים, דימויים וניסויים, שנועדו לבחון את סדירות הופעתו של הרעיון וביטויו בעולם2. באם כח החכמה הוא הקליטה ראשונית של הרעיון, הבינה היא חקירתו וניתוחו, הדעת היא ההתמדה המביאה לידי התקשרות לנושא. ההתמדה וההתמקדות מפגישים את האדם עם נקודות מבט שונות, צפויות ובלתי צפויות, באותו רעיון או נושא בו עסק, ואף מולידים יחס רגשי לאותו עניין3. לכן הדעת נחשבת גם כמפתח לעולם הרגשות, כגורם המעודד את רגשות האדם לפעול4. [1] משלי כד, ג, ד. [2] ישנם שלושה היבטים לבינה – עומק רוחב ואורך. ראו: אדמו"ר האמצעי, נר מצוה ותורה אור, שער היחוד, קט, ב. [3] חשיבות הדעת,…

שלוש דרגות בבורא

בהכללה, ישנן מספר דרגות בבחינת הבורא. ישנה מדרגה שבה הקב"ה 'ממלא כל עלמין', ממלא את כל העולמות. דרגה זו מציינת את מידת ההתלבשות האלוקית בעולמות. על האור האלוקי ברובד זה נאמר 'מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם'1. דרגה אחרת היא דרגת 'סובב כל עלמין', שבה הקב"ה אינו מתלבש בתוך העולמות בצורה פרטית אלא מקיפם, כאור כללי. שנאמר, 'את השמים ואת הארץ אני מלא'2. דרגת 'הסובב' היא מקור אפשרות ההתהוות של דבר יש מאין, אולם אופן ההתהוות תלוי בדרגת האור 'הממלא כל עלמין'. לכן דרגת האור "הסובב כל עלמין', המאירה בשווה על העולם ומצויה בכל מקום3, אינה מורגשת במציאות, ומצויה בהעלם. לעומתה בדרגת 'הממלא', מתחלק כל דבר בעולם לפי ערכו או לפי יכולתו לשאת את האור4.הפניית פנים של הצד הזכרי לצד הנקבי מתירה המשכה רבה יותר של אור אלוקי מנקודת ה'סובב כל עלמין', המקיפה את העולמות, לדרגת ה'ממלא כל עלמין'. הדרגה השלישית חורגת מבחינת עולם ונקראת דרגת 'כולא קמיא כלא חשיב', שלפניה כלום אינו נחשב. [1] מדרש שחר טוב, ק"ג, א. ולהפך, מה הקב"ה מלא כל העולם, אף הנשמה מלאה את כל הגוף', ברכות י, ב. [2] ירמיה כג, כד. [3] 'לית אתר פנוי מיניה', אין מקום ריק ממנו, ראה תיקוני זוהר בהקדמה. [4] 'איהו ממלא כל…

כף הקלע

כף הקלע כמהלך של טיהור הנפש מדברים בטלים, בעולם הזה ובעולם הבא

מבנה הנפש

ספר התניא מלמד על שתי נפשות הפועלות באדם ומנהלות ביניהן מאבק מתמשך על השליטה בגוף האדם, מחשבותיו, דיבורו והתנהגותו בפועל. הנפשות משולות לשני מלכים הנלחמים זה בזה בניסיון לשלוט בעיר קטנה המדומה לגוף האדם1. על שתי הנפשות הקיימות באדם אנו למדים כבר משני תיאורי בריאת האדם המצויים בספר בראשית2. ככתוב בישעיה: 'אומר ונשמות אני עשיתי'3. נפש אחת, המכונה נפש אלוקית, על שום שמקורה הישיר הוא מהאלוקי4 מאופיינת בשאיפתה לשוב חזרה לכור מחצבתה. אין לה עניין בהנאות הגשמיות ולכן היא מוכנה לוותר עליהם כדי להתייחד עם קונה. הנפש האחרת, המכונה בעיקר הנפש הבהמית, מאופיינת בתחושת 'אני ואפסי עוד'5, אני מרכז העולם. יחסה של נפש זו עם העולם הסובב מושתת על בחינת מתמדת של נתינה וקבלה. כשהתורה מתארת את בריאת העולם, היא משתמשת בלשון דיבור. מנגד, נפשו האלוקית של האדם לא נבראה בדיבור כי אם בנפיחה. מכך ניתן ללמוד כי אלוקים ברא את העולם רק מחיצוניות הבל פיו. מהדיבור האלוקי נבראו העולמות שהם רק החיצוניות, שטח הפעולה, המבנים והתפאורה, לנזר הבריאה, האדם6. בעל התניא מסביר כי כאשר הקב"ה נפח באדם, הוא הביא את פנימיותו לאדם, והשאיר בו חלק מפנימיות זו. לכן הנשמה האלוקית באדם מקורה מפנימיות האלוקות ובלשון הזהר: 'מאן דנפח, מתוכיה נפח', תוכיות הנופח יוצאת בנפיחה7. ממשל הנפיחה שבתורה ניתן ללמוד, כאמור, כי…

כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו' – על הכעס, חלק ב'

צעדים ראשונים לקראת התגברות על מידת הכעס. מומלץ להקדים ולקרוא את הרשימה הראשונה: 'על כעס עצבים והתפרצויות'. פורסם במקור ב-22.7.08

פרק ב: פרעה חוגג יום הולדת

מי זה הפרעה שבי, ומדוע אם פרעה חוגג יום הולדת, גם אנחנו צריכים לקיים מנהג זה

על כעס, עצבים והתפרצויות

התקפי זעם בלתי נשלטים או סתם 'עצבים', גורמים נזק רב לנו ולסביבה. הכעס, וחוסר האונים שהוא מגלם, מצביעים על התעצמות הצד הבהמי שבנו. באופן טבעי, יש כאלה שהם בעלי 'פתיל קצר' יותר מאחרים. מה הוא הכעס – חלק א'. פורסם במקור ב-18.7.2008

זוגיות וקבלה, מה הקשר?

ארבעה נכנסו בפרדס. הראשון, בן עזאי, הציץ ומת. הוא מת בגלל שלא נשא אשה. אז מה הקשר בין לימוד פנימיות התורה וחיים בתוך מערכת זוגית? זהו שיש קשר, והדוק!

המשמעות הפנימית של הדיבור

מהי תקשורת ומהו דיבור? כיצד ניתן לכונן תקשורת מוצלחת? האם הבורא מדבר עם ברואיו? באיזה אופן ניתן להאזין לדיבורו של אלוקים? פנימיות התורה מלמדת על שני סוגי תקשורת שהאדם יכול לקיים עם סביבתו. הסוג הראשון מיוסד על טובות הנאה ותועלות. האדם מנהל מערכת פנקסנות, שבה הזולת נמדד לפי מידת האינטרס, הרגשי או החומרי, שהוא משרת. בתקשורת מהסוג השני, האדם מגמד מחשיבות צרכיו ונמנע מלהעמיד עצמו במרכז, כדי לזמן את הבורא כשותף ביחסיו עם הזולת. החיבור "המשמעות הפנימית של הדיבור" מעמיק בהכרת מנגנוני התקשורת בין בני-האדם, ורותם הכרות זו כדי לבחון כיצד ניתן להאזין לדיבור הבורא, המלווה את האדם במהלך חייו. בכח האזנה לדיבור האלוקי ללמד אותנו, המאזינים, איך ניתן לשתף את הקב"ה בקשר בין בני-האדם ובכך לפתח יחסים חברתיים במדרגה גבוהה יותר. חיבור זה, המהווה פרק יסודי בהבנת תורת הקבלה והחסידות, מצורף, במהדורה החדשה, המורחבת והמעודכנת, לספר 'יום הולדת'.

עבודת הזכרון

במסגרת המוגבלות האנושית, מלאכת הזכרון מבטאת את הצד חסר הגבול שבחיינו. ללא הזכרון אנו מאבדים מערכם של אירועים וחוויות. הזיכרון הוא הכלי המסייע לנו להחדיר משמעות בכל פרט בחיינו ובחיי הסובבים אותנו. פורסם במקור ב-14.7.2008

רצון הלב – להיות עצמי, חלק ג'

לקריאת חלק א', חלק ב' כיצד השגת העצמיות יכולה להיות תוצאה של רצון פנימי? היציאה מן המֵצר למרחב מומשלת ליציאת מצרים, המאורע ההיסטורי המכונן של העם היהודי. בכל דור ודור1 ובכל יום ויום2 האדם צריך לראות עצמו כמצוי ביציאת מצרים. על פי החסידות היציאה ממצרים גם היא אינה רק סיפור מקראי, כי אם תהליך מתמשך בנפש של היחלצות מהמֵיצרים וההגבלות הסוגרים על האדם את דרכו. היציאה ממצרים והתחלת צעידה במדבר, בארץ לא זרועה, כדי להגיע ל'ארץ טובה ורחבה' כרוכה בהתמודדות עם 'עמלקים', גורמים מפריעים המקררים את הרצון. במֵצרים יש דבר נעים ונוח. הם מגבילים. הגבול מונע התברברות. הוא מחייב ומחדיר בצד הבהמי תחושה של עונג, תחושה של שייכות למסגרת כלשהי, גם אם היא שלילית3. העבודה הפנימית, יציאת מצרים הפרטית, היא שמאפשרת השתחררות, ולו זמנית, מן המֵצר אל תחושת חרות. אולם כל זמן שהאדם עובד על יציאת המצרים הפרטית באמצעות כוחות נפשו, שכלו ורגשותיו, הוא לא יוכל לבנות מרחב עצמי אמיתי. השכל והרגשות הם כלים שיש בהם מדידה והגבלה. השכל כמו הרגשות, מכיל כמות מוגבלת של נפש, הבאה לידי ביטוי בלבושי הנפש, הם המחשבה, הדיבור והמעשה. הטעם והדעת הם תמיד גדורים. רק כאשר העבודה העצמית היא בבחינת 'רעותא דלבא', רצון הלב הנמצא בסתר הלב, שאינו לבוש בפנימיות הכלים, בשכל ובמדות, אזי…

בדרך אל העצמיות – להיות עצמי, חלק ב'

ברשימה הקודמת עסקנו במשמעות של להיות עצמי. כאן נתמקד במשא הפנימי להשגת העצמיות. ככל שעוסקים במלאכת הקילוף של הדברים החיצוניים, מגלים שהעצמיות היא דבר פנימי וחסר יותר. המחשבות הן לא עצמי, הן רק לבוש לנפש. כך גם המעשים והדיבור הם לא עצמי. גם השכל והרגשות, הכוחות הפנימיים של הנפש, שבהם מתלבשים לבושי הנפש, המחשבה, הדיבור והמעשה, הם לא עצמי, כי אם רק כוחות. הסיבה לכך שהשכל לא מייצר מרחב עצמי היא משום שהשכל מסייע לברר בין הטוב לרע. באמצעות השכל האדם בוחר את הנתיב הנכון עבורו. אולם גם אם הוא דוחה את הרע, מציאותו של הרע נותרת בעינה. המאבק על החירות באמצעות השכל והרגשות מתרחש כל רגע ורגע ולעולם אינו מסתיים. אדם שנגמל מעישון לאחר שנים ארוכות, לעולם יהיה מועד לשוב להרגלו. השכל, כפי שכבר הוזכר, מזמין שקלא וטריא, דיון לוגי. הכוח להיחלץ מימיצרים ולבנות מרחב פנימי טמון בחשיפת המושיע הפרטי, נקודת עצמות שהיא למעלה מטעם ודעת. נקודה זו היא המשה הפנימי, בבחינת התפשטות של משה רבינו בכל דור ודור ובכל אדם ואדם1. על-מנת לכונן מרחב עצמי יש צורך להישען על כוחות הנפש הפנימיים, השכל והרגשות2 מזה, ועל אמצעים שלמעלה מהשכל מזה. על עבודת האדם כנגד הקשיים החיצוניים והפנימיים נאמר בספר בראשית: "בחרבי ובקשתי"3. החרב היא כלי הנשק של האדם כנגד…

להיות עצמי – חלק א'

לבנות מרחב עצמי עצמי הוא לשון עצם. בניית מרחב עצמי היא במידה רבה התחברות למקור. אדם לעולם אינו יכול להיות עצמי מצדו הטבעי, מצד גופו הגשמי, הבהמי. עצם הוא יסוד שאינו משתנה כתוצאה מאינטרסים חולפים. החומרי הוא תמיד תועלתני, נתון להשפעות סביבתיות ותלוי בריבוי רצונות המתחלפים ומבלבלים את האדם. פעם החברה מטיפה לאופנה כזו ופעם לאחרת. האדם נתון, בעל כורחו, תחת מתקפת ריבוי רצונות. הבשורה הפסימית היא שהאדם הרגיל, בשל מבנה נפשו, לעולם אינו יכול להיחלץ מהריבוי הזה. לעד הוא כבול בתוכו. הבשורה האופטימית היא שהאדם מסוגל לבנות לו בהדרגה מרחב שבו הוא בשלב הראשון מתרחק מריבוי הרצונות, מנהייה אחר הבלבול וחוסר המיקוד, ובהדרגה, מייצר לו מקום שבו הוא פנימי. שבו הוא מתחבר עם היסודות האיתנים שלו. אותו מיקוד בדבר, שהוא חלק מבניית המרחב הפנימי, עוזר לאדם לאחר מכן בכל התמודדות. הוא חוזר אל המציאות טעון בכוחות של החיבור לעצמיות. הוא מצליח להתגבר לאחר ששאף אוויר צח ממעיינות עמוקים וזכים. מרחב עצמי זה לקבל את עצמי לא שלם. לקבל את עצמי כפי שאני, אך להכריז על פנייה מחוסר מיקוד לכיוון חיובי של התמקדות, וניסיון להיחלץ ממערכת הנורמות המונעת ממני להתרומם לעבר אפיקים חדשים. יחד עם זאת, הגבולות והקשיים, החיצוניים והפנימיים, המגדרים את דרכו של האדם, ברובם אינם חסרי טעם. דווקא מתוך…

קבלה, חסידות וניו-אייג'

מה מבדיל בין תנועות ה'עידן החדש' להוראת הקבלה והחסידות בזמננו? האם הפופולאריות של הקבלה והחסידות נשענת על אותם מאפיינים תרבותיים, כלכליים ופוליטיים, התורמים גם לצמיחת תנועות ה'עידן החדש'? מתוך הרצאה שהתקיימה בפורום חוקרי ה'עידן החדש'.

מהי התבוננות

במובן הרחב והפשוט ביותר, התבוננות היא שימוש בכוח השכל כדי להבין דבר מסוים. בהיבט הקבלי-חסידי, התבוננות היא הכלי העיקרי הנתון בידי האדם, שבאמצעותו הוא יכול לעורר את עצמו ולהשתנות. ישנן דרגות שונות של התבוננות, אולם בהכללה ההתבוננות נועדה ליצור השפעה של השכל על הרגשות. לדוגמא, אדם יכול להיות בקי בעניינים שונים ומגוונים, מחברם של ספרים רבים, אך כל עוד הוא לא התקשר להשגותיו באמצעות כוח הדעת, כל עוד תובנותיו לא מעוררות בו רגשות כלשהן, אותן השכלות ותובנות שהשיג בימי חייו הן חיצוניות לו. ספריו הם דבר אחד והוא זה דבר אחר. החסידות מבארת כי האדם איננו מה שהוא עושה. המעשה הוא רק 'לבוש'. האדם גם איננו מה שהוא מבין. האדם הוא מה שהוא מרגיש. הוא שמח ועצוב, הוא נהנה וסובל, הוא מתגעגע ושבע. רגשות האדם, המשתלשלים מרגשות האהבה והיראה, מכונים 'רוח'. לכן כדי להיות רוחני האדם צריך להיות מסוגל להרגיש דברים, להתחבר לדברים, להמשיך את הבנתו לחייו. דבר מסוים שייך אל האדם רק אם הוא מפתח כלפיו יחס רגשי. התדבקות ולא התפעלות גם השכל, או המוחין, המקביל לדרגת ה'נשמה', איננו האדם עצמו. השכל הוא היציאה מהאדם והתחברותו עם מושכל חיצוני לו. התבוננות במדרגה גבוהה היא כזאת שהמתבונן יוצא מעצמו, שוכח מה'אני', ומתרכז בדבר אותו הוא מנסה להשיג. התבוננות שכזו נעזרת ב'פנימיות…

סדר השתלשלות – ביקורת ספר

סדר השתלשלות מאת הרב יוסף אייבס, יריד הספרים תשס"ד – 2004 'נהרא נהרא ופשטיה', ענה הרבי מליובאוויטש כשהתבקש על-ידי אחד מצאצאי בעל הסולם, מחבר הביאור לספר הזוהר, לצאת בקול קורא ללימוד המוני בזוהר. עוד הדגיש הרבי כי הקבלה כבר נמצאת במאמרי החסידות. רוצה לומר, כמו שאין פשטי הנהר דומים, כך לכל זרם מנהגים ודרכים משלו. העובדה שהחסידות נשענת על אוצר הספרות הקבלית באופן מובהק אינה מחייבת עדיין לקרוא לעיון פופולארי בכתבים קבליים, במנותק מאופן ההצגה החסידי של הרעיונות הקבליים. שאלת השוני והזהות בין ספרות הקבלה לספרות החסידות עולה תדיר בהקשרים שונים. בדברים אלה של הרבי היא זוכה לביאור נוסף. היצירה החסידית כוללת בתוכה את עולם המושגים הקבלי. במידה רבה החסידות היא המימוש בפועל של המחשבה הקבלית. כאשר מנתקים את הקבלה מהחסידות נותרים עם מערכת טיפולוגית של ערכים שעשויה להיות חסרת השפעה ממשית על עבודתו העצמית של האדם. לימוד שכזה משול לספר מקיף ולמדני, שהעיקר חסר בו. העיקר הוא עבודת הביטול וגילוי הנוכחות האלוקית בעולם. אדם בהחלט יכול להיות בעל השכלה רחבה באוצרות המושגים הקבליים, אך אלה עלולים להוות רק כלי שרות ל'אני' שלו, ולא לביטולו מול העניינים בהם הוא עוסק. ארון הספרים היהודי עמוס ספרי פרשנות וביאור למאמרים, ספרים ורעיונות חסידיים. ספרו של הרב יוסף אייבס מהווה חריגה משמעותית מרוב הספרות החסידית…

ביקורת ספרים – 'השביעי' מאת ד"ר יצחק קראוס

סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים ספרו של הרב ד"ר יצחק קראוס, "השביעי", מתאר את קורות תנועת חב"ד תחת הנהגתו של הרבי מליובאוויטש, ומעמיק אודות המניע המשיחי כיסוד לאקטיביזם החב"די ולהצלחת התפשטות רעיונות החסידות בדור האחרון. כביטוי לכוח המשיחי נפרשים על-פני כמה מפרקי הספר תיאורים רחבים של מוסד השליחות ומבצעי המצוות המרכזיים שמממשים חסידי חב"ד. על אקדמיה ועמדות מאחר והספר מהווה עיבוד לעבודת הדוקטורט שכתב ד"ר קראוס, ההתייחסות אליו כאן גם היא נכתבה מזווית יותר 'אקדמית'. אולם טרם התייחסות לכתוב, יש להעמיד לדיון סוגיה שעלתה דווקא בביקורות כנגד הספר. קראוס 'מואשם' בנקיטת גישה 'אמפטית' לכאורה כלפי החסידות והרבי מליובאוויטש. חמור מכך, מוטח כנגדו כי בכפל תאריו כראש המדרשה לנשים במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן וכחוקר אקדמי, הוא בעקיפין מעוות את זווית הראיה המחקרית-ביקורתית וצובע אותה בעמדותיו הדתיות1. במידה רבה הביקורת שהועלתה כנגד קראוס כמו תובעת מהמחקר האקדמי לחזור אחורה בזמן, לתקופת ראשית עידן ההשכלה. ביקורת זו נשענת בכמה מובנים על התפיסה המודרנית בדבר ההפרדה בין אמונה למדע, בין עובדות לדעות, בין תורת החוכמה לדת2. על-פי אותה ביקורת, אסור היה גם לניוטון המיסטיקן הנוצרי לבקש לרתום את המדע לטובת גילוי דבר הא-ל. ואכן המחשבה המודרנית לא אפשרה לראות את כתביו של ניוטון כקורפוס שלם. כתביו המדעיים הפכו פופולאריים והשפיעו על ההתפתחות המדעית ואילו אלו הדתיים…

מוצ"ש 21:30 יתקיים מפגש הטמעה מיוחד למנויים

חלומות ומשמעותם

      מבוא: חלום שלא נפתר – כאגרת שלא נקראה הגמרא מספרת אודות אדריאנוס, קיסר רומי, אשר חפץ לדעת את שהוא עתיד לחלום בלילה. לשם כך פנה אל רבי יהושע, שחכמתו וידיעותיו נודעו למרחקים[1], וביקש שיתאר לו במה יחזה בשעה שיישן. רבי יהושע נמנע מלסרב לפניית הקיסר בתואנה שהוא איננו נביא. בעוז רב גילה לשליט כי הוא עתיד לראות בחלומו את אויביו הפרסים התופסים ומשעבדים אותו כעבד הרועה חזירים[2]. דבריו של רבי יהושע אולי לא נשענו על נבואה, אך התלמוד מתיר לנו להניח כי הקיסר הפך והפך בדברי הרב החכם, עד שממילא מחשבות היום כיוונו את מחשבות הלילה, הן החלומות, וכתוצאה מכך חלם בשנתו על התרחשות הדומה לזאת שתוארה בפניו. הסיפור הקצר, שרבים כמוהו זרועים במסכת ברכות, מעורר סדרת שאלות, ובהן: מהם חלומות ומהי השינה? לשם מה נדרשת השינה? האם יש משמעות לחלומות? כיצד משפיעים מעשיי האדם על עיצוב החלומות? האם אופן פתרון החלום תורם לאפשרות מימושו במציאות? האם החלום כולל בתוכו מסר מעולמות עליונים או שהוא רק שיקוף מסוים של תהליכים, מודעים או מודחקים, אשר מתקיימים באדם בשעות ערותו? האם אנו מסוגלים לשלוט בחלומות? ואם כן, כיצד? שינה וחלומות הם נושאים המרתקים את המין האנושי מאז ומעולם, ובה בעת מתקבלים בהבנה כתחומים סתומים, שרב בהם הנסתר על הגלוי.…

עצות התניא

על פרויקט עצות התניא והקשר בין עצות לחיים של תוכן לספר התניא.

תניא וקבלה

מה בין לימוד תניא ולימוד קבלה.

פרק 3: מיסטיקה כרטוריקה משיחית

מיסטיקה כרטוריקה משיחית, פרק 3: לקראת תיאוריה של רטוריקה משיחית

פרק 2: מיסטיקה כרטוריקה משיחית

מיסטיקה כרטוריקה משיחית, פרק 2: על הצורך בחקר הרטוריקה של המיסטיקה

מבוא, עבודת דוקטורט – מיסטיקה כרטוריקה משיחית

מבוא, עבודת דוקטורט, מיסטיקה כרטוריקה משיחית

תקציר עבודת דוקטורט – מיסטיקה כרטוריקה משיחית

תקציר עבודת דוקטורט - מיסטיקה כרטוריקה משיחית

האינטרנט כאתגר המרכזי לבינוני

הרשימה הזאת מיועדת בעיקר למי שמתעניין בנעשה בתקשורת הדתית ופורסמה בCOL ובחב"ד אינפו בחודשים האחרונים נדמה כי החריף המאבק החרדי כנגד הפופולאריות הגואה של אתרי האינטרנט החרדיים בפרט והפעילות האינטרנטית בכלל. גם בחב"ד בלטה בעבר הרתיעה מהשפעות האינטרנט, אולם בשבוע שעבר נפל דבר. חשובי רבני חב"ד חתמו לראשונה על קריאה שאינה פונה לקהל הגולשים כי אם לעורכי אתר החדשות החב"די – חב"ד אינפו, ומיועדת, כך נראה, גם לשאר עורכי האתרים הקשורים לחב"ד. פניית הרבנים תובעת להגביל את אופני השימוש באינטרנט ובתוך כך אוסרת על אתרי החדשות לפרסם תגובות או דברים העשויים לעורר מחלוקת. מזה שנתיים אני מלמד במכללת ספיר קורס העוסק בתפיסת התקשורת בחסידות חב"ד. ההתפתחויות האחרונות, כך נראה, בהחלט מחייבות עדכון של כמה מהרעיונות. החלטת הרבנים מבטאת רצון אמיתי להתמודד עם הסכנות העצומות הגלומות באמצעי תקשורת זה. האינטרנט, שהלך והתפשט בבתים חרדיים, הציב אתגר משמעותי מעצם היותו כלי יעיל לקידום תאוות וצרכים בהמיים ולהטמעת תפיסות עולם חלופיות למחשבה היהודית. יחד עם האמור, הרשת היא זירת התקשורת החדשה והחשובה ביותר בזמננו. מי שלא שם פשוט לא קיים. תפיסת עולם שלא תימצא ברשת, לא תתפשט לקהלים חדשים ואולי אף לא תתקיים לאורך זמן. ברשת אין ריק. אם מחשבת החסידות לא תימצא בה, הגולשים ייטו לחלופות אחרות. שכן תקשורת מעצם טיבה תמיד…